רע"א 7360/12 פלוני נ. המחלקה לשירותים חברתיים - עיריית אילת

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטת י' רז-לוי ) בענ"א 57560-07-12 מיום 5.9.2012, במסגרתו נדחה ערעורה של המבקשת על החלטתו של בית המשפט לנוער בתנ"ז 36647-04-10 מיום 30.7.2012, לפיה הוארכו צו הכרזת הנזקקות וצו הוצאתו ממשמורת של הקטין, בנה של המבקשת (להלן: הקטין ), למשך שנה נוספת, בהתאם לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960. במקביל לבקשה דנן הוגשה בקשה דחופה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

תמצית עובדות המקרה וההליכים הקודמים

1.

במרכז הבקשה דנא ניצב הקטין, בן 12, ולו שלושה אחים נוספים: דד' ודל' בני ה-16, ונ' בן ה-14. הוריו של הקטין גרושים, ואמם המבקשת היא שמגדלת את הילדים. בשלהי שנת 2008, לאחר שניסיונות לטפל בבני המשפחה במסגרת הקהילה לא צלחו והתקבלו דיווחים קשים אודות מצבם של הילדים מבתי הספר בהם למדו, החלו רשויות הרווחה לפעול לשם הוצאתם למסגרות חוץ ביתיות. בתחילה אושרה הוצאתם על ידי בית המשפט לנוער, אך ערעורה של המבקשת לפני בית המשפט המחוזי התקבל והילדים נותרו בביתם. בהמשך, לאחר ששניים מן הילדים היו מעורבים בפלילים, אושרה ההחלטה להוציאם למסגרות חוץ ביתיות. בהמשך חזרו השניים הביתה, כאשר מחודש נובמבר 2011 החל אחד מהם, דד', לרצות עונש מאסר בכלא אופק. דל' משולב כיום במסגרת לימודית בעיר מגוריו. נ' שהה בעבר במסגרת חוץ ביתית וחזר לביתו לאחר תקופה מסוימת. כיום הוא נמצא בבית ללא מסגרת לימודית וממתין תקופה ממושכת לשילובו בעבודה במפעל.

2.

באשר לקטין, בתחילה הוחלט להשאירו בביתו, במסגרת צו השגחה. בשלב זה הוכרז הקטין "נזקק". בהמשך התרשמו גורמי הרווחה כי חלה התדרדרות במצבו של הקטין (כמו גם במצב המשפחה בכללותה), שהתבטאה בנסיגה בלימודים, היעדרויות מבית הספר וכן בנקיטת אלימות מצידו כנגד ילדים ומבוגרים. נוכח כך הוחלט – בהסכמת המבקשת – על הוצאתו הדחופה לקלט חירום בכפר הילדים "נרדים", שם שהה מיום 29.2.2012. לא חלף זמן רב ובעקבות אירוע אלים במקום, במהלכו השליך הקטין כסא ופגע באם הבית, הושעה הקטין מ"נרדים" ומאז הוא שוהה בבית אימו.

3.

בעקבות כך עתרו שירותי הרווחה לבית המשפט לנוער לשם הארכת צו הנזקקות והוצאתו של הקטין ממשמורת למשך 12 חודשים. בבקשה נכתב כי גורמי הטיפול מביעים דאגה רבה למצבו של הקטין, ועל כן מבקשים הם להורות על השמתו במסגרת חוץ ביתית מתאימה. המבקשת מצידה התנגדה וביקשה כי תינתן לקטין הזדמנות נוספת להיוותר בקהילה, תוך שילובו בבית ספר, במסגרתו יקבל טיפול הולם למצבו.

החלטתו של בית המשפט לנוער

4.

בהחלטתו סקר בית המשפט לנוער את השתלשלות האירועים כנזכר, וציין כי היכרותו עם המשפחה הינה ארוכה. בית המשפט עמד על כך שבמסגרת אבחון שנערך לקטין ב"נרדים", הומלץ על שיבוצו במסגרת פנימייה טיפולית שתציב לו גבולות ברורים. כמו כן, בבדיקה פסיכיאטרית שנערכה לקטין ביום 8.6.2012, נמצא כי הוא סובל מהפרעת התנהגות וכי אף נראה שמתהווה אצלו הפרעת התנהגות אנטי-סוציאלית. עוד צויין כי ניכר קושי מצד הקטין לעמוד בגבולות, וכי הקטין מזדהה עם אחיו הבוגרים, כך שקיים חשש שהוא ימשיך בדרכם השלילית. בהתאם לכך הומלץ כי הקטין יעמוד במעקב פסיכיאטרי וישולב במסגרת חוץ ביתית טיפולית. בית המשפט הוסיף ותיאר כיצד בחודש יוני 2012 חלה הסלמה בהתנהגותו של הקטין, שהתבטאה בפרץ אלימות אשר גרם להשעייתו מקלט החירום.

5.

בשים לב לטיעוני הצדדים ולאפשרויות הטיפוליות הקיימות במסגרת הקהילה, החליט בית המשפט לקבל את המלצת שירותי הרווחה ולהורות על השמתו של הקטין במסגרת חוץ ביתית, שתציב לקטין גבולות ברורים, זאת בהתאם להמלצת האבחון מ"נרדים". בית המשפט הטעים כי מהיכרותו עם המשפחה, הניסיונות לטפל בקטין במסגרת הקהילה לא צלחו. בית המשפט הוסיף כי סבור הוא ש"משיכת זמן" נוספת, במסגרת טיפול בקהילה, לא תיטיב עם הקטין.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

6.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור. בית המשפט עמד על כך שנקודת המוצא לדיון היא כי מקומו הטבעי של קטין הוא בביתו, בחזקת הוריו. אלא שהשיקול המרכזי לבחינת הערעור הוא טובת הילד – הקטין. בית המשפט הגיע למסקנה כי בנסיבות הנתונות יש לדחות את הערעור, בשים לב לקשיים שהתעוררו בעבר במהלך שהותו של הקטין בבית וכן בהינתן הקשיים שחוותה המבקשת, חרף רצונה העז להביא לשיפור המצב. אשר על כן, בית המשפט המחוזי פסק כי אין מנוס מלקבוע שהקטין יושם במסגרת חוץ ביתית שתוכל להציב עבורו גבולות ברורים.

7.

בית המשפט המחוזי פירט בפסק דינו את ההתדרדרות ההדרגתית שחלה במצבו של הקטין, בציינו כי העתירה להוצאת הקטין למסגרת חוץ ביתית לא צצה יש מאין. כך, הניסיונות להותירו בקהילה לא נשאו פרי. הקטין לא הגיע באופן סדיר לבית ספר והתגלו בעיות התנהגות כעס ואלימות מצדו. בית המשפט הטעים כי שיא מסוים בהתדרדרותו של הקטין התרחש בחודש פברואר השנה, כאשר המבקשת עצמה פנתה לשירותי הרווחה על מנת לקבל סיוע נוכח דאגה ממשית למצבו של הקטין. נוכח כך הועבר הקטין ל"נרדים", וגם שם התמונה שהצטיירה היא של בעיות התנהגות וקבלת סמכות – עד לאירוע אלים במסגרתו השליך כסא לעברה של אם הבית. בית המשפט התרשם כי במהלך שהותו ב"נרדים" לא חל שיפור משמעותי במצבו של הקטין, כאשר מסקנת גורמי הטיפול במקום הייתה כי דרושה הוצאת הקטין למסגרת חוץ ביתית טיפולית עם גבולות ברורים. ממצאים דומים עלו מהבחינה הפסיכיאטרית שנערכה לקטין בחודש יוני האחרון.

8.

בית המשפט ציין כי למקרא חוות הדעת הנ"ל עולה כי הקטין מחקה התנהגות אלימה ותוקפנית שהוא מזהה אצל אחיו הגדולים, וכי מתחיל להתפתח אצלו דפוס התנהגות אנטי-חברתי. כמו כן, על אף רצונה הטוב, המבקשת אינה מצליחה להציב לקטין גבולות ברורים ולרסן את התנהגותו.

9.

בית המשפט הוסיף כי לאחר השעייתו של הקטין מ"נרדים" התכנסה ביום 18.6.2012 ועדת תכנון וטיפול בעניינם של כלל בני המשפחה, אשר המליצה – לאחר ששמעה את הגורמים הרלבנטיים ובכללם המבקשת והקטין, ומתוך היכרות ממושכת של גורמי הרווחה עם המשפחה – על מציאת מסגרת טיפולית חוץ ביתית לקטין שתתאים לצרכיו.

10.

עוד ציין בית המשפט כי הנסיבות המתוארות מלמדות על מגמה שלילית בהתנהגותו של הקטין, המלווה בצדדים אלימים ופוגעניים. אל מול כל אלה עומד רצונה העז של המבקשת, ממנה התרשם בית המשפט כאם מסורה ומעורבת, הסבורה כי מסגרת הטיפול בקהילה היא הדבר הנכון עבורו. בית המשפט קבע כי עם כל ההבנה לרצונה של האם, ובשים לב לעמדת הקטין ולעמדת האפוטרופסא, לעת עתה טובתו של הקטין מחייבת כי יושם במסגרת חוץ ביתית אשר תיתן מענה לקשיים שתוארו. לעניין זה התחשב בית המשפט גם במורכבות המשפחתית ובכללה העובדה כי אחיו, דד', אמור להשתחרר בקרוב מבית הסוהר. בית המשפט הוסיף בהקשר זה כי המבקשת עצמה ציינה כי היא חוששת מחזרתו של דד' נוכח השפעתו הרעה על הקטין. האם אמנם הדגישה כי תעשה כל שביכולתה על מנת למנוע את חזרתו של דד' לבית באמצעות שילובו בהוסטל שיקומי, אלא שלדברי פקידת הסעד דד' מסרב לשתף פעולה עם גורמי הרווחה וספק אם המבקשת תוכל לצמצם את הקשר בינו לבין הקטין או לפקח עליו. בית המשפט הבהיר כי נדבך זה איננו עיקרי לצורך ההחלטה, אך מהווה אף הוא שיקול מסוים בקבלתה.

11.

בית המשפט הוסיף והדגיש כי טיפול בקטין במסגרת הקהילה כבר נוסה בעבר ללא הצלחה. אמנם נכון הוא כי בין מתן ההחלטה על ידי בית המשפט לנוער ועד לדיון לפני בית המשפט המחוזי, שולב הקטין במסגרת לימודית בבית ספר לחינוך מיוחד בעיר מגוריו. ברם, אף בעבר, בעת שהיה הקטין במסגרת לימודית התעוררו בעיות בהתנהגותו, וניכר חוסר יכולתם של הוריו – בפרט מצד אביו, שאינו משתף פעולה עם גורמי הרווחה – להציב לו גבולות. בית המשפט ציין כי לא מצא בטיעוני המבקשת כל דרך לפתרון הקשיים המדוברים.

12.

בסופו של דבר קבע בית המשפט שהעיקר הוא כי מחוות הדעת ומניסיון העבר נראה כי יכולת המשפחה להתמודד כהלכה עם הקשיים שמציב הקטין היא מוגבלת, וכי ניכר שהטיפול בקהילה אינו מהווה מענה מתאים לצרכיו ולקשייו. בית המשפט הטעים כי העובדה שבמשך שבוע פוקד הקטין את בית הספר ומתנהג באופן תקין אין בה כדי להוביל למסקנה כי זוהי המסגרת המתאימה עבורו. הגורמים הטיפוליים היו ערים לכך שטיפול במסגרת בית ספר זה מהווה אלטרנטיבה המוצעת על ידי המבקשת, ועדיין סברו, כפי שקבע אף בית המשפט, כי זו אינה יכולה לתת מענה נכון ומתאים בנסיבות העניין. לבסוף הבהיר בית המשפט כי הצורך בשהותו של הקטין במסגרת חוץ ביתית ישוב ויבחן מעת לעת על ידי כל הגורמים הרלבנטיים ויפוקח על ידי בית המשפט לנוער בהתאם להתקדמותו ולמצב בבית.

תמצית נימוקי הבקשה

13.

לטענת המבקשת – באמצעות באת כוחה, עו"ד הגר קליין – שגה בית המשפט המחוזי כאשר פסק כי השתתפותו של הקטין במסגרת לימודים מיוחדת חדשה אין בה כדי לשנות מההחלטה בעניינו. הקטין מצוי בבית הספר החדש מיום 27.8.2012, ודומה כי הוא נקלט במוסד על הצד הטוב ביותר. המבקשת מוסיפה כי בשונה מקביעתו של בית המשפט המחוזי, ניסיון העבר דווקא מלמד כי הוצאתו של הקטין למסגרת חוץ ביתית (דוגמת "נרדים") לא הטיבה עימו. בהתחשב בכך, ובצירוף העובדה כי הקטין איננו מעוניין כלל ועיקר לצאת למסגרת חוץ ביתית, ברי כי דינו של "הניסיון" הנוסף להיכשל. עוד טוענת המשיבה כי היה על חוות הדעת המקצועיות לפרט מה היו הניסיונות הכושלים לטיפול בקטין במסגרת הקהילה. למעשה, לא מוצו לשיטת המבקשת ניסיונות הטיפול בקטין בקהילה בטרם הבחירה הדרסטית להוציאו למסגרת חוץ ביתית. המבקשת מוסיפה כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר נתן משקל לשחרורו הצפוי של דד', שבינתיים שוחרר מן הכלא (בחודש שעבר) ומתגורר בבית אביו. המבקשת מוסרת כי האחים אמנם נפגשים במסגרת משפחתית, אלא שלשיטתה, ספק אם הרחקתו של הקטין מאחיו תועיל לו.

דיון והכרעה

14.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה, הגעתי בלב כבד לכלל מסקנה כי דינה להידחות, זאת אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבה. נוכח התוצאה אליה הגעתי מתייתרת מאליה ההכרעה בבקשת עיכוב הביצוע. איני מוצא כי בנסיבות המתוארות קיים טעם המצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", מה גם שהבקשה שלפני אינה כוללת נימוקים כלשהם למתן רשות הערעור. בעניין אחרון זה כבר ציינתי בעבר כי:

"סבורני כי המָאטֶריה הרגישה של יחסי הורים וילדים מחייבת מעט גמישות מחשבתית ופרוצדוראלית כאשר נבחנת בקשת רשות ערעור ב'גלגול שלישי', ואין לעמוד במקרים מסוג זה על 'קוצו של יוד', אולם בוודאי שאין לומר כי רשות הערעור ניתנת אוטומטית בענייני הורים וילדים, בבחינת יצירת מסלול ייחודי של ערעור שני בזכות" [ראו והשוו: בע"מ 3039/12 פלונית נ' משרד הרווחה (טרם פורסם, 19.4.2012), פסקה 5 להחלטתי] .

לכאורה, די בכך כדי לדחות את בקשת רשות הערעור. ברם, לא אסתפק בכך ואבהיר כי איני סבור שיש מקום לשנות מקביעותיהם של הערכאות קמא אף לגופם של דברים. אפרט;

15.

המחלוקת (הכואבת) בתיק זה עיקרה בשאלה מהי טובתו של הקטין הנזקק מושא הדיון: האם טובתו היא להיוותר בביתו, בחזקת משפחתו, או שמא טובתו היא בהשמתו במסגרת חוץ ביתית "קשיחה", אשר תתווה לו גבולות נחרצים ביחס למותר ולאסור. כבר נפסק כי בדומה למקרים רבים אחרים העוסקים בקטין נזקק ברי כי כל תוצאה אליה נגיע לא תהיה אופטימאלית, וכי בכל אפשרות נפגע אינטרס אחר הנוגע לטובתו של הקטין [השוו: רע"א 1672/12 פלונית נ' מחלקה לשירותים חברתיים יקנעם עילית (טרם פורסם, 24.9.2012), פסקה 10 לפסק דינה של השופטת ע' ארבל ].

16.

על רקע היכרותו הקודמת עם המשפחה שבנדון, החליט בית המשפט לנוער – בהתבססו על חוות דעת מטעם הגורמים המקצועיים [כמקובל, ראו: דנ"א 1892/11 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית (טרם פורסם, 22.5.2011)] – כי טובתו של הקטין מצוייה בהשמתו במסגרת חוץ ביתית. בכך אימץ בית המשפט את עמדת הגורמים המקצועיים לפיה טובת הקטין דורשת שינוי דרמטי, אשר יגדע באיבה את מגמת ההתדרדרות במצבו של הקטין, הסובל מבעיות התנהגותיות קשות ונוקט באלימות כלפי זולתו. אף בית המשפט המחוזי נימק כהלכה, ובהרחבה יתרה, את הטעמים שניצבו בבסיס החלטתו לתמוך בהשמת הקטין במסגרת חוץ ביתית על פני הותרתו בקהילה. בית המשפט המחוזי הטעים כי הקטין מצוי בנקודת זמן המהווה צומת דרכים משמעותי בחייו, בגיל בו ההשפעה על נבכי אופיו רבה היא. נכון הוא, כי בית המשפט התרשם לטובה מן המבקשת, וציין כי ניכר שהיא מונעת מתוך דאגה לקטין. עוד אין חולק, כי ככלל, להורים נתונה זכות יסודית לאוטונומיה בגידול ילדיהם [ראו והשוו: דנ"א 6041/02 פלונית נ' פלוני , פ"ד נח(6) 246, 257 (2004) (להלן: עניין פלונית )]. ברם, כידוע – האוטונומיה של ההורים בגידול ילדיהם איננה מוחלטת. היא כפופה תמיד לצרכיו של הילד, לטובתו ולזכויותיו. גם במקרה דנן האוטונומיה הנתונה לאם בבחירת הנתיב הרצוי לשיטתה לילדה הקטין, עשויה לסגת מפני ההגנה על האינטרסים של הקטין, זאת כאשר עסקינן בקטין הנדרש לטיפול, להשגחה ולהגנה של החברה מטעמים המנויים בחוק הנוער בהקשרים אלו ואחרים.

17.

בנסיבות המקרה הנוכחי אני סבור שבית המשפט לנוער, ובעקבותיו בית המשפט המחוזי, איזנו כהלכה בין עמדותיהם של הגורמים המעורבים לצורך ההכרעה בעניינו של הקטין. בית המשפט התרשם מעמדת האם, האפוטרופסא והילד, והציבם אל מול עמדת שירותי הרווחה והגורמים הטיפוליים. בית המשפט אף נסמך, כנדרש, על ניסיון העבר מתוך רצון לשער כיצד תשפיע כל מסגרת על מצבו של הקטין בעתיד. כן עמד בית המשפט על התפתחויות עתידיות צפויות, דוגמת שחרורו של אחיו של הקטין, דד', מבית הסוהר, זאת בשים לב להשפעתו השלילית על הקטין.

18.

זאת ועוד, על פי חוות הדעת מטעם גורמי הטיפול והרווחה, אשר עקבו זמן ממושך אחר מצבה של המשפחה, ניכר כי חלה התדרדרות הדרגתית במצב הקטין. הטיפול בקטין במסגרת הקהילה לא נשא פירות, ומבית הספר בו למד התקבלו דיווחים קשים ביחס למצבו. השמתו במסגרת חוץ ביתית ב"נרדים" לא תרמה לשינוי המיוחל. בנקודה זו טוענת המבקשת כי עובדה זו תומכת דווקא בעמדתה שלה, לפיה טובתו של הקטין מצויה בהותרתו בביתו. צר לי, אך על יסוד הנסיבות הנתונות דעתי שונה. כפי שפורט בחוות הדעת הפסיכיאטרית שנערכה על ידי ד"ר דפנה ארד מיום 8.6.2012, וכפי שנמצא בחוות הדעת הפסיכולוגית שנערכה על ידי ד"ר בתיה בלידשטיין מיום 13.5.2012 – שתיהן נערכו לקטין בעודו מצוי ב"נרדים" – דרושה לקטין מסגרת חוץ ביתית "קשיחה", אשר תתווה לו גבולות ברורים. כך, ד"ר ארד עמדה על כך ש"במסגרת שיקומית ככפר הילדים "נרדים" *** [הקטין] יזיק לסובביו מבלי להפיק כל תועלת טיפולית לעצמו". ד"ר בלידשטיין המליצה על שיבוצו של הקטין "במסגרת פנימייתית טיפולית עם גבולות ברורים מאוד". כידוע, אין דומה מסגרת חוץ ביתית אחת לרעותה. ברי כי במסגרת הבירור שיערכו גורמי הרווחה לשם השמת הקטין במסגרת חוץ ביתית מתאימה, יינתן משקל לכך שהשמת הקטין בכפר הנוער "נרדים", על מאפייניו הרלבנטיים, לא התאימה לצרכיו של הקטין. החשוב הוא כי אין להסיק מכך מסקנה גורפת לעניין התרומה המשוערת שתהיה להשמת הקטין במסגרת זו או אחרת, שהרי לכל מסגרת תנאים ומאפיינים שונים.

19.

עוד אוסיף כי לא נעלמה מעיני העובדה שההחלטה שבנדון מאריכה את צו הכרזת הנזקקות וצו ההוצאה ממשמורת לשנה אחת בלבד, במסגרתה תיבחן מעת לעת – כפי שציין בית המשפט המחוזי – התקדמותו של הקטין על רקע המצב בבית. חזקה על שירותי ה רווחה שיעקבו מקרוב אחר המתרחש ויפעלו בהתאם לשיקול דעתם המקצועי בשים לב לטובתו של הקטין.

20.

לבסוף, באשר לקליטתו של הקטין במסגרת בית הספר החדש, דעתי כדעתו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט היה ער לנסיבות החדשות וחרף כך סבר כי אין ליתן להן משקל מכריע, בשים לב לחוות הדעת בעניינו של הקטין לפיהן דרושה לו מסגרת חוץ ביתית טיפולית "קשיחה", ונוכח העובדה שאלטרנטיבה זו ניצבה לנגד עיניהם של הגורמים המטפלים בטרם החליטו על המסגרת המתאימה לקטין בנסיבות העניין. אשר על כן, אין בכך כדי לשנות מן התוצאה אליה הגעתי גם אני.

21.

סיכומו של דבר, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות.