רע"א 1740/16 רע"א 1740/16

1.בקשת רשות הערעור שבפני נסבה על עניינו של קטין, בנם של המבקשת ושל המשיב 2. הבקשה מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 15.2.2016 (ענ"א 58924-12-15, סגנית הנשיא ש' דברת ). בית המשפט המחוזי דחה את ערעורה של המבקשת על החלטתו של בית המשפט לנוער באשקלון בעניינו של הקטין מיום 20.12.2015 ( תנ"ז 27096-07-12, השופטת ט' לחיאני-שהם ).

רקע והליכים קודמים

2.הקטין, כיום כבן 6, נולד בישראל לאם יהודייה, היא המבקשת, ולאב מוסלמי אזרח סודן, שנמצא בישראל מאז שנת 2008, הוא המשיב 2. טיב היחסים ששררו בעבר בין המבקשת ולמשיב 2 לא הובהר כל צורכו, אך אין מחלוקת כי הקטין הוא בנם הביולוגי וכי השניים אינם מנהלים מערכת יחסים זה שנים. הקטין התגורר בעבר עם המבקשת. ביום 7.11.2012, בהיותו כבן 3, הוא הוכרז כקטין נזקק לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 (להלן: חוק הנוער ), בהסכמת המבקשת, עקב התמכרותה לאלכוהול ושילובה בהליכי גמילה. בהמשך לכך, הקטין הוצא ממשמורתה של המבקשת ועבר בחודש ינואר 2013 למשפחת אומנה. להשלמת התמונה יצוין כי למבקשת בת נוספת כבת 4.5 (להלן: הקטינה ), שאיננה בתו של המשיב 2. אף היא הוכרזה כקטינה נזקקת בחודש נובמבר 2012 והועברה יחד עם הקטין למשפחת האומנה. עם זאת, אין מקום להרחיב את הפירוט בעניינה של הקטינה, שההחלטה מושא הבקשה אינה נוגעת לה במישרין.

3.ביום 20.12.2015 הורה בית המשפט לנוער על הארכת צו הנזקקות וצו הוצאה ממשמורת בעניינו של הקטין בשנה נוספת. במסגרת כך, בית המשפט לנוער הורה כי הקטין יועבר ממשפחת האומנה לביתו של המשיב 2, תחת פיקוח והדרכה של גורמי טיפול. בבסיס החלטתו של בית המשפט לנוער עמדה בקשה של עובדת סוציאלית לפי חוק הנוער לשנות את דרכי הטיפול של הקטין. בתסקיר שהוכן על-ידי העובדת הסוציאלית צוין כי הקטין זכה אמנם לטיפול מיטיב במשפחת האומנה אשר דאגה לכל צרכיו, אך שילובו בהסדר זה עורר קשיים ופגע בהתפתחותו התקינה. זאת, בעיקר לנוכח פערים בין אורח חייה של המשפחה, שהיא משפחה יהודית חרדית, לבין אורח חייו של המשיב 2, שהוא מוסלמי, אשר הקטין נמצא עמו בקשר קבוע. עוד צוין, כי בין הקטין לבין המשיב 2 קיים קשר חיובי; כי הקטין מרגיש בנוח בביתו של האחרון; וכי בין משפחת האומנה לבין המשיב 2 שוררים יחסים קשים שהובילו לכך שהקטין לא משוחח בטלפון עם המשיב 2 באמצע השבוע ואינו מובא לפגישות עמו. בעמדה שהציגה העובדת הסוציאלית לפי חוק הנוער תמכה גם האפוטרופא לדין שמונתה לקטין, אשר סברה אף היא כי במצב הקיים יש להורות על העברת הקטין למשיב 2.

4.המבקשת הגישה ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי ובו טענה כי לא היה מקום להעביר את הקטין ממשפחת האומנה. המבקשת טענה כי הקטין מטופל היטב אצל משפחת האומנה, וכי קיים חשש שהמשיב 2 ינהג כלפיו באלימות. המבקשת הוסיפה וטענה כי היא עתידה לסיים את הליך הגמילה בתוך כמה חודשים, ואז תוכל לשוב ולגדל את הקטין.

5.בית המשפט המחוזי דחה את הערעור. בפסק דין ארוך ומפורט סקר בית המשפט המחוזי את קורותיו של הקטין ואת עמדותיהם של גורמי הרווחה כפי שהובעו בתסקירים שהוכנו בעניינו במרוצת השנים. בית המשפט המחוזי הוסיף ועמד על החשיבות הנודעת לכך שקטין יגדל במשמורת של הורהו הביולוגי וכן על כך שניתוק של קטין ממשמורת של הורה כזה ייעשה רק כשאין ברירה אחרת. בהמשך לכך, בית המשפט המחוזי קבע כי ההחלטה בדבר העברתו של הקטין לידי המשיב 2 באה רק לאחר שבית המשפט לנוער נוכח כי המשיב 2 הוא הורה טוב ומסור. בית המשפט המחוזי הוסיף כי ההמלצה של שירותי הרווחה בעניין ניתנה רק לאחר שנבחנה התנהלותו של המשיב 2 לאורך זמן. בית המשפט המחוזי התרשם אף הוא כי המשיב 2 מסוגל לטפל בקטין היטב, מחד גיסא, וכי הסידור במשפחת האומנה אינו מיטיב עוד עם הקטין, מאידך גיסא. בית המשפט המחוזי עמד על הקושי הטמון בכך שהקטין יופרד מהקטינה עם עזיבתו את משפחת האומנה, אך הוסיף כי אין בקושי זה כדי לשנות מההחלטה שאליה הגיע בית המשפט לנוער בהתחשב בכך שהסידור הקיים אינו מיטיב עמו. בית המשפט המחוזי דחה טענות נוספות שהעלתה המבקשת ביחס להחלטה מושא הבקשה, ובכלל זה את הטענה כי גורמי הטיפול והרווחה גמרו אומר בדעתם להעביר את הקטין לידיו של המשיב 2 בכל מחיר, עוד לפני שבחנו את הדברים לגופם. בית המשפט המחוזי קבע עוד כי בשלב זה לא ניתן לתת משקל לאפשרות שהמבקשת תשוב ותגדל את הקטין, בעת שהיא טרם סיימה את הליכי הגמילה שבהם היא מצויה.

6.ביום 29.2.2016 דחה בית המשפט המחוזי (סגנית הנשיא דברת ) בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין שנתן, בקבעו כי עיכוב כאמור יגרום לקטין נזק משמעותי. בהמשך לכך, הועבר הקטין למשמורתו של המשיב 2.

בקשת רשות הערעור והתפתחויות נוספות

7.הבקשה שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בעיקרם של דברים, הבקשה חוזרת על הטענות שהעלתה המבקשת בפני הערכאות הקודמות. המבקשת תוקפת, לעתים בלשון בוטה ומשתלחת, את ההחלטות של הערכאות השיפוטיות שדנו בבקשה להעביר את הקטין אל המשיב 2, כמו גם את פעילותם של גורמי המקצוע שגיבשו את ההמלצות שעמדו בפני בתי המשפט. המבקשת טוענת כי המשיב 2 הוא אדם אלים שהתעלל בה ואינו מגלה עניין בקטין; כי בית המשפט לנוער נעדר סמכות להכריע בעניין; כי בית המשפט המחוזי הסתמך בפסק דינו על "דו"חות מסולפים", כלשונה; כי היה עליו להידרש לחוות דעת מומחה; וכי טובת הקטין מחייבת את השארתו אצל משפחת האומנה.

8.בהחלטתי מיום 1.3.2016 הוריתי למשיבים להגיש את תשובתם לבקשה. המשיב 1, משרד הרווחה והשירותים החברתיים, טוען בתשובתו כי יש לדחות את הבקשה שאינה מצדיקה מתן רשות להגשת ערעור נוסף. המשיב 1 מוסיף ומצביע על כך שהאפוטרופא לדין של הקטין, אשר הייתה צד להליכים הקודמים, לא צורפה כמשיבה בבקשה דנן. לגופו של עניין, סומך המשיב 1 את ידיו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר נשען לשיטתו על תשתית ראייתית מוצקה ועולה בקנה אחד עם טובת הקטין. המשיב 1 מוסיף כי מדיווח עדכני של עובדות סוציאליות עולה כי הקטין החל להתאקלם בביתו של המשיב 2 וכי הוא נמצא במעקב והשגחה של מעטפת רחבה של גורמי הטיפול. המשיב 2 טוען אף הוא כי אין להתערב בקביעותיהן של שתי ערכאות שבחנו את הדברים, מה גם שקביעותיהן נכונות לגופן.

דיון והכרעה

9.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות שהוגשו בעקבותיה הגעתי למסקנה שדין הבקשה להידחות.

10.אין ספק שהבקשה מעוררת תמונה מורכבת, שמחייבת בחינה רגישה של מכלול הנסיבות והטענות. בתי המשפט שדנו בהליכים הקודמים היו ערים למורכבות זו. ניכר כי החלטותיהם ניתנו על יסוד הבנה של הקשיים הכרוכים בכל החלטה על שינוי באופן הטיפול בקטין. חרף קשיים אלה, בית המשפט לנוער ובית המשפט המחוזי שוכנעו שהשמתו בביתו של המשיב 2, אביו הביולוגי, תביא לכך שטובת הקטין תוגשם בצורה הטובה ביותר. בתי המשפט בחנו באופן מעמיק את כל טענותיה של המבקשת, כמו גם את עמדתם של גורמי הטיפול והרווחה, שהמלצתם עמדה בבסיס ההחלטה מושא הבקשה. על כן, לא ראיתי לנכון להתערב במסקנותיהם במסגרת בקשה ב"גלגול שלישי", גם לפי אמת המידה המרוככת והגמישה הנדרשת לנוכח המאטריה בה עסקינן (ראו למשל: רע"א 7360/12 פלונית נ' המחלקה לשירותים חברתיים , פסקה 14 (21.10.2012); בע"ם 8007/12 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה 11 (8.11.2012)).

11.ראיתי לנכון להוסיף, כי במסגרת ההחלטה עיינתי גם בדיווחים העדכניים של גורמי הטיפול שהוגשו במסגרת ההליך דנן. בהודעה מיום 2.3.2016 של עובדת סוציאלית לפי חוק הנוער צוין כי "אנו כגורמי טיפול בקהילה עדים לקשר קרוב, חם, אוהב, יציב, קבוע ורצוף בין הקטין לאביו", וכן כי "אנו חוששים כי שינוי נוסף בהחלטה יוביל לטלטלה עצומה במצב הקטין ואף יהווה נזק". בהודעה נוספת מיום 6.3.2016 צוין כי הקטין "השתלב יפה" בגן החדש שבו שובץ והחל ליצור קשרים חברתיים, וכי "הקשר בין האב לקטין מלווה במעטפת טיפולית רחבה ואינטנסיבית מצד גורמי הטיפול".

12.לבסוף, חשוב לציין עוד כי אין מדובר בהחלטה שהיא בלתי הפיכה. עניינו של הקטין צפוי לשוב ולהיבחן לקראת פקיעתו של הצו שניתן, כפי שעלה גם מהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 29.2.2016 (ראו עוד: רע"א 5737/15 פלונית נ' משרד הרווחה והשירותים החברתיים , פסקה 25 (4.11.2015)).

13.סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.