רע"א 6323/15 פלוני נ. אגף הרווחה רמת השרון

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט

ה' קירש ) בענ"א 24039-09-15 מיום 11.9.2015. עניינה של הבקשה ברצונה של המבקשת כי ייקבע שבתה – קטינה כבת 16 (להלן: הקטינה ) – אינה מחויבת לשוב להוסטל שבו שהתה לסירוגין בשנים האחרונות.

2.

הקטינה הוכרזה בשנת 2013 כקטינה נזקקת על ידי בית משפט השלום לנוער בהתאם לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960, והיא שולבה במסגרת הוסטל לנערות בהסכמתה ובהסכמת המבקשת. ביום 14.7.2015 התקיימה ועדת תכנון טיפול בעניינה של הקטינה, בהשתתפות הקטינה עצמה, המבקשת, האפוטרופא לדין של הקטינה וגורמי הרווחה והטיפול הרלוונטיים. הצדדים הגיעו להסכמות – אשר קיבלו תוקף של החלטה בבית משפט השלום לנוער בתל אביב-יפו (הנשיאה ג' ויגוצקי מור ) ביום 19.7.2015 – שעיקרן הוא שצו הנזקקות בעניינה של הקטינה יוארך עד ליום 30.9.2015; שהיא תשוב באותה עת להוסטל ושתיבחן מסוגלותה להימנע מלסכן את עצמה; שהיא תעבור אבחון פסיכו דיאגנוסטי ואבחון פסיכיאטרי; ושבהתאם לשיפור בהתנהגותה ולתוצאות האבחונים, המגמה תהא להשיבה לבית המבקשת ולשלבה בקהילה במהלך חודש ספטמבר 2015 (להלן: ההסכמות ). להשלמת התמונה יצוין כי על פי דיווחים שהתקבלו מגורמים טיפוליים בהוסטל, במועד מאוחר למועד השגת ההסכמות הקטינה התנהגה באופן המסכן אותה בזמן שהותה בהוסטל; כי באבחון הפסיכו דיאגנוסטי שעברה הומלץ להותירה במסגרת חוץ-ביתית לתקופה נוספת (להלן: האבחון ); וכי החל ממחצית חודש אוגוסט 2015 הקטינה מצויה בחופשה בבית אמה והשתתפה בשלושת ימי הלימודים הראשונים בבית הספר ביישוב.

3.

בתחילת חודש ספטמבר 2015 פנתה המבקשת לבית משפט השלום לנוער בתל אביב-יפו בבקשה להותיר את הקטינה במשמורתה. בית המשפט (הנשיאה ג' ויגוצקי מור ) קבע ביום 9.9.2015 כי יתקיים דיון בעניינה של הקטינה ביום 15.11.2015, ושעליה לשהות עד לאותו מועד בהוסטל, וזאת בכפוף להמלצות ועדת תכנון טיפול שתתכנס בעניינה ביום 21.9.2015. המבקשת הגישה ערעור על החלטה זו ובצדה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ה' קירש ) דחה ביום 11.9.2015 את הבקשה וקבע כי החלטת בית משפט השלום לנוער מבטאת את ההסכמות מחודש יולי; וכי לא חל שינוי נסיבות מאז מועד ההסכמות ועד למועד ההחלטה שמצדיק את עיכוב ביצועה.

4.

מכאן הבקשה שלפניי, שבמסגרתה נטען כי השבת הקטינה להוסטל עד לדיון שנקבע בבית משפט השלום לנוער חורגת מההסכמות; כי השבת הקטינה להוסטל בעת הזו תגרום לה לנזק נפשי; וכי ניתן משקל יתר לאבחון שנערך לה. המבקשת מוסיפה כי שגה בית המשפט המחוזי שלא התייחס לשינוי הנסיבות בעניינה של הקטינה שעיקרו רצונה העז להישאר בבית המבקשת והמתח הנפשי שנגרם לה מחיובה לשוב להוסטל.

5.

התבקשה תשובת המשיב ותשובת האפוטרופא לדין של הקטינה, ואלה אכן התקבלו. המשיב טוען כי אין עילה להתערב בהחלטות הערכאות הקודמות. נטען כי לא חל כל שינוי בנסיבות שיצדיק חריגה מההסכמות שגובשו בחודש יולי; כי גורמי הטיפול והרווחה תמימי דעים לגבי הסיכון לקטינה אם לא תשוב למסגרת ההוסטל; וכי עמדה זו מתחדדת נוכח המלצות האבחון שעברה. האפוטרופא לדין טוענת בתשובתה כי טובת הקטינה בעת הזו היא לחזור להוסטל אף בניגוד לרצונה, זאת נוכח אי עמידתה במתווה הטיפול שנקבע בהסכמות מחודש יולי; נוכח ממצאיו של האבחון; ונוכח החשש כי היא תעמיד את עצמה בסיכון מחוץ למסגרת ההוסטל.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות לה מצאתי כי דינה להידחות בהיעדר עילה למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי". טענות המבקשת נטועות כולן בנסיבות המקרה הפרטני, ואינן מעלות שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים לסכסוך (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)), זאת אף בשים לב לאמת המידה המקלה יחסית בבקשות רשות לערער בסוגיות רגישות של יחסי הורים וילדים (רע"א 7360/12 פלונית נ' המחלקה לשירותים חברתיים , פסקה 15 (21.10.2012); בע"ם 3039/12

פלונית נ' משרד הרווחה , פסקה 5 (19.4.2012)). עוד יש להזכיר כי מדובר בהחלטת ביניים של הערכאה הדיונית שאושרה גם על ידי ערכאת הערעור, ושאינה מסיימת את ההליך בין הצדדים. יודגש כי ההחלטה התקבלה על רקע עמדתם העדכנית של גורמי הטיפול ושל האפוטרופא לדין שלפיהן טובת הקטינה, בשים לב לחשש שהיא תשוב ותסכן את עצמה, היא לשוב לתקופה נוספת להוסטל, לפחות עד שיתקיים הדיון בעניינה הקבוע ליום 15.11.2015 (בכפוף להמלצות ועדת תכנון טיפול מיום 21.9.2015 שמטבע הדברים טרם הונחו לפניי בנקודת זמן זו).

7.

סוף דבר, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.