רע"א 7358/16 פלוני נ. קצין התמלוגים אגף שיקום נכים היחידה לתביעות וקביע

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 17.8.2016 (ע"ו 37001-02-16, השופטת ר' שמולביץ ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגיש המבקש על החלטתה של הוועדה הרפואית העליונה מיום 8.12.2015 לגבי קביעת שיעורי נכותו.

2.המבקש, יליד 1969, נפצע ביום 20.11.2012 במהלך שירות מילואים במבצע עמוד ענן. פציעתו ארעה כתוצאה מחדירת רסיסים לגופו עקב נפילה של פצצת מרגמה בסמוך אליו. רסיסים אלה חדרו לריאותיו של המבקש, פגעו בצלעותיו והותירו בגופו מספר צלקות.

3.הוועדה הרפואית העליונה קבעה, בין היתר, כי הצלקות על גופו אינן מכוערות ואינן מכאיבות, וכן כי צלעותיו של המבקש אוחו באופן חלקי. לפיכך, הוועדה הרפואית העליונה העמידה את שיעור נכותו של המבקש על 22% על-בסיס סיווג פציעתו כ"שבר" (לפי פרט 38(1)ב II

לתוספת לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), התש"ל-1969 (להלן: התקנות )), להבדיל מ"כריתה" של צלעות (לפי פרט 38(1)ב IV לתוספת לתקנות), ועל-בסיס סיווג הצלקות כ"צלקות שאינן מפריעות ואינן מכערות" (לפי פרט 75(א)(1) לתוספת לתקנות), להבדיל מ"צלקות מכאיבות או מכערות" (לפי פרט 75(א)(2) לתוספת לתקנות). קביעה זו של הוועדה הרפואית הוסיפה על שיעורי הנכות שנקבעו קודם לכן למבקש על-ידי קצין התגמולים, אך לא במידה שלה עתר.

4.המבקש הגיש ערעור על החלטתה של הוועדה הרפואית העליונה לבית המשפט המחוזי. ביום 17.8.2016 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור. בית המשפט המחוזי קבע, בין היתר, כי פציעתו של המבקש היא אכן בגדר "שבר" ולא "כריתה", ואף קבע כי אין מדובר ב"כריתה חלקית". כמו כן, בית המשפט המחוזי קבע כי סיווג הצלקות נעשה על בסיס בדיקה קלינית יסודית שנערכה למבקש וכי הכאבים שעליהם הוא מתלונן אינם מצדיקים, כשלעצמם, שינוי בשיעור הנכות שנקבעה לו.

5.הבקשה שבפני נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לשיטתו של המבקש, יש לקבל את בקשת רשות הערעור בשל חשיבותה הציבורית לכלל נכי צה"ל. לגופו של עניין, המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי שגה בקבעו כי ריסוק צלעותיו הוא "שבר" בלבד לפי פרט 38(1)ב II

לתוספת לתקנות ולא "כריתה" לפי פרט 38(1)ב IV . לטענת המבקש, פציעתו עונה להגדרת "כריתה" בשים לב לכך שהצלעות לא התאחו לגמרי, ונוכח החומרה היתרה של ריסוק הצלעות, העולה לשיטתו אף על זו של כריתתן, הקטגוריה החמורה יותר שנזכרת בתקנות. לגבי הצלקות, המבקש טוען כי לא ניתן להוכיח באופן אובייקטיבי כאב, שהוא מטבע הדברים בעל אופי סובייקטיבי.

6.ביום 10.10.2016 הוריתי למשיב להגיש תגובה לבקשה. בפתח תגובתו המשיב טוען כי אין לקבל את הבקשה משום שזו נסבה על קביעות רפואיות מובהקות, בה בשעה שלפי סעיף 34(א) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 הערעור אמור להיות מוגבל ל"נקודה משפטית בלבד". המשיב מוסיף ומצביע על כך שטענותיו של המבקש כבר נדחו על-ידי שתי ועדות רפואיות וכן על-ידי בית המשפט המחוזי. בנוסף, המשיב טוען כי הבקשה הנוכחית עוסקת במקרה הפרטני של המבקש ואינה מעלה שאלה משפטית-עקרונית רחבת היקף.

7.לגופם של דברים, המשיב טוען כי הפרשנות המוצעת על-ידי המבקש, לפיה יש לראות בשבר בצלעותיו כ"כריתה", תרוקן מתוכן את ההבחנה הקיימת בתקנות בין מצב שבו הצלעות אינן מחוברות ("שבר בצלעות שלא התאחה") לבין מצב שבו הצלעות חסרות ("כריתה"). המשיב מוסיף וטוען כי פרט 38(1)ב לתוספת לתקנות מתייחס למונח "כריתה" בלבד ללא התייחסות למצבים של כריתה חלקית, ואם מחוקק המשנה היה חפץ להתייחס לכריתה חלקית הוא היה עושה כן במפורש, כפי שנקבע בפרטים אחרים בתקנות. בנושא הצלקות תומך המשיב בקביעותיו של בית המשפט המחוזי, לפיהן הוועדות הרפואיות התייחסו באופן מפורש למיקום הצלקות, מידותיהן ותכונותיהן וקבעו בצורה מנומקת ומפורטת כי אינן מכערות ואינן מכאיבות. בנוסף, המשיב טוען כי "טענות סובייקטיביות בדבר כאבים אינן יכולות לזכות... בשינוי הקביעה הרפואית".

8.לאחר שבחנתי את טענות המבקש ואת תגובת המשיב הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות . כלל ידוע הוא כי לא תינתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" אלא במקרים שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינם של בעלי הדין או כאשר עלול להיגרם למי מהם עיוות דין (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). טענותיו של המבקש אינן מעלות שאלות בעלות חשיבות ציבורית אלא נטועות במסכת העובדתית הקונקרטית של המקרה הנוכחי (ראו למשל: רע"א 1833/13 פלוני נ' קצין התגמולים – משהב"ט – אגף השיקום , פסקה 8 (7.4.2013)). באופן ספציפי, הבקשה שבפני נסבה על השאלה כיצד יש לסווג, לצורך התקנות, שבר בצלעות שלא התאחה או צלקות – עניין רפואי מובהק הנתון לשיקול דעתה של הוועדה הרפואית. כידוע, אין על בית המשפט להתערב בקביעות רפואיות של הוועדות הרפואיות אלא אם נפל בהליך פגם של ממש (ראו למשל: רע"א 2666/13 קרפלס נ' קצין התגמולים , פסקה 9 (28.7.2013); רע"א 7525/13 פלוני נ' קצין התגמולים משרד הביטחון , פסקה 10 (3.12.2013) ), וממכלול הנסיבות עולה כי אין זה המצב.

9.יצוין כי נוכח הטעמים לדחיית הבקשה לא מצאתי הצדקה ליתן למבקש רשות להגיב על תגובת המשיב, כפי שביקש ביום 6.12.2016.

10.סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. בנסיבות העניין, ולפנים משורת הדין, איני מורה על תשלום הוצאות.