רע"א 6336/18 פלוני נ. קצין התגמולים

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 12.7.2018 (ע"ו 11426-04-18, השופט א' דראל והשופטות ע' זינגר ו- ח' מאק-קלמנוביץ ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגיש המבקש על החלטתה של ועדת הערעורים הפועלת לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן, בהתאמה: ועדת הערעורים ו- חוק הנכים ) מיום 22.2.2018 ( ע"ן

2785-03-13, השופט בדימוס י' צור ,

פרופ' ר' בן יוסף והגב' ח' גורדון ).

רקע והליכים קודמים

2.

המבקש, יליד 1987, התגייס לצה"ל בשנת 2005 לשירות במסגרת תכנית "תלפיות" ועם סיום הכשרתו לקצונה הוצב לתפקיד בחברת רפאל. בשנת 2010 חווה המבקש התדרדרות במצבו הנפשי אשר הובילה בין היתר לאשפוזו במשך מספר חודשים במחלקה פסיכיאטרית, ובהמשך לכך לאשפוז יום במסגרת מרפאה לבריאות הנפש. על רקע זה, ביום 19.2.2012 הוחלט בהמלצת גורמי בריאות הנפש בצה"ל לסיים את שירותו הצבאי של המבקש.

3.

המבקש הגיש תביעה לקצין התגמולים, הוא המשיב, להכרה בנכותו הנפשית. בעיקרו של דבר, טען המבקש כי הנכות האמורה נגרמה בשל תנאי שירותו בצה"ל, ובפרט בשל היחס השלילי שחווה לטענתו במהלך השנה השנייה להכשרתו (בין השנים 2007-2006) מצד מפקדו, ואף הוביל, כך לפי הנטען, לבידודו של המבקש מבחינה חברתית. ביום 20.1.2013 דחה קצין התגמולים את תביעתו של המבקש.

4.

ביום 22.2.2018 ועדת הערעורים דחתה ערעור שהגיש המבקש על החלטתו של קצין התגמולים. ועדת הערעורים עמדה על כך שברישומיו הרפואיים של המבקש לא נמצאו "עקבות" לפגיעה הנטענת מטעם מפקדו, וכי אלו ייחסו בפועל את המשבר שחווה המבקש למעברו לתפקיד חדש ולהחמרה בקשייו החברתיים והרגשיים. בעניין זה ציינה ועדת הערעורים כי ההלכה הפסוקה מורה שיש להעדיף עדויות שנמסרו על-ידי המטופל במועד הטיפול הרפואי על פני מסמכים שהוכנו לצורך הליך משפטי. בסיכומו של דבר, קבעה ועדת הערעורים שיחסו של המפקד למבקש לא כלל מרכיבים של התעמרות או השפלה. כן נקבע כי הגורמים שהובילו למצבו הנפשי של המבקש נגעו למבנה אישיותו, לתורשה גנטית, לקשריו המשפחתיים ולטראומה הקשורה לניסיונותיו ליצור מערכת יחסים זוגית.

5.

המבקש הגיש ערעור על החלטתה של ועדת הערעורים לבית המשפט המחוזי. בפועל הוא עשה כן באמצעות אביו, המבקש לטעון בשמו גם כאן. הלכה למעשה, אפשר בית המשפט המחוזי לאבי המבקש לטעון בשמו של המבקש ונדרש לערעור. בנסיבות העניין אינני נדרשת לסוגיה זו.

6.

ביום 12.7.2018 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור האמור. בית המשפט המחוזי קבע שטענות המבקש הופנו כלפי קביעותיה העובדתיות של ועדת הערעורים, בה בשעה שסעיף 34(א) לחוק הנכים מגביל את זכות הערעור על החלטה של ועדת הערעורים ל"נקודה משפטית בלבד". לגופם של דברים, בית המשפט המחוזי קבע כי לא נפלה טעות בקביעותיה של ועדת הערעורים ועל כן לא קמה עילה להתערבות בהן. בית המשפט המחוזי הצביע על קיומו של פער בן מספר שנים בין מועד התרחשותם של האירועים שבהם מיקד המבקש את טענותיו לבין המועד שבו חלה ההתדרדרות במצבו. בטווח השנים המדובר, כך נקבע, הספיק המבקש, בין היתר, לסיים בהצלחה קורס קצינים מחד גיסא, ולחוות אירועים משמעותיים אחרים שהיה בהם, בשילוב מאפייניו האישיים, כדי לתת הסבר להתדרדרות שחווה, מאידך גיסא.

בקשת רשות הערעור

7.

בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש מיקד טענותיו בחוות דעתו של המומחה הראשון מטעם המשיב (להלן: המומחה הראשון ), שנפטר בזמן ההליכים שצוינו לעיל, כך שלא ניתן היה להציג לו שאלות. לטענת המבקש, חוות הדעת של המומחה הראשון הייתה "מגמתית" ו"מלאה בדיות". עוד נטען כי המשיב התבסס בעת קבלת החלטתו על חוות דעת זו, ובפועל היא – ולא חוות דעתו של המומחה הנוסף מטעם המשיב (להלן: המומחה השני ) – עמדה בבסיס החלטתה של ועדת הערעורים. בנוסף, טוען המבקש כי ועדת הערעורים לא זימנה עדים חשובים לביסוס טענותיו, אך נענתה ביד רחבה לבקשותיו של המשיב, באופן שעולה לטענתו כדי "אפשרות ממשית להטיית משפט ומשוא פנים".

דיון והכרעה

8.

לאחר ששקלתי את הדברים אני סבורה כי דין הבקשה להידחות מבלי להידרש לתשובה. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים בהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינם של בעלי הדין או כאשר דחיית הבקשה עלולה לגרום לעיוות דין ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). המקרה שבפני אינו נמנה בין מקרים אלו. טענות המבקש נטועות בנסיבותיו הפרטניות, ואינן מעלות שאלות בעלות חשיבות ציבורית (ראו: רע"א 13/1833 פלוני נ' קצין התגמולים – משהב"ט – אגף השיקום , פסקה 8 (7.4.2013); רע"א 7358/16 פלוני נ' קצין התמלוגים אגף שיקום נכים היחידה לתביעות וקביעת זכאות משרד הביטחון , פסקה 8

(8.12.2016)). כמו כן, לא התרשמתי שנגרם למבקש עיוות דין. בניגוד לטענת המבקש, ניתן להתרשם שמסקנותיה של ועדת הערעורים התבססו על מכלול החומר שנפרש בפניה, לרבות חוות הדעת מטעם המומחה השני, וכי ההליך נוהל בהגינות, הגם שהתמשך לאורך זמן לא מבוטל. אין בדברים אלה כדי למעט ממשמעותו של המשבר שחווה המבקש ועמד ביסוד ההליכים. אולם, בכך אין די כדי להצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי.

9.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.