רע"א 7477/18 פלוני נ. קצין התגמולים - אגף שיקום נכים

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 13.9.2018 (ע"ו 34059-03-18, השופטת ר' שמולביץ ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגיש המבקש על החלטתה של הוועדה הרפואית העליונה הפועלת לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן בהתאמה: הוועדה הרפואית העליונה או הוועדה ו- חוק הנכים ) שניתנה בעניינו ביום 7.1.2018 (תיק 680655004, יו"ר הוועדה ד"ר נ' הלפרין וחברי הוועדה ד"ר ל' סזבון , ד"ר ר' ברץ וד"ר א' גורדין ).

2.

המבקש, יליד 1971, נחבל בגבו בשנת 1990 עקב תאונת דרכים שאירעה במהלך שירותו הצבאי. ביום 27.11.1994 הכיר המשיב בנכותו הצמיתה של המבקש בשיעור של 10% בגין שברים בשתי חוליות של עמוד השדרה.

3.

ביום 2.7.2017 דחתה ועדה רפואית מחוזית בקשה שהגיש המבקש לקבוע לו דרגת נכות גבוהה יותר בשל כך שמצבו, על-פי הנטען, החמיר. על החלטה זו ערער המבקש לוועדה הרפואית העליונה. הוועדה קיבלה את הערעור באופן חלקי, וקבעה כי למבקש נכות צמיתה גם בגין שבר בחוליה נוספת (להלן: השבר הנוסף ). בהתאם לכך, שיעור נכותו של המבקש הועמד על 15% החל מיום 24.4.2017.

4.

המבקש הגיש ערעור על החלטת הוועדה הרפואית העליונה לבית המשפט המחוזי. הערעור נסב הן על המועד שקבעה הוועדה לתחולתה של דרגת הנכות העדכנית שלו והן על טענה למגבלות רפואיות המצדיקות לשיטתו העלאה נוספת של דרגת נכותו.

5.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור. בכל הנוגע למועד התחולה של דרגת הנכות נקבע כי בהתאם לדין ולהלכה הפסוקה המבקש אינו זכאי להכרה ביחס לתקופה הקודמת למועד שבו הגיש את בקשתו לבדיקה מחדש, וזאת אף אם הנכות הייתה קיימת קודם לכן. כמו כן, נדחו טענותיו של המבקש בעניין העלאה נוספת של דרגת נכותו. בית המשפט המחוזי קבע בעניין זה כי לא נפל בהחלטת הוועדה פגם המצדיק התערבות בה, וכי הוועדה הייתה רשאית להעדיף את ממצאיה המקצועיים על פני אלו שהציג בפניה המבקש.

6.

הבקשה שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בעיקרו של דבר, המבקש, המייצג כעת את עצמו, חוזר וטוען כי יש להקדים את מועד ההכרה בדרגת הנכות העדכנית מאחר שהשבר הנוסף תועד בצילומים שנעשו לו כבר לאחר שנחבל בראשית שנות ה-90 של המאה הקודמת. כמו כן, הוא מבקש לקבוע, וזאת

כ"החלטה משפטית ולא רפואית", כי בשל מגבלותיו הרפואיות הוא נעדר יכולת להתכופף לחלוטין ועל כן זכאי בגין כך להגדלה של דרגת נכותו.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי אני סבורה כי דין הבקשה להידחות, אף מבלי להידרש לתשובה. המקרה שבפני אינו נמנה מבין המקרים המצדיקים מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". טענות המבקש עוסקות בנסיבותיו הפרטניות, ואינן מעלות שאלות בעלות חשיבות ציבורית. כמו כן, לא התרשמתי שנגרם למבקש עיוות דין (ראו: רע"א 7358/16 פלוני נ' קצין התמלוגים אגף שיקום נכים היחידה לתביעות וקביעת זכאות משרד הביטחון , פסקה 8

(8.12.2016); רע"א 6336/18

פלוני נ' קצין התגמולים , פסקה 8

(15.10.2018)) .

8.

על כך ניתן להוסיף, גם אם למעלה מן הצורך, כי לכאורה גם לא נפל פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. קביעת מועד הזכאות בעניינו של המבקש נעשתה בהתאם להוראות חוק הנכים, המגביל פסיקת תגמולים באופן רטרואקטיבי למועדים הקבועים בסעיפים 18(א) ו-35(ב) לו, בכפוף לחריגים שאינם רלוונטיים לענייננו

(כן ראו: רע"א 1357/06 פלוני נ' קצין התגמולים , פסקאות 11-9 (6.10.2008); רע"א 2979/18 פלוני נ' משרד הבטחון – קצין תגמולים , פסקה 17 (30.5.2018)). באשר לדרגת הנכות של המבקש יש לומר שזו נקבעה על-ידי הוועדה בהתבסס על בדיקות שביצעה למבקש ועיון בכלל החומר הרפואי בעניינו. מדובר אפוא בעניין רפואי מובהק המסור לשיקול דעתה של הוועדה ואשר ממילא אין זכות לערער עליו על פי סעיף 12א(א) לחוק הנכים (ראו: רע"א 475/07 פלוני נ' מדינת ישראל – משרד הבטחון , פסקה ה(1) (13.3.2007); רע"א 7525/13 פלוני נ' קצין תגמולים משרד הביטחון , פסקה 10 וההפניות שבה (3.12.2013)). לא למותר להוסיף, כי מכל מקום הבקשה אף לא הייתה מפורטת דיה בכל הנוגע לנסיבותיו של המבקש.

9.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.