רע"א 8682/14 פלוני נ. משרד הבטחון - אגף שיקום נכים

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים נועם , מוסק ו בר-עם ) מיום 13.11.14 בע"ו 9576-04-14, במסגרתו נדחה ערעור המבקשת על החלטת ועדת הערעור לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], התשי"ט-1959 (השופט בדימוס צור , פרופ' שטרן ועו"ד לנמן ) מיום 29.1.14 בע"נ 25167-09-11. עניינה של הבקשה – הכרה במבקשת כזכאית לתגמולים על פי חוק הנכים, בשל פגיעה שאירעה לה, לפי הנטען, במהלך שירותה הצבאי.

רקע והליכים קודמים

ב.

המבקשת, ילידת 1981, אובחנה בגיל 14 כסובלת מבקע דיסק חולייתי. בשנת 1999 התגייסה המבקשת לצה"ל והשתחררה משירות סדיר בשנת 2001; לאחר מכן חזרה לשורות הצבא לשירות קבע בשנת 2007. פחות מארבעה חודשים לאחר גיוסה המחודש, התלוננה על כאבי גב תחתון שהחלו באופן פתאומי, וביוני 2008 אושפזה ונמצא כי היא סובלת מבקע בדיסק; בהמשך נותחה המבקשת ונכרת הדיסק. כאבי הגב של המבקשת המשיכו אף לאחר הניתוח, ונמצא כי היא סובלת מבקע חוזר באותו מקום, ולאחר מכן נמצא כי מדובר בבקע גדול ומשמעותי.

ג.

המבקשת פנתה למשיב בטענה כי בעיות הגב מהן היא סובלת, אשר אין חולק כי החלו כאמור טרם השירות הצבאי, החמירו במהלך השירות וכתוצאה ממנו; זאת, לפי הנטען, נוכח עבודה ממושכת מול מחשב, נסיעות והרמת משקל כבד, ולכן היא זכאית לתגמולים בהתאם לחוק הנכים. המשיב מצא כי אין קשר בין כאבי הגב לבין השירות הצבאי, ולכן דחה את פנייתה. במסגרת הדיון בערעור בפני ועדת הערעור, הוגשו חוות דעת הן מטעם המבקשת והן מטעם המשיב. ד"ר קליר מטעם המבקשת מצא כי השירות הצבאי הביא להחמרה בבעיות הגב של המבקשת, וזאת בעיקר נוכח העובדה שהתלוננה על כאבי הגב כאמור מספר חודשים בלבד לאחר שחזרה לשירות קבע, ומכאן כי ההחמרה בבעיות הגב נבעה מהשירות הצבאי. ד"ר שזר מטעם המשיב ציין מנגד, כי אין בעובדה שההחמרה במצבה של המבקשת החלה מספר חודשים לאחר גיוסה מחדש, כדי להצביע בהכרח כי נבעה מהשירות.

ד.

ועדת הערעור קיבלה את מסקנותיו של ד"ר שזר ודחתה את מסקנות ד"ר קליר. נקבע, כי לא היה לד"ר קליר מידע מספק כדי לקבוע את שקבע; כך, שכן לא ידע מתי החלו כאבי הגב של המבקשת לפני השירות הצבאי, ומה בחזרתה לצבא הקבע לתקופה הקצרה מארבעה חודשים, הביא להחמרה הנטענת. עוד צוין, כי המבקשת הודתה בעדותה שסבלה לאורך כל השנים מכאבי גב, והדבר נתמך במסמכים רפואיים. כן צוין, כי מעדותה עולה שאף בלימודיה באוניברסיטה, בין השירות הסדיר לשירות הקבע, בילתה המבקשת זמן ממושך בישיבה, ולכן לא ניתן לקבוע כי השירות הצבאי הקצר הוא שהביא להחמרה במצבה. ועדת הערעור נתנה דעתה למחקר מהמרכז הרפואי הצבאי בהלסינקי אליו הפנה ד"ר קליר, בו נמצא כי השירות הצבאי מגביר את הסיכון לכאבי גב תחתון, וקבעה לעניין זה כי המבקשת לא הצביעה על הדמיון בין השירות הצבאי אליו מתייחס המחקר לשירותה הצבאי, ולכן אינה יכולה להיבנות מכך. ועדת הערעור דחתה איפוא את ערעור המבקשת.

ה.

ערעור המבקשת לבית המשפט המחוזי נדחה אף הוא. נקבע, כי מכוח סעיף 34(א) לחוק הנכים, ערעור על החלטה של ועדת הערעור יכול שיהא בשאלה משפטית בלבד, ואילו הערעור דנא נסב על ממצאי עובדה בלבד, אשר נקבעו במסגרת החלטה מנומקת ומבוססת, ואין עילה להתערב בהם. עוד צוין, כי אשר לטענת המבקשת בדבר קיומה של אסכולה רפואית התומכת לכאורה בטענתה, על בסיס המחקר האמור מהלסינקי, נמצא כי זו לא הוכחה – ומכל מקום לא ברמה של "מתקבל מאוד על הדעת", כפי שדורשת הפסיקה בעניין זה.

הבקשה

ו.

נטען, כי הערכאות הקודמות שגו בכך שהעדיפו את חוות דעתו של ד"ר שזר על פני זו של ד"ר קליר, שכן האחרונה הייתה מבוססת כנדרש, ובשונה מקביעת שתי הערכאות, לא נפלו בה פגמים. כך למשל, נטען כי באשר לקביעת ועדת הערעור לפיה ד"ר קליר לא ידע על מועד תחילת כאבי הגב, הוצאו דבריו מהקשרם שכן מדובר היה בתחילת הכאבים בשירות הקבע ולא בכלל, ואין מחלוקת כי אלה החלו מספר חודשים לאחר הגיוס. בנוסף נטען, כי ד"ר קליר התייחס לקלסרים שהרימה המבקשת במהלך השירות הצבאי וציין כי היה בכך כדי להביא להחמרה בכאבי הגב, וזאת בשונה מקביעת ועדת הערעור לפיה ד"ר קליר לא הסביר כיצד השירות הצבאי הביא להחמרה במצבה. בהמשך לכך נטען כי מדובר בשגיאה בסוגיה משפטית בעלת חשיבות, ומכאן נדרשת התערבותו של בית משפט זה בגלגול שלישי.

דיון והכרעה

ז.

לאחר עיון בבקשה ובנספחים השונים, לא אוכל להיעתר לה. כאמור, המבקשת טוענת כי עניינה של הבקשה בטעות משפטית של ועדת הערעור ובית המשפט המחוזי, בכך שביכרו את חוות דעתו של ד"ר שזר על פני זו של ד"ר קליר. אולם, בפועל אין המדובר בשאלה משפטית אלא בממצא עובדתי מובהק של ועדת הערעור, וכפי שקובע סעיף 34(א) לחוק הנכים, נושא זה אינו נתון לערעור, קל וחומר בגלגול שלישי ( רע"א 202/00 פלונית נ' קצין התגמולים , פ''ד נו(1) 649 , 655 (2001); רע"א 475/07 פלוני נ' קצין התגמולים , פסקה ה(1) (2007)).

בנוסף יוער, כי על פני הדברים אין מקום להתערב בהחלטת ועדת הערעור ובית המשפט המחוזי, לפיה לא הוכח קשר סיבתי בין שירותה הצבאי של המבקשת לבין ההחמרה במצבה הרפואי. כאמור, המבקשת סבלה מכאבי גב החל מגיל 14, וכפי שעולה מהחלטות הערכאות הקודמות, לא הובהר בחוות דעתו של ד"ר קליר מה היה דווקא בשירות הקבע – שהתאפיין בעבודה משרדית ונמשך פחות מארבעה חודשים עובר לתלונות המבקשת על כאבי גב – שגרם להחמרה הנטענת. בית המשפט המחוזי העדיף את קביעתו של ד"ר שזר, לפיה "אין בתנאי השירות, ובכלל זה הנסיעות והישיבה הממושכת, וכן נשיאת קלסרים מדי פעם, כדי להוות גורם סיכון יותר מאשר תנאי החיים הרגילים שבן אדם נוסע, יושב, עובד" (פסקה 4 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי), ודחה את ערעור המבקשת בהתאם, והדבר – הכרעה עובדתית – אינו מגבש נושא משפטי המצדיק התערבות.

ח.

אין בידי איפוא להיעתר לבקשה.