בע"מ 3039/12 פלוני נ. משרד הרווחה תל אביב

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת ו' פלאוט ) מיום 15.4.2012 בענ"א 44950-03-12 במסגרתו נדחה ערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לנוער בבית משפט השלום ברחובות (השופט הבכיר צ' שרצקי ) מיום 10.3.2012, בו נקבע כי בתה הקטינה של המבקשת – בת שש עשרה וחצי שנים – תוּצא ממשמורתה ותועבר למשמורת רשויות הסעד ולטיפולן. לבקשת רשות הערעור צורפה גם בקשה דחופה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

1.

בראשית הדברים אעיר כי בקשת רשות הערעור, שהוכתרה בכותרת "ערעור דחוף ביותר לביטול צו הנזקקות המנוגד לחוק הנוער" חוזרת אחת לאחת על טענות שנטענו והוכרעו על ידי שתי הערכאות דלמטה וכוללת ערב רב של טענות, לרבות האשמות כלפי גורמים שונים לרבות רשויות הסעד ובתי המשפט. כמו כן, ראוי להעיר כבר בשלב זה כי מלבד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מושא הערעור, חלק מפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי ושני העמודים האחרונים של פסק דינו של בית המשפט לנוער (מתוך 17 עמודי פסק הדין), לא צורפו לבקשה נספחים כלשהם. זאת ועוד, הבקשה אינה כוללת שום התייחסות לסוגיית רשות הערעור ואינה מציינת מהם הטעמים המצדיקים דיון ב"גלגול שלישי" בעניינה של המבקשת, אשר נבחן על ידי שתי ערכאות והוכרע על בסיס חוות דעת של גורמי המקצוע ועל בסיס התרשמותם הבלתי אמצעית של שתי הערכאות מהמבקשת ומהקטינה. סבורני כי די בכל האמור כדי לדחות את הבקשה על הסף.

למרות זאת, בשים לב למָאטֶריה הקשה והרגישה, לא אסתפק בכך ואבהיר בקצרה מדוע אינני סבור שיש יסוד לבקשה ומדוע יש לדחותה אף לגופו של עניין.

2.

בית המשפט לנוער קבע בפסק דינו מיום 10.3.2012 כי בתה הקטינה של המבקשת, שהוכרזה כ"קטינה נזקקת" לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך-1960 (להלן: חוק הנוער ) תוצא ממשמורת המבקשת ותועבר למשמורת רשויות הסעד בהתאם לסעיף 3(4) לחוק הנוער. עוד נקבע כי הקטינה תשהה באופן זמני במעון מסוים, לצורך אבחונה, הגנה על שלומה וקביעת דרכי הטיפול בה. נקבע כי לאחר סיום האבחון הקטינה תעבור למסגרת חוץ ביתית שתהלום את צרכיה. ביחס למבקשת נקבע כי היא נדרשת לשתף פעולה עם פקידת הסעד וטוב תעשה אם תפנה מהר ככל הניתן לקבלת הדרכה הורית. בית המשפט לנוער ציין כי החלטתו על הוצאת הקטינה ממשמורת המבקשת התקבלה לאחר ששמע את העדויות השונות ואת הקטינה עצמה ועיין בחוות הדעת והתסקירים וכי מעל לכל הנחה את בית המשפט עיקרון טובת הילד בעניינה של הקטינה.

בפסק דינו של בית המשפט לנוער ציין בית המשפט כי הקטינה "זקוקה למסגרת מכילה ויציבה בעלת גבולות ברורים...ומתן הגנה עליה מפני הסביבה". בית המשפט לנוער ציין עוד כי הוא אינו מטיל ספק באהבתה של המבקשת לבתה הקטינה, אך שיש לה קושי רב להתמודד עם המצוקות של הקטינה וקושי רב למנוע את התדרדרות מצבה ולשמור על שלומה.

3.

בית המשפט המחוזי מציין בפסק דינו כי בהתאם לחוות הדעת המקצועיות של רשויות הסעד מדובר בקטינה בסיכון, אשר בעברה נמצאה משוטטת, אשר הייתה מעורבת בשתיית אלכוהול וצריכת סמים ואשר דיווחה על מעשי אונס ועל פגיעות מיניות שונות שלא טופלו. בית המשפט המחוזי ציין עוד כי המבקשת טענה שהקטינה אינה משוטטת ומעולם לא נותרה לבדה ללא השגחה ושטובתה מחייבת השארתה בחזקתה. בית המשפט המחוזי קבע כי מצבה של הקטינה מעורר דאגה וכי יותר מכך מעוררת דאגה עמדת האם אשר מכחישה את מצבה הקשה של הקטינה ואת הקורות אותה (לרבות מעשי האונס עליהם דיווחה הקטינה, בהם מעשי אונס בתוך המשפחה), ואשר אינה משתפת פעולה עם הרשויות ואינה מאפשרת לרשויות להיפגש עם הקטינה. בנקודה זו הדגיש בית המשפט המחוזי כי המבקשת מסרבת לאפשר לאפוטרופא לדין שמונתה לקטינה להיפגש עימה וכי סירוב זה מעיד כי היא אינה פועלת לטובת הקטינה.

בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי המבקשת טוענת בין היתר כי: הקטינה כלל אינה נמצאת בסיכון גבוה ואינה משוטטת; כי העובדת הסוציאלית פגעה בה מינית; כי הקטינה אינה הולכת לבית הספר בגלל רשויות הרווחה; כי הקטינה נאנסה על ידי גורם כלשהו מרשויות הרווחה וכי גורמי הרווחה מעודדים את הקטינה לקחת סמים.

בית המשפט המחוזי קבע כי טענות המבקשת הן "טענות מופרכות שאין לקבלן ואשר בהן בלבד יש כדי להעמיד את הערעור כולו על בלימה".

בנוסף ציין בית המשפט המחוזי כי בשים לב לגילה של הקטינה, יש לשמוע את עמדתה ולהתחשב בה במסגרת השיקולים, גם אם אין בעמדתה משום גורם מכריע. בית המשפט המחוזי ציין כי נכון עשה בית המשפט לנוער כאשר ביקש לשמוע את עמדת הקטינה במנותק מהמבקשת ומגורמי הרווחה ותיעד זאת בנפרד מיתר מסמכי התיק מבלי להביאם לפני הצדדים. בית המשפט המחוזי ציין כי שמיעת הקטינה בנסיבות אלה עולה בקנה אחד עם האמור בסעיף 12 לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד (להלן: האמנה לזכויות הילד ), לפיו יש לאפשר לילד המסוגל לחוות דעה משלו להביע דעה כזו בחופשיות בעניין הנוגע לו, וכי בית המשפט צריך ליתן משקל ראוי לדעותיו בהתאם לגילו ובגרותו של הילד. בית המשפט המחוזי ציין כי לא הסתפק בדברי הקטינה שנאמרו בבית המשפט לנוער וכי הקטינה שבה ונשמעה גם לפניו וכי די בדבריה בשתי הערכאות (שנאמרו בדלתיים סגורות ולא בנוכחות הצדדים) כדי לדחות את הערעור.

לבסוף התייחס בית המשפט המחוזי לטענותיה המשפטיות והפרוצדוראליות השונות של המבקשת ודחה את כולן. מדובר בטענות שונות הנוגעות לסמכויות בית המשפט לנוער בהתאם לחוק הנוער ולסמכויותיו במסגרת ניהול המשפט (כגון סמכות לזמן ולחקור עדים). אינני מוצא לנכון לפרט במסגרת ההחלטה דנן את הטענות השונות ואסתפק בכך שאציין שמדובר בטענות פרוצדוראליות שבצדק נדחו על ידי בית המשפט המחוזי וטעמיו מקובלים עלי במלואם.

4.

במסגרת הבקשה שלפני שבה המבקשת וטוענת טענות שונות כנגד החלטות בית המשפט לנוער. נטען כי בית המשפט לא התייחס לתצהירים שהוגשו מטעם המבקשת; כי בית המשפט לא איפשר לאחד מעדי המבקשת להעיד למרות שהגיש תצהיר; כי בית המשפט לא נענה לבקשת המבקשת לחקור חלק מעדי המשיב שהגישו חוות דעת מקצועיות בעניין הקטינה. כמו כן, שבה המבקשת וטוענת כי בית המשפט לנוער חרג מסמכותו בהתאם לחוק הנוער. כמו כן כוללת המבקשת במסגרת הבקשה, כאמור לעיל, האשמות כלפי רשויות הרווחה וכלפי האפוטרופא שמונתה לקטינה, אשר לטענתה מוּנעים ממניעים זרים ולא פועלים לטובת הקטינה וכי גורמי רשויות הרווחה פועלים לטיוח מעשי התעללות בילדים במוסדות הרווחה.

5.

הגם שגישתי היא שיש להקל במידת מה את הנטל שמוטל על מבקש במסגרת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" כאשר מדובר בסוגיות השונות שעוסקות במערכת היחסים שבין הורים לילדים, כגון הכרזת קטין כנזקק, הוצאת קטין ממשמורת הוריו, הכרזת אימוץ וכגון דא, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף בלא צורך בקבלת תגובה.

אמנם, סבורני כי המָאטֶריה הרגישה של יחסי הורים וילדים מחייבת מעט גמישות מחשבתית ופרוצדוראלית כאשר נבחנת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי", ואין לעמוד במקרים מסוג זה על "קוצו של יוד", אולם בוודאי שאין לומר כי רשות הערעור ניתנת אוטומטית בענייני הורים וילדים, בבחינת יצירת מסלול ייחודי של ערעור שני בזכות.

הבקשה שלפני הוגדרה כ"ערעור דחוף" ולא נכללים בה נימוקים כלשהם למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". די בכך כדי לדחות את בקשת רשות הערעור. זאת ועוד, רוב טענות הערעור הן טענות פרוצדוראליות שמופנות כלפי החלטות שונות של בית המשפט לנוער בסוגיות של העדת עדים ושל קביעת מהלך המשפט. החלטות מסוג זה אינן מצדיקות, ככלל, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" והמקרה שלפני אינו ייחודי בנקודה זו. בלאו הכי טענות אלה הועלו כולן בפני בית המשפט המחוזי ונדחו אחת לאחת על ידו, ולא מצאתי שיש מקום להתערב בקביעותיו של בית המשפט המחוזי לגופן. בנקודה זו מן הראוי לשוב ולציין כי קביעותיו של בית המשפט לנוער מבוססות על חוות דעת מקצועיות, על שמיעת עדים ועל התרשמות בלתי אמצעית מהעדים ומהקטינה עצמה. בנסיבות אלה אין מקום למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

לבסוף, לא למותר לציין כי ההאשמות הקשות שמעלה המבקשת כנגד רשויות הרווחה וכנגד האפוטרופא שמונתה לקטינה לא נתמכו בראיות כלשהן והן מעידות יותר מכל כי צדקו בית המשפט לנוער ובית המשפט המחוזי בקביעתם כי המבקשת מכחישה את מצבה הקשה של הקטינה ואינה משתפת פעולה עם רשויות הרווחה ואינה פועלת בשלב זה לטובתה. בית המשפט לנוער ציין בהחלטתו כי טוב תעשה המשיבה לו תפנה מהר ככל הניתן לקבלת הדרכה הורית, ואין לי אלא להצטרף לקביעה זו. בטוחני כי רשויות הרווחה יסייעו למבקשת בעניין זה, בהתאם לסמכויותיהן וחובותיהן על פי דין.

6.

בשולי הדברים אך לא בשולי העניין אעיר כי טוב עשו בית המשפט לנוער ובית המשפט המחוזי כשביקשו לשמוע את הקטינה באופן בלתי אמצעי, בהתאם לסעיף 12 לאמנה לזכויות הילד, בשים לב לגילה. בית משפט זה קבע לא אחת כי בכפוף להיותו של הקטין בוגר דיו לשם כך, יש מקום לשמוע את דעתו בשאלות הנוגעות לחייו ולגורלו, ולתת להן משקל הולם [ראו והשוו: ע"א 740/87 פלונית נ' אלמוני , פ"ד מג(1) 661, 666-667 (1989); בע"מ 27/06 פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 1.5.2006) בפסקה 18 לפסק דינה של השופטת ע' ארבל; בע"מ 672/06 אבו עראר נ' רגוזו (לא פורסם, 15.10.2006) בפסקאות 10-11 לפסק דינו של השופט א' רובינשטיין ובפסקה ג' לפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה]. אמנם הדברים נאמרים בדרך כלל במסגרת פסקי דין שעוסקים בסוגיית החזרת ילדים חטופים בהתאם לחוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א-1991 אך כוחם וחשיבותם של הדברים חורגים מסוגיה זו.

נוכח כל האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור ויחד איתה נדחית בקשת עיכוב הביצוע. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.