רע"א 7688/18 פלוני נ. מדינת ישראל - קצין התגמולים

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 30.7.2018 (ע"ו 60150-02-18, השופט הבכיר י' גריל ,

והשופטות ב' טאובר ו- ע' ורבנר ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגיש המבקש על החלטתה של ועדת הערעורים הפועלת לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן: ועדת הערעורים או הוועדה ) שניתנה בעניינו ביום 12.1.2018 (ע"ן 39692-08-14, יו"ר הוועדה השופט א' צ'יזיק וחברי הוועדה ד"ר א' קורת ופרופ' ו' מרקביץ ).

רקע והליכים קודמים

2.

המבקש, יליד 1988, התגייס לשירות קרבי בצה"ל כחייל חי"ר ביום 20.3.2007. להלן יתוארו מספר "תחנות" במהלך שירותו שנדונו במסגרת ההליך הנוכחי. כשנה וחצי לאחר תחילת השירות, נשפט המבקש ל-14 ימי מחבוש. בעת ששהה בבית המעצר, שם קץ לחייו חייל שאבטח את אחת מעמדות השמירה בו (להלן: האירוע במחבוש ). שאלות בדבר השפעתו של אירוע זה על מצבו הנפשי של המבקש, כמו גם של התרחשויות נוספו שאירעו בהמשך שירותו, ניצבות ברקעה של הבקשה, כמפורט להלן.

3.

עם שחרורו מהמחבוש שובץ המבקש לפעילות מבצעית, שבמהלכה הבחין מפקדו בשינוי בהתנהגותו. בשיחה שיזם עמו מפקדו, טען המבקש כי מצבו כשורה. חודשים ספורים לאחר מכן, נשלח המבקש לקורס הכנה לקצונה אך לא סיים אותו בהצלחה. כששב המבקש לפעילות מבצעית הבחינו מפקדיו שהחל להתבודד ולא לבצע את הנחיותיהם כבעבר. מפקדו הישיר של המבקש ורופא היחידה הציעו לו לשוחח עם קצין בריאות הנפש (קב"ן) האוגדתי, אך הוא סירב. ביום 23.8.2009 הפנה רופא היחידה את המבקש לטיפול רפואי-נפשי בבית החולים זיו בצפת (להלן: בית החולים ), לאחר שאובחן כסובל מדיכאון. כמו כן, בהחלטה משותפת של מפקדיו יחד עם הרופא היחידתי הוחלט כי המבקש לא יחזיק בכלי נשק עד לתום הטיפול בבית החולים. בבדיקה שנערכה למבקש באותו יום בבית החולים עלה כי הוא מצוי במצב נפשי הלוצינטורי, ועל כן הוחלט לאשפזו עד ליום 15.9.2009. בסיום האשפוז נקבע כי המבקש סובל ממצב פסיכוטי ומהתחלה של הליך סכיזופרני, ועל כן הומלץ כי ימשיך ליטול את התרופות שניתנו לו במהלך האשפוז וסייעו להטבת מצבו הנפשי. בסופו של דבר, לאחר שנבדק פעמיים במרפאה הצבאית המרכזית לבריאות הנפש הובא עניינו של המבקש בפני ועדה רפואית צבאית. זו קבעה לו פרופיל רפואי הפוטר אותו משירות וביום 10.11.2009 הוא שוחרר משירות צבאי.

4.

עוד בטרם השתחרר מהצבא, ביום 14.10.2009 המבקש הגיש למשיב בקשה להכרה במחלתו, ותמך אותה בחוות דעת של פסיכיאטר מטעמו שנדרשה לקשר בין שירותו לבין המחלה שהתפרצה אצלו. ביום 12.4.2013 ניתנה בעניינו של המבקש חוות דעת של פסיכיאטר מטעם המשיב, אשר קבעה כי הוא סובל מסכיזופרניה שפרצה בתקופת שירותו הצבאי, אך כי אין להכיר בקשר בין מחלתו הנפשית לבין שירותו הצבאי.

5.

ביום 31.3.2014 דחה המשיב את בקשתו של המבקש. המבקש ערער על החלטה זו בפני ועדת הערעורים, וביום 28.7.2014 הגיש חוות דעת נוספת של המומחה מטעמו שבה נקבע כי הוכח קשר מובהק בין לחצי השירות שחווה לבין פרוץ מחלתו וכי קיים רכיב פוסט טראומטי במצבו. כן צוין בה כי חוות הדעת שניתנה מטעם המשיב לוקה בטעויות עובדתיות ובמסקנות שגויות. ביום 25.1.2015 ניתנה חוות דעת נוספת של הפסיכיאטר מטעם המשיב, שבה דחה את הטענות שהועלו בחוות הדעת האחרונה מטעם המבקש. בפרט חזר בה המומחה על קביעתו כי אין קשר סיבתי בין נסיבות השירות הצבאי של המבקש לבין פרוץ מחלת הסכיזופרניה, והוסיף כי ככלל אין קשר בין "אירועי חיים סטרסוגניים" לבין התפרצות מחלת הסכיזופרניה שהיא מחלה נוירו-התפתחותית. עוד נכתב כי המבקש לא נחשף במהלך שירותו ללחצים המוכרים כגורמים ל- PTSD , כאשר נלקחו בחשבון גם האירוע במחבוש וגם הדחתו ממסלול קצונה.

6.

ועדת הערעורים דחתה את הערעור, לאחר שקבעה כי לא הוכח קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין שירותו הצבאי של המבקש לבין מחלתו. הוועדה העדיפה את חוות דעתו של המומחה מטעם המשיב, בציינה כי זו התבססה על ספרות רפואית ענפה. בנוסף, נקבע כי המבקש לא חווה במהלך שירותו הקרבי פעילויות מבצעיות חריגות או אירועים חריגים אחרים שעלולים היו לגרום להתפרצות מחלתו, וכי לפי ההלכה הפסוקה אין להכיר בעובדה שלא התקבל לקורס קצינים כגורם התפרצות למחלה שנבע מתנאי השירות הצבאי. הוועדה אף דחתה את הטענה כי המבקש קיבל טיפול רפואי רשלני שהוביל להחמרה במצבו. בפן העובדתי, קבעה הוועדה כי אין לקבל את גרסתו של המבקש בנוגע לאירוע במחבוש, ובפרט לכך שנחשף בזמן אמת להתאבדות שאירעה.

7.

המבקש הגיש ערעור על החלטתה של ועדת הערעורים וזה נדחה על-ידי בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי העיר כי עמדת המומחה מטעם המשיב, שלפיה ככלל אין קשר בין אירועי חיים סטרסוגניים לבין פרוץ המחלה, אינה מקובלת עליו. עם זאת, בנסיבות העניין הוא אימץ את עמדת ועדת הערעורים כי אין לראות באירוע במחבוש כגורם שהאיץ את התפרצות מחלתו של המבקש. בית המשפט המחוזי ציין כי בניגוד לקביעתה של ועדת הערעורים, אין הכרח שהמבקש יצביע על אירוע מבצעי חריג על מנת לבסס קשר סיבתי בין תנאי שירותו לפרוץ המחלה, ודי בהקשר זה בקיומו של דחק מתמשך. עם זאת, בית המשפט המחוזי קבע כי לא הוכח שהמבקש סבל ממצב של דחק מתמשך. עוד נקבע כי לא נפל כל פגם אחר המצדיק התערבות במסקנותיה של ועדת הערעורים.

8.

יצוין כי המשיב טען בפני ועדת הערעורים ובפני בית המשפט המחוזי שטענות המבקש בנוגע להתפרצות מחלתו על רקע תנאי שירותו הן בגדר "הרחבת חזית", משלא נטענו בבקשת ההכרה שהוגשה ולא נבחנו מלכתחילה על-ידי המשיב. אולם הן הוועדה והן בית המשפט המחוזי בחנו את הטענה ודחו אותה לגופה.

בקשת רשות הערעור

9.

בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש טוען כי בקשתו עומדת באמות המידה שהותוו לדיון בערעור ב"גלגול שלישי". לטענת המבקש טרם ניתנה פסיקה מנחה לעניין "החובה להעמיד חיילים לבדיקה נפשית" או "להפסיק את חשיפתם לתנאי דחק ביחידתם", אף כאשר הם אינם מעוניינים בכך. כמו כן, הוא גורס כי עניינו מעלה שאלות בדבר ההתייחסות המבחינה לתקופות שונות במהלך השירות בעת בחינת מצבו הסובייקטיבי של החייל; בדבר ההבדלים בין ההכרה בהשלכות הנובעות מאכזבה מהשיבוץ הראשוני לשירות לבין ההכרה באלה שנובעות מהאכזבה משיבוצים הנעשים במהלכו; וכן בדבר האפקט של הצטברות גורמים סיבתיים שונים שכל אחד מהם לבדו אינו עובר את סף ההכרה בנכות, אולם צירופם יחד עשוי להוביל לכך.

דיון והכרעה

10.

לאחר עיון בבקשה אני סבורה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה. המקרה שבפני אינו נמנה על המקרים המצדיקים מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ראו: רע"א 7358/16 פלוני נ' קצין התמלוגים אגף שיקום נכים היחידה לתביעות וקביעת זכאות משרד הביטחון , פסקה 8

(8.12.2016); רע"א 6336/18

פלוני נ' קצין התגמולים , פסקה 8

(15.10.2018)) .

11.

מרבית טענות המבקש הן בעלות אופי יישומי ואינן מעלות שאלות בעלות חשיבות ציבורית שטרם לובנו בפסיקה. הדברים נכונים במיוחד ביחס לטענות שעניינן השלכות ההחלטה על אי-שיבוץ בתפקיד, הנדונות בהתאם לנסיבות וללא התייחסות קטגורית להקשר הצבאי ( ראו: ע"א 4748/02 קצין התגמולים נ' בירתי , פסקה 4 (27.4.2003); רע"א 7737/01 ורובל נ' קצין התגמולים , פסקה 4 (27.4.2003)). על כך ניתן להוסיף, כי עניינו של המבקש נבחן באופן מפורט על-ידי בית המשפט המחוזי אשר עמד על כך שהטיפול שניתן לו על-ידי גורמי הצבא לא הוביל להחמרה במצבו, ונדרש לתקופות השונות במהלך שירותו. ממכלול הדברים, אף לא התרשמתי שנגרם למבקש עיוות דין, וזאת מבלי לגרוע מן הקשיים הכרוכים במחלתו.

12.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.