בע"מ 1998/14 פלוני נ. היועץ המשפטי לממשלה

השופט א' רובינשטיין:

א.

שתי בקשות רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים סובל, בזק-רפפורט ומינץ) בעמ"ש 18062-03-13 ובעמ"ש 21313-04-13 מיום 2.3.14, שבגדרו נדחו ערעורים על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (השופט טפרברג) באמ"צ 12-12 מיום 27.2.13; בפסק הדין הוכרזה קטינה, ילידת 2009, בת אימוץ כלפי שני הוריה, ונקבע שהאימוץ יהא אימוץ סגור. כלפי אלה מופנות הבקשות לרשות ערעור.

רקע

ב.

הקטינה נולדה למבקשת בבע"מ 1998/14 (להלן האם או המבקשת ) ולמבקש בבע"מ 2262/14 (להלן האב או המבקש ) לאחר גירושיהם. ביום 27.12.09 הכריז בית המשפט לנוער על הקטינה כקטינה נזקקת בהתאם לסעיף 2(6) לחוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך-1960, למשך 3 שנים, תוך הותרת הקטינה במשמורת האם, בתקוה שבטיפול רפואי ופסיכולוגי הולם תוכל הקטינה להישאר בחזקתה. נוכח התנהלות האם והיעדר שיתוף פעולה עם רשויות הרווחה, הוצאה הקטינה ב-9.8.10, בהיותה בת 16 חודשים, מחזקת אמה, בהסכמתה, למשפחת קלט, והכל בהוראת בית המשפט לנוער. על רקע קשיים בהתנהלות האם שכללו, בין היתר, מניעת טיפול רפואי מהקטינה, עריכת בדיקה גניקולוגית לקטינה בגיל 8 חודשים נוכח חשש, שנמצא מופרך, לפגיעה מינית והפשטת הקטינה וסריקת גופה בתחילת כל ביקור כאשר שהתה במשפחת הקלט, הועברה הקטינה בחודש ינואר 2011 למשפחת אמנה, שאצלה היא שוהה כעת (ערעור האם על ההחלטה בעניין זה נדחה בפסק דין מיום 19.12.10, וערעור האב נמחק).

ביום 29.2.12 הגיש בא כוח היועץ המשפטי לממשלה בקשה להכריז על הקטינה בת אימוץ, בהתאם לסעיף 13(א)(7) לחוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981.

פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה

ג.

בית המשפט לענייני משפחה סקר בהרחבה את תולדות האם והאב ואת קורות הקטינה. הנה בתמצית: אם הקטינה אושפזה בשנת 2007 בבית החולים איתנים לצורך הערכה ותחילתו של טיפול רפואי נוכח חרדה גבוהה וחשדנות קיצונית. מספר ימים לאחר מכן שוחררה מאשפוז לבקשתה. האם אובחנה טרם לידת הקטינה כסובלת מהפרעת אישיות גבולית על רקע של תולדות חיים קשות, ובהמשך אובחנה כסובלת מסכיזופרניה. היא מוכרת על ידי שירותי הרווחה, ומקבלת קצבת נכות נפשית מהביטוח הלאומי. סביב לידת הקטינה נצפו אצל האם התפרצויות זעם, מצבי רוח משתנים וחשדנות כלפי הצוות הרפואי. אובחן עוד טרם הלידה, כי השארתה של האם כאחראית בלעדית על שלומו של קטין ועל צרכיו עלולה לסכן את שלומו. אבי הקטינה סובל מסכיזופרניה פרנואידית, ובשל אי התמדה בנטילת הטיפול התרופתי אושפז במהלך השנים מספר פעמים, חלקן בכפיה. כיום מתגורר בבית אמו, לומד בכולל ומנהל בית חב"ד באחד הפרברים. לאב, מלבד הקטינה, שלושה ילדים נוספים מנישואיו הקודמים (האם היא לו אשה שלישית).

ד.

בית המשפט לענייני משפחה התרשם, נוכח חוות דעת המומחים שבאו בפניו, כי האם והאב נעדרי מסוגלות הורית באשר לקטינה (חוות הדעת של ד"ר יציב שניתנה בטרם לידת הקטינה, חוות דעת ד"ר בן דניאל במסגרת ההליכים בבית המשפט לנוער והתרשמות ד"ר אדר מהאינטראקציה הקצרה עם האם – נוכח חוסר שיתוף הפעולה – וחוות דעתה לעניין האב והסבתא). אשר לאם, הודגש חוסר שיתוף הפעולה עם רשויות הרווחה ועם המומחים, וחוסר היכולת להפעיל שיקול דעת מתאים לבטחון הקטינה ולבריאותה. ולעניין האב (חוות דעתן של ד"ר אדר וד"ר בן דניאל), התרשמות המומחים היתה כי אינו ערוך לקליטת הקטינה ואינו מבין את תפקידו; מאז לידת הקטינה גם מיעט לבקרה. בית המשפט לענייני משפחה הוסיף, שמצא "ביטוי מעשי בהתנהלות המשיבים (המבקשים-א"ר) כי אינם יכולים לתפקד כהורים ראויים בשלב זה. חוסר היכולת של ההורים לשים טובת הקטינה במרכז חייהם אף במחיר דחיית רצונותיהם וצרכיהם לרבות חוסר יכולת לשתף פעולה, כאמור, עם רשויות הרווחה, אי מתן טיפול רפואי והסכמה למסור את הקטינה בהתאם לתנאים שהם מציבים, מלמדת כי המשיבים הינם בעלי חסרי מסוגלות הורית" (פסקה 104). עוד נומק, כי הסיכוי לשינוי בעתיד בתפקוד האב והאם כהורים קלוש. אשר להצעת האב כי הקטינה תגודל על ידיו ועל ידי אמו ( הסבתא ), ציין בית המשפט, כי עלו בלבו ספקות באשר למהימנות עדות הסבתא, שכן בין גירסת האב לזו שלה עלו סתירות באשר לנתונים עובדתיים, וכן סתירות בציפיות באשר לחלקו של כל אחד מהם בגידול הקטינה, ככל שתינתן המשמורת בידי המבקש.

ה.

לאחר כל אלה בא בית המשפט לענייני משפחה לכלל מסקנה, כי מצב האם והאב וגורמי הסיכון להם חשופה הקטינה מחייבים העברתה לחיק משפחה ובה דמויות אב ואם קבועות, והכריז עליה כבת אימוץ. לבסוף הוכרע, כי אין מקום לאימוץ פתוח, קרי לצמצום תוצאותיו על-ידי קשר עם ההורים הביולוגיים. הוטעם, כי הטלטלה שעוברת הקטינה בכל מפגש עם הוריה, בין בהיותה עדה להתנהגות לא תקינה של אמה מול גורמי הרווחה, ובין באי יכולת לצפות לקיום כהלכתו של המפגשים עם האב, אינה מתיישבת עם טובתה.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

ו.

בית המשפט המחוזי סמך ידיו על הכרעתו של בית המשפט לענייני משפחה, ואימץ את חוות דעת המומחים לעניין מסוגלותם ההורית של האם, האב והסבתא. יצוין, כי בפני בית המשפט המחוזי, עמדה, לאחר מאמצי שכנוע מרובים כלפי האם, בנוסף לחוות הדעת שהיו בפני בית המשפט לענייני משפחה, הערכה פסיכולוגית חלקית עדכנית שלה מטעם מכון שלם. בית המשפט בא לכלל מסקנה, כי חרף רצונה העמוק של האם וכוונותיה הטובות אין באפשרותה לדאוג לקטינה באורח סביר, והוסבר, כי העברת הקטינה לחזקת האם תחשוף אותה לסיכון לא ראוי, מקום שאין צפי לשינוי בטווח הנראה לעין. בית המשפט דחה את הטענה, כי לאם לא ניתנה הזדמנות לשיפור יכולותיה תוך היעזרות בגורמי הרווחה; כן נדחתה טענתה, כי אין לקבל את מסקנות חוות הדעת משום שאינן מבוססות דיין, וזאת נוכח סירובה לשתף פעולה בבדיקה הפסיכודיאגנוסטית שעברה, מה גם שבפני המומחים עמדו תוצאות בדיקות שונות וחוות דעת שנתקבלו לאורך השנים בעניינה. נאמר כי "מה שחסר בבדיקה, חסר בעטיה של המערערת (המבקשת-א"ר)" (פסקה 32), וכי מעדות מומחה מכון שלם, ד"ר שרון, עולה שחוסר שיתוף פעולה הוא אימננטי להפרעה שממנה היא סובלת. בית המשפט ציין ביחס לחוות הדעת שהוגשה מטעם האם, כי היא "מתעלמת התעלמות בוטה מכל נתון שאינו נוח למסקנותיה" (פסקה 36). אשר לאב, התרשמות בית המשפט המחוזי, כי אין לו יכולת לדאוג לקטינה, וכי הוא מתקשה להבין את תפקידו כלפי הקטינה ואת האחריות ההורית המוטלת עליו. אשר לסבתא הוסבר, כי היא רואה עצמה כדמות משנית בטיפול בקטינה, וגם בבחינת התאמתה האישית לתפקיד, לא נמצא – נוכח יכולותיה מזה וצרכי הקטינה מזה – כי בידה לגדלה. בית המשפט לא מצא להיעתר לבקשת האב לערוך בדיקה חוזרת לו ולסבתא, שכן סבר שממצאי חוות הדעת אינם מקימים יסוד לסברה, כי בפרק הזמן שחלף חל שינוי משמעותי, העשוי לשנות ממסקנות המומחים. עוד נומק, כי כיום נמצאת הקטינה במשפחת אמנה המקנה לה יציבות וביטחון, וטובתה היא כי תוצא ממשמורת הוריה. אשר לתוצאות האימוץ, בית המשפט המחוזי אימץ את חוות דעת המומחים, וקבע כי אין מקום לצמצומן.

טענות האם בבקשתה

ז.

משאלת האם – שהגישה בעצמה את בקשתה – היא כי הקטינה לא תימסר לאימוץ, ותיוותר במשמורתה. נומק, כי היא טיפלה בה באחריות ובמסירות. כן נטען כנגד מהימנותן של חוות דעת המומחים, ונטען כי "הרווחה (שירותי הרווחה – א"ר) רדפה אותי. בתקופת ההיריון ואחר הלידה הם הציקו והפריעו".

טענות האב בבקשתו

ח.

בבקשה נטען, כי נוכח השלכותיה הרות הגורל של ההחלטה לנתק את הקטינה ממשפחתה הביולוגית, ראוי שזו תתקבל אך לאחר שתיבחן כדבעי האפשרות שהקטינה תועבר לטיפול האב יחד עם הסבתא; נאמר, כי הם נכונים לשיתוף פעולה מלא עם גורמי הרווחה. לחלופין נתבקש צמצום תוצאות האימוץ, קרי, הכרעה בדבר אימוץ פתוח.

עמדת היועץ המשפטי לממשלה

ט.

לטענת היועץ המשפטי לממשלה, אין מקום להתערבות בפסקי דינם של בתי המשפט הקודמים. נטען, כי אלה הניחו תשתית עובדתית איתנה המתבססת על חוות דעת מומחים. הודגש, כי עניינם של הקטינה והוריה מוכר לרשויות הרווחה זה מכבר, ונוכח מכלול הראיות וגורמי הסיכון להם חשופה הקטינה, אין מנוס מן המסקנה כי יש לאפשר אימוצה על ידי משפחה, אשר תוכל להעניק לה יציבות וביטחון ותענה לצרכיה.

הדיון בפנינו

י.

בדיון חזרה המבקשת, שאינה מיוצגת עתה (יוצגה בשלבים הקודמים), על משאלתה שבתה תושב לחיקה, וטענה כנגד חוות דעת המומחים; כן נטען שעובדות הרווחה מתנכלות לה. בא כוח המבקש שב וטען, כי יש לבחון מחדש את האפשרות של גידול הקטינה על ידי האב והסבתא; שמענו גם את האב. באת כוח היועץ המשפטי הטעימה, כי בתי המשפט התרשמו באופן בלתי אמצעי מן ההורים הביולוגיים ומן התמונה העולה מן התיק, ואין מקום להתערבות. פקידת האימוץ הדגישה, כי אימוץ פתוח אינו משרת את טובת הקטינה, ועלול להכניסה למתח ולבלבול.

הכרעה

י"א.

לאחר עיון בבקשות ובנספחיהן ובתגובה ובנספחיה ולאחר ששמענו את הצדדים והתרשמנו, מצאנו, עם כל הצער שבדבר, כי אין בידינו להיעתר להן. לא אחת "מתלבט קשות בית המשפט בסוגיות אימוץ ואינו יודע את נפשו" (בע"מ 1388/08 פלונית נ' פלוני (2008), פסקה ט(2)) – ואכן תיקים אלה הם מן הקשים, אם לא הקשים ביותר, הבאים בפנינו, נוכח השלכותיהם האנושיות. בשל הרגישות העמוקה והמורכבות הכרוכות בתיקים אלה, אימץ בית משפט זה תפישה גמישה ביחס להלכות הגלגול השלישי בתיקי אימוץ, אולם גמישות זו אינה מקנה "ערעור שני" באופן אוטומטי (בע"מ 3039/12 פלונית נ' משרד הרווחה (2012); בע"מ 8007/12 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה

(2012)), וכל תיק נבחן לגופו. בראיה זאת חוששני-למרבה הצער-כי הבקשה הנוכחית אינה באה בקהלם של המקרים המצדיקים מתן רשות ערעור. בבואו של בית המשפט להכריע בתיקים אלה ניצבת לנגד עיניו – כמצוות המחוקק בסעיף 1(ב) לחוק האימוץ – בראש וראשונה טובת הילד. בחינה זו מחייבת ככלל הסתייעות במומחים, ולחוות דעתם נודעת משמעות רבה, "אם כי לא בלעדית, בתיקים כגון דא, שלקושי האינהרנטי הטמון בהם, מתווסף הניסיון הבלתי אפשרי לחזות את הנולד במציאות מורכבת ולא ודאית" (בע"מ 2355/14 פלוני נ' פלונית (2014), פסקה ז').

.

י"ב.

בנידון דידן לא ראינו מנוס מן המסקנה כי אין להתערב בהכרעה. פסקי הדין של בתי המשפט הקודמים נתמכו במספר חוות דעת מקצועיות, ונפרשה בפניהם מסכת עובדתית מפורטת; הם נתנו דעתם למכלול השיקולים הרלבנטיים, תוך שקלול חוות דעת אלה. אין חולק, כי המבקשת היא אם החשה אהבה לבתה, והמאמינה ביכולתה לספק את צרכיה, ודבריה באולם בית המשפט קרעו את הלב; אך לצערי לא יכלו לשנות מחוות הדעת המלמדות בעליל כי אין ביכולתה לעשות כן. התרשמות המומחים היא, כי האם לוקה בתפיסה לא מציאותית הן ביחס ליכולותיה והן ביחס לאתגרים שעמם תידרש להתמודד. אין רצוני לפגוע באם, אך חוות דעת מכון שלם מטילה ספק עמוק ביציבותה וביכולת הנובעת הימנה לשאת באחריות כלפי הקטינה, באשר לשלומה מכל הבחינות, והדברים מובאים כלשון המעטה. בלט חוסר יכולתה של האם למלא צרכים בסיסיים של הקטינה ולספק לה מסגרת גדילה יציבה לאורך הדרך; וגם בשלבי הדיון בבתי המשפט וחרף תחינות, סירבה המבקשת לשתף פעולה כראוי עם המומחים, והיא מתנגדת לנטילת טיפול תרופתי על אף ההמלצות.

י"ג.

אשר לאב, התרשמות המומחים כי אינו יכול ליטול אחריות בגידול הקטינה, להפעיל שיפוט מתאים ולמלא אחר צרכיה ההתפתחותיים, אף בסיוע אמו, וכי נעדר הוא תובנה ראויה למצבו: "לאב אין תובנה מלאה בעניין הצורך בטיפול ובשיקום. מבחינתו, מרגע שהחל בטיפול התרופתי, הוא הבריא ממחלת הנפש... למעשה המצב שונה מאוד" (חוות דעתה של ד"ר אדר). התרשמות בתי המשפט הקודמים היא, כי הוא "רואה עצמו כדמות משנית בחייה של הילדה ובטיפולה ואינו לוקח אחריות אמיתית לטיפול בה" (פסקה 44 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי). במענה לשאלה מי יטפל בקטינה השיב: "בעיקר אמא שלי, אשה זה משהו אחר. אשה יותר רכה עם הילדים, זה יעזור שאמא שלי תהיה המטפלת שלה ואני אעזור לה בהכול" (עמ' 9 לפרוטוקול הדיון בבית המשפט לענייני משפחה, ש' 19-13). יוטעם, כי האב פגש בקטינה מספר פעמים מועט ביותר מאז לידתה. הוא הסביר: "הייתי בבירוקרטיה של הבנייה... יכולתי ובאתי, מתי שלא יכולתי לא באתי" (עמ' 8 לפרוטוקול דיון בבית המשפט לענייני משפחה, ש' 10). מחוות הדעת בעניינו של האב עולה, כי אינו מסוגל להתאים צרכיו מתוך התייחסות לקטינה, וכי אין לו היכולת לספק את צרכיה הנפשיים וההתפתחותיים, כמו גם להעדיף את צרכי בתו על פני אלה שלו. תשובותיו, כפי שגם ציינו בתי המשפט הקודמים, לשאלה כיצד תשולב הקטינה בסדר יומו – מצביעות, למרבה הצער, על חוסר הבנה של תפקידו.

י"ד.

אשר לסבתא, כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, מקומה במערך הטיפולי בקטינה אינו יכול להיות משולב בשיתוף פעולה עם האם נוכח יחסיהן הרעועים, לשון המעטה. כן התרשם בית המשפט, בהמשך לבית המשפט לענייני משפחה, כי הן האב והן אמו הסבתא אינם רואים עצמם כמטפלים עיקריים בקטינה, וכי קיימים ספקות של ממש באשר ליכולתה של הסבתא להיות קשובה לצרכי הקטינה ולהכיר בנזקים ובחסכים. הוטעם, שהסבתא לא עמדה בקשר עם הקטינה מיום שנולדה, וכי היא "מוצעת כ'גישור' עד שתימצא בת זוג לאב". עוד יוזכר, כי האב והסבתא לא ביקשו בשלב כלשהו, מיום הולדתה של הקטינה ועד שהוכרזה כבת אימוץ, לגדלה – ולא נקטו כל צעד בכיוון זה. נתון זה מדבר בעדו. לבסוף, לא מצאנו גם אנו כי נדרשת בדיקה מחודשת של האב והסבתא, לאחר ששני מומחים חיוו דעתם ובאו לכלל מסקנה דומה.

ט"ו.

חוששנו איפוא, כי נוכח התמונה המצטיירת מן המכלול, אין מנוס מן המסקנה שאין מקום להתערבות בשיקול דעתם של בתי המשפט הקודמים, וכי בנסיבות אכן יש להכריז על הקטינה כבת אימוץ. הקטינה זקוקה לסביבה רגשית יציבה ובטוחה, והדבר מתעצם נוכח הסיכון הגנטי הגבוה, כפי שהוסבר, לפתח הפרעות נפשיות – סיכון שאנו מייחלים כי יתבדה. לצערנו, מן האמור עולה, כי אף לא אחת מן האפשרויות שהוצעו בקרב המשפחה הביולוגית, אינה יכולה לספק את הנחוץ, וכפי שקבעו בתי המשפט הקודמים, אין צפי לשינוי בעתיד הנראה לעין; נראה, כי המבקשת מתקשה לשתף פעולה, ובכל האהדה לה ניכר, כי הקשיים שתוארו מעלה מטים את הכף. ועוד, הן לאב והן לאם אין תובנה ממשית למצבם ורצון בשיקום.

ט"ז.

אשר לאופי האימוץ: סעיף 16(1) לחוק אימוץ ילדים מאפשר לבית המשפט לצמצם את תוצאות האימוץ ולהותיר זיקה בין הקטין לבין הוריו הביולוגיים. אמנם, דגם האימוץ הרגיל בדין הישראלי הוא "ככלל, מודל של אימוץ סגור לפיו מנותק עם מתן צו האימוץ הקשר בין הקטין לבין הוריו הביולוגיים" (בע"מ 5807/10 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (2010), פסקה 8 (השופטת חיות)). ואולם, המחוקק פתח את האפשרות ל"אימוץ פתוח" במקרים מתאימים, ואף אנכי נמנה על הסבורים כי יש מקום לגישה קשובה לכך, אף שער אני מאוד לקשיים הכרוכים באימוץ פתוח מבחינות שונות, לגבי כל המעורבים. ציינתי כשלעצמי, כי "לבי נוטה לחפש פתחי פתיחות, פתחי אימוץ פתוח במקרים המתאימים; לא הייתי רוצה לראות קטגורית את האימוץ הסגור כ'כלל פסיקתי', אלא כהכרח המציאות במקרים רבים, וככזה לא יגונה..." (בע"מ 2738/13 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (2013); בע"מ 3741/11 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (2011), פסקה ב'; ראו גם חוות דעתי בדנ"א 6211/13 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית (2013)). ואולם בנדון דידן דומה שנוכח חוות הדעת וההתרשמות המובהקת מן החומר ומן הדיון, אין מנוס למגינת הלב מן המסקנה, כי טובת הקטינה – וזו ראשית ואחרית – היא באימוץ סגור; דומה שאין לאם כוחות לשיתוף פעולה אמיתי עם מסגרת של אימוץ פתוח, המחייבת בניין יחסים עם ההורים המיועדים לאימוץ. גם אשר לאב, נראה כי נוכח האיכות הירודה של הקשר בינו לבין הקטינה והעדר מחויבותו, אין מקום לאימוץ פתוח.

י"ז.

אין בידינו איפוא להיעתר לבקשות.