בע"מ 1388/08 פלוני נ. פלוני

א.

שתי בקשות רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטים רוטלוי, שטופמן ושנלר) מיום 13.1.08 בע"מ 7/07 וע"מ 8/07, בו נדחה ערעורם של המבקשים (להלן גם האם או האב) על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן (השופטת מילר) מיום 9.10.07 בתיק אמצ 11/06; בפסק דין זה הוכרז בנם הקטין של המבקשים (להלן הקטין ) בר אימוץ, ללא צמצום תוצאות האימוץ. הבקשות הוגשו בנפרד מטעם אם הקטין (בע"מ 1388/08) ואבי הקטין (בע"מ 1395/08). המדובר במקרה קשה עד מאוד, ללא פשר, כפי שיפורט להלן.

פסק הדין של בית משפט השלום

ב.

(1) לבית המשפט לענייני משפחה הוגשה ביום 18.2.06 בקשת היועץ המשפטי לממשלה לקבוע כי הקטין, יליד אוקטובר 2004, בר אימוץ בהתאם לסעיף 13(א)(7) לחוק אימוץ ילדים, תשמ"א – 1981 (להלן חוק האימוץ ), וכי הוריו - המבקשים בשתי הבקשות דנא - אינם מסוגלים לדאוג לו בשל מצבם והתנהגותם, ואין סיכוי כי מצבם ישתנה בעתיד למרות עזרה טיפולית כמקובל בשרותי הרווחה. על-פי הרקע העובדתי שהוצג בפני בית המשפט, חיי הנישואין של המבקשים התאפיינו באלימות מתמשכת ובפניות למשטרה בגינה, אך ניסיונות טיפול בהם לא צלחו, עקב חוסר שיתוף פעולה מצידם והאשמות הדדיות ביניהם. ביום 15.9.05, כשהיה הקטין כבן תשעה חודשים, הגיע האב למשטרה ובידו קלטות בהן מתועדת אמו של הקטין מבצעת בו מעשים מיניים. בו ביום נעצרו ההורים, והקטין הוצא לבית משפחת קלט במסגרת צו חירום. הצו אושר בהחלטת ביניים מיום 21.9.05, וביום 26.10.05 הוכרז הקטין "קטין נזקק". תוקפה של ההחלטה להוציא את הקטין ממשמורת הוריו הוארך מעת לעת בהחלטות בית המשפט לנוער. כנגד המבקשים הוגש כתב אישום המייחס להם התעללות בקטין חסר ישע ומעשה מגונה בקטין בן משפחה בנסיבות אינוס, שבהן האב מביא את הקטין אל האם ומצלם את מעלליה. לאחר הגשתה לבית המשפט לענייני משפחה של הבקשה להכריז על הקטין כבר אימוץ, ניתנה ביום 4.4.06 החלטה לפיה הועבר הקטין - ביום 11.5.06 - למשפחה בעלת כוונת אימוץ, כאמור בסעיף 12(ג) לחוק האימוץ. לבקשה להכרזה על הקטין כבר אימוץ צורפה חוות דעת מטעם ד"ר וגנר. בנוסף, נחקרו בבית המשפט לענייני משפחה האם ושני הוריה, האב, אחיו וגיסתו, ופקידות הסעד והעובדת הסוציאלית במקום מגורי הקטין, שהיו מעורבות בטיפול בו ובמשפחתו.

מסוגלותה ההורית של האם

ג.

(1) על מנת לקבוע אם הקטין בר אימוץ אם לאו, נדרש בית המשפט לענייני משפחה לקבוע אם שני הוריו של הקטין חסרי מסוגלות הורית, ואם יש סיכוי לשינוי במצבם. ראשית בחן בית המשפט את תפקודה של האם, וקבע כי מצפייה בקלטות המתעדות את ההתעללות בקטין עולה, כי היא חסרת מסוגלות לתפקד כאמו. מסקנה דומה עלתה מההערכות הקליניות שנערכו על-ידי ד"ר וגנר, בהן נחשפה אישיות גבולית בעלת משאבים קוגניטיביים ורגשיים דלים במיוחד. בנוסף, בעקבות בדיקת אינטראקציה שנערכה בין האם לקטין קבע ד"ר וגנר, כי לא קיים קשר אמיתי בין האם לבנה; הקטין היה מבוהל ומבועת לאורך כל הפגישה עם אמו. האם ביקשה להיפגש עם מומחה נוסף מטעם בית המשפט, ולשם כך מונה ד"ר שרי ממכון "שלם", אך האם סירבה לשתף עמו פעולה. בנסיבות אלו הסתמך ד"ר שרי על מעשיה של האם כפי שתועדו בקלטות, וקבע כי האם לוקה בחוסר הבנה בסיסי לגבי חובתה להגן על בנה, וכי השבת הקטין לחזקתה תהיה מעשה בלתי אחראי. האם טענה לאורך ההליך כי אינה יודעת כיצד להסביר את התנהגותה, וגרסה כי האב סימם אותה וגרם לה לאיבוד הזיכרון. טענה זו נדחתה לאחר שלא נמצא לה חיזוק ממקור אחר ומשום שנקבע על-ידי המומחים השונים, כי גם אילו סוממה הייתה זוכרת את מעשיה. על כן קבע בית המשפט, כי האם חסרת מסוגלות הורית לטפל בבנה הקטין.

(2) משקבע בית המשפט כי האם חסרת מסוגלות הורית, נפנה לבחון האם קיים סיכוי לשינוי במצבה. למרבה הצער לא היתה התשובה על כך חיובית. למרות שלאורך עדותה הביעה האם הסכמה לקבל עזרה, קבע בית המשפט כי אין ביכולתה לפעול לשינוי במצבה, שכן לא החלה בהליך שיקומי או טיפולי ולא נטלה אחריות על מעשיה. למרות חומרתה יוצאת הדופן של ההתעללות המתועדת בוידאו, סירבה האם להכיר בפגיעה שגרמה לקטין, והמשיכה להאשים את אביו באלימות חוזרת ונשנית כלפיה וכלפי הקטין. חיזוק לכך נמצא גם בחווֹת הדעת של המומחים. ד"ר עמוס שרון ממכון "שלם" שאיבחן את האם התייחס לסיכוי לשיפור במצבה וקבע כי כיוון שאינה מגלה ולוא סימן לתחושה אמפטית כלפי הקטין, לא ניתן לזהות כל סיכוי לשיפור במצבה או יכולת לפעול לתיקון הנזקים שנגרמו לבנה. ד"ר שרי העריך, כי גם אם תתחיל האם בטיפול פסיכולוגי, לא תהיה לו השפעה חיובית בפרק זמן סביר, כזה אשר ישפיע על קבלת ההחלטות במסגרת האימוץ.

(3) מכלול הראיות הוביל את בית המשפט לענייני משפחה למסקנה, כי האם אינה מסוגלת לגדל את בנה הקטין, וכי אין סיכוי לשינוי במצבה בפרק זמן המאפשר להותיר את הקטין בידי אמו.

מסוגלותו ההורית של האב

ד.

(1) כאמור, ההתעללות בקטין נחשפה בעקבות קלטות וידאו שהעביר האב לידי המשטרה. במהלך החקירה התברר, כי הקלטות שהגיש האב לשוטרים נערכו והוצאו מהן קטעים המציגים את האב מקיים יחסי מין עם אשתו לאחר שזו עושה מעשים מיניים בקטין. האב הכחיש כי היה שותף להתעללות, וטען כי קיים יחסי מין עם אשתו במטרה למנוע ממנה להתעלל בקטין. בית המשפט דחה את הטענה, וקבע כי ניסיונותיו של האב לתאר את מעשיו כפעולות שנעשו למטרת הצלת הקטין מעידים על ליקויים עמוקים בהבנתו את צרכיו של הקטין וטובתו. האב הקליט את מעשי אשתו במשך תקופה של ארבעה חודשים שבהם לא עשה דבר להפסקת ההתעללות, ובכך מצא בית המשפט עדות לחוסר יכולתו להבין את הנזק שנגרם לבנו. האב הסביר, כי לא פנה למשטרה במשך תקופה כה ארוכה משום שסבר - לדבריו בעצת עורך דין - כי אין בידיו די ראיות לשם הוכחת המעשים. בבית המשפט הודה האב כי התנהגותו נבעה מטעות בשיקול הדעת, וטען כי נפל גם הוא קרבן להתעללותה של האם. בית המשפט קבע, כי אפילו היה מקבל את גירסתו של האב שהתכוון רק לחשוף את מעשי אשתו, הדרך בה בחר לעשות זאת מעידה כי אינו מסוגל לדאוג לצרכיו של בנו. עוד קבע בית המשפט, כי אין ביסוס לטענתו של האב שאלימות מצד האם מנעה ממנו להגיש תלונה במשטרה, נוכח האלימות ההדדית בין בני הזוג, ומשום שהגיש בעבר תלונות בגין אלימות שהפעילה האשה - כנטען - נגדו. בית המשפט קבע, כי למרות שהאב לא פגע פיסית בקטין, אחריותו לפגיעה אינה פחותה מאחריותה של האם, וכי מחדלו לחשוף את מעשי האם תוך התעלמות מסבלו של הקטין, מעידה על חוסר מסוגלותו לדאוג לבנו. בית המשפט מצא חיזוק להתרשמות זו בחוות דעתו של ד"ר וגנר, אשר איבחן את האב כאדם בעל מבנה אישיות גבולי, שיחסו לקטין מונע על-ידי דחפים ויצרים שאינם תואמי הורות. גם מפגש האינטראקציה בין האב לקטין העיד על הקשר הבעייתי ביניהם, שכן הקטין היה במצב מצוקה מרגע שזיהה את אביו ועד שאיבד קשר עין עימו. למסקנה זהה הגיעו ד"ר שרי והפסיכולוגית גב' יעל ניצן-כרמל.

(2) האב הגיש לבית המשפט שתי חוות דעת שהכין מומחה מטעמו, ד"ר שלומאי, אשר ביקר את חווֹת הדעת של ד"ר וגנר. בית המשפט דחה את חוות הדעת של ד"ר שלומאי ממספר סיבות: חוות הדעת נערכו מבלי שד"ר שלומאי נפגש עם הקטין או עם האם, וללא שערך בדיקת אינטראקציה בין הקטין לאביו. לא נמצאו בהן הפרמטרים המתאימים לבחינת מסוגלות הורית, והן ניזונו מסיפורי המשיב בדבר מופרעות קשה של האם, שלא נמצאה לה ראיה גם בבדיקה פסיכולוגית שעברה במסגרת ההליך הפלילי. לד"ר שלומאי היכרות עם האב במסגרת טיפולית, ובית המשפט קבע כי יש בכך כדי לפגוע באובייקטיביות של חוות הדעת, וביכולתה לכלול שיקולים מערכתיים שאינם לטובתו של המטופל.

(3) גם הסיכויים לשינוי במצבו של האב נבחנו. בית המשפט נסמך על הערכתו של ד"ר שרי, וקבע כי נוכח חוסר יכולתו של האב ליטול אחריות על מעשיו, וכיוון שנמנע מהסתייעות בשירותי הרווחה, לא ניתן לצפות כי טיפול יוביל לשינוי התודעתי הנדרש. על כן נקבע כי גם באב מתקיימים תנאי סעיף 13(א)(7), דהיינו - אינו מסוגל לדאוג לקטין ואין סיכוי שמצבו והתנהגותו ישתנו בעתיד.

אפשרויות אימוץ בתוך המשפחה המורחבת

ה.

(1) בית המשפט התייחס גם לאפשרות אימוצו של הקטין במסגרת המשפחות המורחבות, וקבע בהתבסס על חוות דעת המומחים, כי טובתו של הקטין מחייבת לנתקו באופן מוחלט ממשפחתו הביולוגית, על מנת לאפשר לו מרחב חופשי מזכרונות טראומטיים. אמו של הקטין הציעה כי יאומץ על-ידי הוריה, אך בדיקת הוריה של האם הובילה למסקנה, כי אינם מתאימים לגדל את הקטין. מסירת הקטין להורי האם חייבה את ניתוקם המוחלט ממנה לטובתו של הקטין, ובית המשפט קבע כי ההורים אינם מראים שביכולתם לעשות זאת, בשל קושיים להתמודד עם המשבר שפקד את משפחתם, ובשל נאמנותם המובנת לבתם, העומדת בניגוד לצרכי הקטין. כמו כן, העברת הקטין לבית סביו תותיר את הקטין - כך נקבע - חשוף לבני משפחה המכירים את נסיבות האימוץ, ולמערכת יחסים עכורה בין משפחות האם והאב, והדבר לא יהא לטובתו. על כן נדחתה חלופה זו. בחוות דעתו הציע ד"ר שרי, כי הורי האם יקבלו דיווח חד-צדדי מדי שישה חודשים בדבר מצבו של הקטין. גם הצעה זו נדחתה על-ידי בית המשפט לענייני משפחה, בנימוק כי אינה משרתת את טובתו של הקטין כי אם את טובתם של בני המשפחה.

(2) האב הציע כי הקטין יאומץ על-ידי אחיו וגיסתו, אולם הצעה זו, שנתמכה בחוות דעתו של ד"ר שלומאי, לא התייחסה למידת האפשרות להגביל את הקשר בין הקטין ובין אביו עת יאומץ על-ידי משפחתו המורחבת. חוות דעתם של ד"ר וגנר ושל מר ישי גרשון ממכון "שלם", שבחנו את אחי האב, מצאו אדם שאינו מתאים לגידול הקטין. מאיבחונה של הגיסה, המטופלת בעשרה ילדים שהקטן בהם היה בעת האבחון כבן שבועיים, עלה כי אינה מעוניינת במיוחד באימוץ הקטין. אשר על כן דחה בית המשפט גם את הצעתו של האב, והכריז על הקטין בר אימוץ ללא צמצום תוצאות האימוץ, קרי "אימוץ סגור".

פסק הדין של בית המשפט המחוזי

ו.

כנגד פסק דינו של בית משפט השלום עירערו שני ההורים בנפרד לבית המשפט המחוזי. ביום 30.12.07 נשמעו הערעורים. בית המשפט דחה את הערעורים בו ביום, והחליט כי הנימוקים לדחייה יינתנו במועד מאוחר יותר. בפסק הדין שפורסם ביום 13.1.08 קבע בית המשפט, כי נוכח חומרת מעשיהם של ההורים ופסק הדין הממצה של בית המשפט לענייני משפחה, מן הראוי לדחות את הערעור ללא מתן נימוקים מפורטים, וזאת בהתאם להוראות תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984. בית המשפט מצא, כי הטענות שהמבקשים העלו בפניו כבר הובאו בפני בית המשפט לענייני משפחה, והחזרה עליהן מחזקת את מסקנות המומחים בדבר היעדר תובנה אצל ההורים באשר לחומרת מעשיהם ובאשר לנזק שנגרם לקטין. בית המשפט אימץ את מסקנותיו של בית המשפט לענייני משפחה בדבר הצורך באימוץ מחוץ למשפחתו המורחבת של הקטין וניתוקו המוחלט מהוריו הביולוגיים, במטרה לאפשר לו לגדול בתנאי חיים נורמליים, ודחה את דרישת המבקשים כי הקטין יימסר לאחד מבני המשפחה – דרישה שנועדה, כנאמר, לטובת ההורים ומשפחותיהם ולא לטובתו של הקטין. מכאן הבקשות דנא.

טענות המבקשים

ז.

הורי הקטין הגישו בנפרד שתי בקשות רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי. האם היא – כאמור - המבקשת בבע"מ 1388/08, והאב הוא המבקש בבע"מ 1395/08. לטענת האם, היא מבינה היטב את ההליכים שבהם היא נמצאת ואת החשדות המיוחסים לה, אך היא חוזרת על טענתה, כי האב הוא מקור האלימות שהופנתה כלפיה וכלפי הקטין. למרות מה שנעשה כביכול על-ידיה, היה על בית המשפט - כך נטען - לבדוק את מסוגלותה ההורית בשנית בטרם הכרעה בעניינה, שכן פגישתה עם הקטין נעשתה בסמוך לאירועים שבגינם הוצא הקטין מחזקתה, שעה שהייתה שרויה במצב נפשי קשה. כן נטען, כי יש להעדיף את גידולו של הקטין על-ידי הוריה של האם, שביכולתם כנטען לספק את כל צרכיו, על-פני אימוצו על-ידי משפחה זרה. לשם חיזוק טענה זו מסתייעת האם בדבריה של פקידת הסעד, שהעידה בבית המשפט כי המפגש בין הקטין להורי האם התנהל בצורה חיובית ונינוחה. לטענת האם, שגו רשויות הרווחה כשמיד עם גילוי הפרשה העבירו את הקטין למשפחת קלט ולא להוריה, מה גם שלא ברור אם בעת מעצרה הוסברה לה משמעות הדבר. עוד נטען, כי בית המשפט התעלם מהצהרות סבתו של הקטין, שלא תיצור קשר עם בתה אם הדבר נדרש לטובתו של הקטין. למצער מבקשת האם, כי אם יידחו טענותיה, תתקבל הצעתו של ד"ר שרי בדבר העדכון החצי שנתי של הוריה בדבר מצבו של הקטין, דבר שאין בו כנטען כדי לפגוע בקטין.

ח.

לטענת האב, שגה בית משפט השלום כשראה בו שותף למעשי האם ולא קרבן שלה. לטענתו, הוא שהוביל לחשיפת ההתעללות, ולשם כך נדרש לתיעוד מתמשך של מעשי אשתו. כפי הנטען, ניתנה פרשנות לקויה להודאת האב כי שגה באשר למשך הזמן הממושך של התיעוד, ולא היה מקום להכריז עליו כחסר מסוגלות הורית בשל כך. עוד נטען כי שגה בית המשפט כשקיבל את חוות הדעת של ד"ר וגנר ושל ד"ר שרי ודחה את זו של ד"ר שלומאי, שכן זו האחרונה כללה מבחני אישיות רבים ומפורטים ושנה של טיפול אינטנסיבי, אשר הובילו למסקנה כי האב היה קרבן למעשיה של האם. כן נטען, כי שגה בית המשפט בקבעו שהאב לא השכיל להשתמש בשירותי הרווחה, שכן הוא פנה לעזרתם לא פעם אחת ונתקל - כנטען - באדישות למצבו. לטענת האב, הוא התגרש מאשתו, מנהל אורח חיים נורמטיבי ומסתייע בשירותי הרווחה; על כן מבקש הוא מבקש לגדל את בנו, ולשם כך הוא מתכוון להיעזר באחיו וגיסתו.

הכרעה

ט.

(1) לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. אכן, בנושאי אימוץ, נוכח רגישותם העמוקה, יתר כמעט על כל סוג אחר של תיק הבא בפני בית משפט זה, אין מחילים באופן רגיל את הלכות הדיון בגלגול שלישי, ובית המשפט מאפשר קיום דיון בפני הרכב - כדי למצות את הבדיקה השיפוטית עד תום ככל הניתן. אולם גם לכך יש חריגים, והם המקרים המובהקים שניכר בהם, כי אין מקום לשוב ולהידרש אליהם; זאת - שכן עוצמת ההחלטות בשתי הערכאות הקודמות גבוהה ביותר, ומנגד אין מדובר בטיעונים בעלי פוטנציאל להתערבות שיפוטית נוספת, עם כל מאמציהם של בעלי הדין; ראו למשל בע"מ 3640/06 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם); בע"מ 3534/06 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם) (השופטת ארבל). ה מקרה דנא בא בעליל בגדרי קטגוריה אחרונה זו.

(2) אכן, פעמים רבות מתלבט קשות בית המשפט בסוגיות אימוץ ואינו יודע את נפשו, וקשות הן לא אחת מתיקים כבדים ואף מתיקי רצח ועוד כהנה. יפים דברי השופט (כתארו אז) ברק בבג"צ 577/83 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית, פ"ד לח(1) 461, 464:

"קשים הם מקרי האימוץ. קשים הם, משום שתוצאתם היא, קיומית, שהרי יש בהם הכרעה בשאלה אם יקוים או ינותק – לתמיד ולא לשעה – הקשר הטבעי שבין הורים לילדיהם. קשים הם, משום שהמבחן על פיו הם נחתכים – טובת המאומץ סבוך הוא, והנסתר בו מרובה מהגלוי. אכן, ההחלטות בענייני אימוץ החלטות בדיני נפשות הן, ועל השופט להכריע בהן כמיטב הכרתו ומצפונו".

וכן מוכרים דברי השופט – כתארו אז – מ' חשין בדנ"א 7015/94 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית, פ"ד נ(1) 48, 88, כי דיני אימוץ ילדים קשים מכל דין והם "בקודש הקודשים של דיני נפשות". לא אחת, ואעיד על עצמי, יושב השופט ושומע ועיניו מתלחלחות בדמע. בסופו של יום, אין צורך להכביר מלים על מה שקבע המחוקק, והוא כעמוד אש לפני כל בית משפט בדונו בתיק אימוץ, קרי "צו אימוץ וכל החלטה אחרת לפי חוק זה יינתנו, אם נוכח בית המשפט שהם לטובת המאומץ" (סעיף 1(ב) לחוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981).

י.

והנה במקרה דנא הנסיבות שתוארו על-ידי בתי המשפט הקודמים מהדהדות וקולן הולך עמן, קול אדיר וחזק: מי שנהגו כפי שנתחוור בקטין, אינם יכולים להיות הורים לקטין זה; מסוגלותם ההורית לגביו נשללה, כדי לא להפוך את חייו לטראומה מתמשכת, והרי לא יהיו סודות בפניו בסופו של יום. אינני רוצה לחרוץ דעה, שגם אינה מתבקשת, באשר למסוגלותם ההורית של ההורים בכלל, אך באשר לקטין זה נסתחפה שדם. אין בידם להשיב את הגלגל אחורנית. שפתי המחוקק ברור מיללו בסעיף 13(א)(7) לחוק האימוץ, כי קמה עילת אימוץ שעה ש"הורה אינו מסוגל לדאוג לילדו כראוי בשל התנהגותו או מצבו ואין סיכוי שהתנהגותו או מצבו ישתנו בעתיד הנראה לעין, על אף עזרה כלכלית וטיפולית סבירה כמקובל ברשויות הסעד לשיקום". פסקי הדין והפירוט בהם מדברים בעדם. "יש שאת הנעשה והנחדל אין להשיב" (כדברי השופט - כתארו אז - מ' חשין בע"א 6106/92 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מח(4) 122, 236). ההתלבטות בענייננו אינה כברגיל במקרי אימוץ.

י"א.

בית המשפט לענייני משפחה נתן דעתו בהרחבה לכל הנחוץ באשר למבקשים ולא הניח אבן לא הפוכה. בלשונו המאופקת ציין באשר למבקשת (פסקה 20):

"צפייה בקלטות, עיון בכתב האישום ובחומר החקירה המתעד את מעשי ההתעללות הקשים שביצעה המשיבה בקטין, די בה כדי לקבוע כי המשיבה חסרת מסוגלות הורית. במעשיה ובתפקודה כלפי הקטין חשפה עולם כאוטי, חולני ומופרע. התמונות שהוצגו בפני מנציחות אם פוגעת ומזיקה, המתעללת חזור ושוב בבנה הקטן החל מחודשי חייו הראשונים, תוך שהיא משתמשת בו כבבובת מין, מנצלת אותו לשם גירויה וסיפוקה המיני משתמשת בו ככלי ניגוח במערכת היחסים המופרעת שהייתה קיימת בין ההורים, והכל תוך התעלמות מצרכיו הבסיסיים להגנה, ביטחון ואהבת אם".

וכן נימקה השופטת בהרחבה מדוע אין סיכוי לשינוי במצב האם בעתיד המתאים לקטין.

י"ב.

ובאשר למבקש, נאמר בפסק הדין כי "למשיב היה חלק מרכזי במעשי ההתעללות והוא אף היה למעשה שותף להם" (פסקה 37). ובמקום אחר נאמר (פסקה 41):

"הגם שפיסית לא המשיב הוא שפגע בקטין, אחריותו לפגיעה המתמשכת בקטין אינה פחותה מזו של המשיבה. לא זו בלבד שאיפשר את ההתעללות בקטין ולא הגן עליו לאורך זמן, אלא היה שותף פעיל למעשים באמצעות הבאת הקטין למיטת המשיבה כדי לספק את יצריה החולניים, בעוד הוא מתרווח...".

י"ג.

בית המשפט המחוזי, שלא כרגיל בכגון דא, דחה את הערעורים על אתר ביום שמיעתם, ואף חרג מן המקובל בכך שעשה שימוש (חלקי, לאמיתו) בתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תוך אימוץ פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. סגנית הנשיא רוטלוי ציינה, לאחר תיאור התיעוד על-ידי האב של משחקי המין על-ידי המבקשת כמצמרר (פסקה 4),

"שהמעשים נעשו לצורך גירוי וסיפוק מיני של המערערים ויצירת תחרות בין שני ה'גברים' המערער והקטין – התינוק. למעשה די היה בראיה זו כדי לקבוע את אי מסוגלותם ההורית של שני המערערים. בשלושים שנות כהונתי כשופטת לא נתקלתי במעשים כה נפשעים, כה מזויעים, בה פוגעים בתינוק חסר הגנה, שהוריו עד היום אינם מסוגלים להבין את אחריותם לנזקים שגרמו לו" ( שם).

הוסיפה השופטת שטופמן:

"זהו, אכן, אחד מתיקי האימוץ היותר מזעזעים שנתקלתי בהם במהלך שנים רבות על כס השיפוט. הורי הקטין הוכיחו העדר מסוגלות הורית מוחלטת, משהתעללו מינית בבנם הרך, חסר הישע, ולמרבה הזוועה, אינם מכים על חטא ואינם מבינים אל נכון את חומרת פגיעתם בקטין".

י"ד.

אוסיף, כי יש לייחס חשיבות רבה לכך שעל פי הראיות, לרבות תסקיר מעדכן בערעור ודברי האפוטרופסים לדין של הקטין, יש שינוי חיובי רב בקטין במשפחה בה הוא נמצא עתה, וכולו לטובה. הנה טובת הקטין.

ט"ו.

אשר להצעה כי הורי האם יגדלו את הקטין ואף יתנתקו מבתם לצורך זה, או כי משפחת אחי האב תסייע בגידולו, איני רואה מקום להתערבות באשר הכריעו שני בתי המשפט, בכך שלא קיבלו הצעות אלה. אין צורך במומחיות יתרה, והדבר מובן לכל בר דעת, כי בנסיבות המוצעות יש – מטבע האנוש – סיכוי רב למעורבות הורי הקטין, ואפילו נצא מהנחת רצון טוב של הורי האם וגם של אחי האב. אין סיכוי, בגדרי השכל הישר וניסיון החיים, שבעוד שמשפחות מורחבות יטפלו בקטין (ולגבי האב ההצעה היא שהוא עצמו יעשה כן בסיוע משפחת אחיו)- ההורים הביולוגיים ינותקו. הדברים מתחדדים באשר להורי האם, הצריכים להיות עשויים מפלדה כדי שיגדלו את הקטין ובתם האם לא תהא בתמונה. כך גם, בסופו של יום, באשר לאחי האב. טובת הקטין דנא בפירוש איננה להיות במחיצת הוריו, ועל כן, משאמר המחוקק דברו באשר לטובת המאומץ, ואף האמנה לזכויות הילד מ-1989 בסעיף 3 קובעת כי במכלול דנא תהא "טובת הילד שיקול ראשון במעלה" (סעיף 3) – אין מקום לעירוב המשפחה המורחבת או לצמצום תוצאות האימוץ דמתקרי "אימוץ פתוח". אין זה המקרה שבו יש ליתן משקל לקשר בין סבים לנכדיהם כמו בע"א 121/79 פלוני נ' פלונית,

פ"ד לד(2) 253, 259 (השופט - כתארו אז – אלון); אין להוסיף עומס נפשי לקטין על מה שכבר "ציידוהו" בו הוריו, ויאה לו "ניתוק בשנית" לאלתר מחבל הטבור, לעולם טוב יותר, כך אפשר לקוות.

ט"ז.

נוכח כל אלה איני רואה מקום להתערבות בגלגול שלישי, ואיני נעתר לבקשה. אוכל רק להביע את התקוה כי את לקחה הנורא של הפרשה ילמדו ההורים, אנשים צעירים שהקדיחו את תבשילם באופן חמור, ואשר אולי יש לגביהם תקוה בגדרי טיפול וזמן, וגם יבינו כי טובת בנם אינה במחיצתם שלהם או בקרב משפחתם.