בע"מ 997/14פלוני נ. היועץ המשפטי לממשלה

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 25.12.13 בע"מ 3/13 (מפי סגן הנשיאה י' שנלר, ו השופטים ד"ר ק' ורדי ו ח' ברנר ), בגדרו נדחה ערעור המבקשת על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה ברמת גן מיום 2.10.13 באמ"צ 25896-09-13 (השופטת הבכירה ע' מילר ).

בפסקי הדין הוכרזה בתה הקטינה של המבקשת (להלן הקטינה ) כבת אימוץ כלפי הוריה הביולוגיים, ותוצאת האימוץ הותאמה למתוה של אימוץ " סגור" . עניינה של הבקשה שלפנינו, משאלה לצמצם תוצאות האימוץ, קרי "אימוץ פתוח".

פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה

ב.

לבית המשפט לענייני משפחה הוגשה ביום 10.9.12 בקשת היועץ המשפטי לממשלה להכריז על הקטינה, ילידת יוני 2011, כבת-אימוץ על פי סעיף 13(א)(7) לחוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981. זאת – בנימוק כי אם הקטינה (להלן האם או המבקשת ) אינה מסוגלת לדאוג לה בשל מצבה והתנהגותה, ואין סיכוי כי מצבה ישתנה בעתיד חרף עזרה טיפולית כמקובל בשירותי הרווחה; עוד התבקש להכריז על הקטינה כבת-אימוץ על פי סעיף 13(א)(1) לחוק אימוץ ילדים כלפי אב הקטינה שזהותו אינה ידועה לשירותי הרווחה, בהעדר אפשרות סבירה לזהותו ולברר דעתו. עוד התבקש כי האימוץ יהיה בעל אופי "סגור", קרי, ללא קשר למשפחה הביולוגית.

ג.

מפאת צנעת הפרט, יובאו להלן העובדות הרלבנטיות לבקשה, תוך השמטת הפרטים שאינם נחוצים לעניין. על פי הרקע העובדתי שהוצג בפני בתי המשפט, למבקשת, ילידת 1975, המכורה לסמים מזה כ-20 שנה, מחוסרת דיור לפרקים, שלושה ילדים נוספים: קטינה ילידת 1997; קטינה ילידת 1999; קטין יליד 2006; כולם הוכרזו כבני-אימוץ. עוד נמסר, כי הקשר בין המבקשת לבין אמה (להלן הסבתא ), התקיים לסירוגין לאורך השנים. החל משנת 2009 שהתה המבקשת, חליפות, בדירת חירום לשיקום נשים העוסקות בזנות; בחודש מאי 2011, עת גילוי ההריון ממנו נולדה הקטינה, החלה המבקשת לבקר באופן רציף יותר בדירה זו, ואף ביקשה סיוע בהפסקת ההריון, אך לא ניתן לה אישור בועדה להפסקת הריון, נוכח השלב המתקדם. במהלך ההריון, המשיכה המבקשת להשתמש בסמים, וכתוצאה מכך נולדה הקטינה ביום 27.6.11, בטרם עת, במשקל נמוך; היא פיתחה לאחר

הלידה תסמונת גמילה מסמים, ואושפזה לשישה שבועות לצורך טיפול. כאמור, זהות אבי הקטינה אינה ידועה לרשויות הרווחה. במהלך תקופת האשפוז ביקרה האם את הקטינה פעם יחידה, ואילו הסבתא ביקרה שלוש פעמים.

ד.

במסגרת צו חירום, הוצאה הקטינה למשפחת קלט חירום, מיד בתום תקופת אשפוזה. צו החירום אושר בהחלטת ביניים בבית המשפט לענייני משפחה מיום 7.8.11, וביום 20.11.11 הוכרזה הקטינה "קטינה נזקקת". ביום 17.2.12 נקבע כי הקטינה תועבר למשפחת אמנה חסויה. הסבתא עתרה ביום 10.10.12 להסדרי ראיה זמניים עם הקטינה, ואלה התקיימו אחת לחודש עד למתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (ביום 14.1.14).

לבקשת היועץ המשפטי לממשלה להכריז על הקטינה בת-אימוץ צורפה חוות דעת מטעם ד"ר ד' גוטליב, משנת 1998, אשר ניתנה בהליך קודם שעניינו בקשת היועץ המשפטי לממשלה להכריז על בתה הבכורה של המבקשת, ילידת 1997, כבת-אימוץ. בבית המשפט לענייני משפחה נחקרו מומחיות מטעם "מכון שקד" – אשר מונה למומחה מטעם בית המשפט – הפסיכולוגיות סיון צמח וענת שמואלי. המבקשת נעדרה מדיון שהתקיים ביום 11.3.13

עקב ריצוי מאסר, אך לדיון ביום 2.4.13 הגיעה, ובמסגרתו נחקרו היא ואמה.

ה.

כדי לקבוע אם הקטינה בת-אימוץ אם לאו, נדרש בית המשפט לענייני משפחה להכריע אם המבקשת חסרה מסוגלות הורית, ואם יש סיכוי לשינוי במצבה. ראשית , בחן בית המשפט את תפקודה של המשיבה ככלל, כהורה לילדיה האחרים וכהורה לקטינה בפרט, וקבע כי "בפועל המשיבה מעולם לא תפקדה כאדם נורמטיבי בתחומי החיים הבסיסיים ובפרט לא תפקדה כאם כלפי בתה כפי שנהגה כלפי ילדיה האחרים" (פסקה 42 לפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה). למסקנה דומה באשר למסוגלות ההורית של המבקשת הגיעו המומחים. באבחון בשנת 1998 נקבע כי המבקשת "נעדרת כל מסוגלות הורית מינימלית הכרחית על מנת לגדל את בתה" (פסקה 44 לפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה). עיון בחוות דעתן של המומחיות שמונו מטעם בית המשפט הפעם גילה, כי לא חל שינוי במסוגלותה ההורית של האם בשנים שעברו, שכן המבקשת "אינה מזהה או מבינה את צרכיה ההתפתחותיים של הקטינה ואין בידה הכוחות לספקם" (פסקה 49 לפסק הדין). בתסקיר העובדת הסוציאלית לחוק האימוץ הוערך כי המבקשת "אינה מסוגלת לגדל את בתה בהווה ובעתיד הנראה לעין" (פסקה 43 לפסק הדין).

שנית , בית המשפט בחן האם קיים סיכוי לשינוי במצבה; למרבה הצער, העריך בית המשפט כי התשובה אינה חיובית. חרף הצהרת המבקשת, בדיון מיום 2.4.13, כי אינה משתמשת בסמים מזה שמונה חודשים, קבע בית המשפט כי גמילה מסמים אינה רק פיסית, וכי נדרש הליך ארוך טווח אשר אסור שיתקיים על גבה של הקטינה. חיזוק לכך נמצא בחוות הדעת מטעם מכון "שקד" בה הוערך כי "גמילה דורשת תעצומות נפש גדולות ... אין לה (למבקשת – א"ר) כוחות מהאפיק הרגשי והאינטלקטואלי" (פסקה 49 לפסק הדין). בסופו של יום, מכלול הראיות הוביל את בית המשפט לענייני משפחה למסקנה, כי המבקשת אינה מסוגלת לגדל את בתה הקטינה, וכי התמלאו כלפיה התנאים להכריז על הקטינה כבת-אימוץ על-פי סעיף 13(7) לחוק אימוץ ילדים.

שלישית ,

בית המשפט פנה לבחון את התכנית שהציעה המבקשת, שעניינה גידול הקטינה על-ידי הסבתא עד להתאוששותה שלה. בית המשפט העריך, על בסיס חוות דעת המומחים והאבחון שערך "מכון שקד", כי הסבתא אינה מסוגלת אף היא לגדל את הקטינה ממספר טעמים: משך הגמילה הארוך הצפוי לאם; יחסיה הבעייתיים של האם עם הסבתא; חוות הדעת השליליות של הגורמים הטיפוליים בדבר מסוגלותה ההורית של הסבתא; והחשש כי הקטינה תשמש כ"כלי" בנסיונות האם והסבתא לשקם את יחסיהן.

רביעית , בית המשפט סקר את מצב הקטינה ועמד על עמדת הגורמים הטיפוליים, כי טובת הקטינה תהא אימוצה על ידי המשפחה האומנת.

חמישית , אשר לתוצאות האימוץ, בית המשפט סקר את עמדת המומחיות מטעם בית המשפט אשר המליצו שלא לצמצם את האימוץ; בית המשפט קבע כי התנאים שבפסיקה להחלת "אימוץ פתוח" לא נתקיימו במקרה דנא, בין היתר נוכח התנגדות הסבתא לאימוץ והחשש מפני תגובותיה לגביו.

פסק הדין של בית המשפט המחוזי

ו.

על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר רובו ככולו, השיג על דחיית תכניתה של האם לעניין גידול הקטינה על-ידי סבתה. נטען כי המבקשת אמנם אינה מסוגלת לטפל בקטינה, אך הסבתא יכולה לגדלה עד תום הליך השיקום והגמילה. נטען, כי לא ניתנה הזדמנות ממשית לסבתא להוכיח את מסוגלותה ההורית ואת הכנסותיה, כמו גם את שיפור היחסים בינה לבין בתה. בפסק דינו ציין בית המשפט המחוזי, כי המבקשת לא התייצבה לדיון נוכח ריצוי מאסר בגין תקיפת הסבתא, בשל כך שזו סירבה לתת לה כסף לקנות סמים. בדיון אף התברר, כי בשונה מהודעת הערעור, הסבתא היא מי שעתידה – כמתוכנן – לגדל את הקטינה באופן קבוע .

ז.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, נוכח חוות הדעת המקצועיות הלא חיוביות הנחרצות, אשר אומצו כממצא עובדתי על-ידי בית המשפט לענייני משפחה, בדבר היעדרה של מסוגלות הורית כלפי הקטינה גם מצד הסבתא. חיזוק לדעתו מצא בית המשפט המחוזי גם בהתנהגותה של הסבתא בדיון, ממנה למד כי יחסי הסבתא והמבקשת הם העומדים במוקד רצון הסבתא לגדל את הקטינה, ולא טובת הקטינה. ניתן משקל גם להתפתחויות ממועד הגשת הערעור ועד לדיון, שעניינן: תקיפתה של הסבתא על ידי האם; והפרכת הטענות בדבר שינוי ביחסיהן ובדבר שיקום וגמילה של האם. בית המשפט המחוזי קבע כי הקטינה "לא צריכה לשמש ככלי לצורך ניסוי, כפי שמבוקש ע"י המערערת, באופן שהיא תנותק מהמשפחה האומנת ויעשה ניסיון לגידולה ע"י הסבתא, וזאת בזמן שהקטינה שוהה קרוב לשנתיים במשפחת אמנה עם כוונת אימוץ, שהיה שהיטיבה מאוד עימה" (פסקה 35 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי). נקבע כי הכרעת בית המשפט לענייני משפחה שהתקיימו התנאים להכרזה על הקטינה כבת-אימוץ מוצדקת ואינה מצריכה התערבות ערכאת הערעור. באשר לתוצאת האימוץ קבע בית המשפט המחוזי כי נוכח "הסיכון הצפוי הקיים בכך שהסבתא תחבל בהליך האימוץ משאינה מסוגלת לכבד את מערכת האימוץ, להשלים עם גבולות הקשר המוגבל עם נכדתה ולהתמודד עם הקשיים שקשר חלקי זה עלול לעורר, בהתחשב גם בקביעות לגבי אישיותה" (פסקה 36 לפסק הדין) אין להתערב גם בהחלטתו של בית המשפט לענייני משפחה שלא לצמצם את תוצאות האימוץ; קרי, אף בית המשפט המחוזי לא ראה מקום ל"אימוץ פתוח".

ח.

ביום 14.1.14 התקיים ביקור פרידה בין הסבתא לבין הקטינה, וביום 29.1.14 נדחתה בקשה לעיכוב ביצועו של פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

הבקשה

ט.

הבקשה שלפנינו מופנה אך נגד ההחלטה שלא לצמצם את תוצאות האימוץ לאימוץ פתוח. המבקשת טוענת כי ההכרזה על הקטינה כבת-אימוץ תוך ניתוקה המוחלט ממשפחתה הביולוגית עלולה להזיק לקטינה ואינה מוצדקת, נוכח הסדרי הראיה שהתקיימו בין הסבתא לבין הקטינה עד למתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי. עוד נטען, כי אין להסתמך על חוות דעת שאינן עדכניות לשם ביסוס המלצה באשר לאי-צמצום תוצאות האימוץ.

בתשובת היועץ המשפטי לממשלה נאמר, כי אין מקום ליתן במקרה דנן רשות ערעור. נטען כי עיקר טענות המבקשת מופנות כלפי ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט לענייני משפחה ואושררו על ידי בית המשפט המחוזי, ואין מקום להתערב בהם במסגרת גלגול שלישי. עוד נטען, כי חוות הדעת של הגורמים הטיפוליים השונים כולן תומכות בהחלת אימוץ סגור, בשל טובת הקטינה. לתגובת היועץ המשפטי לממשלה צורף תסקיר עדכני מיום 2.3.14 מטעם עובדת סוציאלית לחוק האימוץ, הממליץ שלא לקבל את הבקשה לצמצום תוצאות האימוץ. בתסקיר נאמר, כי גם אם המפגשים בין הקטינה לסבתא נראו תקינים, אין הקטינה יכולה לשאת מגיל כה צעיר את הקשר עם המשפחה הביולוגית והחשיפה לתולדותיה של האם ולסיפור חייה, וכם תוך יצירת קונפליקט נאמנויות.

הכרעה

י.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה ובתגובה ובנספחיה מצאתי, לדאבון הלב, כי אין בידי להיעתר לבקשה. אמנם בית משפט זה אימץ תפישה גמישה שאינה מחילה בדווקנות את הלכות הגלגול השלישי ביחס לתיקי אימוץ, נוכח הרגישות והמורכבות המאפיינת תיקים אלה, אולם גמישות זה אינה מקנה "ערעור שני" אוטומטי (בע"מ 3039/12 פלונית נ' משרד הרווחה (2012); בע"מ 8007/12 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (2012)), ויהיו מקרים בהם – למרבה הצער – אין מקום להיעתר לבקשה על פניה:

"אכן, בנושאי אימוץ, נוכח רגישותם העמוקה, יתר כמעט על כל סוג אחר של תיק הבא בפני בית המשפט, אין מחילים באופן רגיל את הלכות הדיון בגלגול שלישי, ובית המשפט מאפשר קיום דיון בפני הרכב - כדי למצות את הבדיקה השיפוטית עד תום ככל הניתן. אולם גם לכך יש חריגים, והם המקרים המובהקים שניכר בהם, כי אין מקום לשוב ולהידרש אליהם; זאת - שכן עוצמת ההחלטות בשתי הערכאות הקודמות גבוהה ביותר, ומנגד אין מדובר בטיעונים בעלי פוטנציאל להתערבות שיפוטית נוספת, עם כל מאמציהם של בעלי הדין" (בע"מ 1395/08 פלונית נ' פלוני (2008), פסקה ט').

חוששני כי הבקשה הנוכחית נמנית על אלה האחרונים; פסקי הדין המנומקים כדבעי של בתי המשפט הקודמים נתמכו במספר רב של חוות דעת מקצועיות, וברי כי נפרשה בפניהם מסכת עובדתית מפורטת ומספיקה. לא ראיתי סיכוי של ממש להתערבות ערעורית נוספת.

יא.

אפרט במקצת: עיון בפסקי דין של בתי המשפט הקודמים מעלה, כי נתנו דעתם למכלול השיקולים הרלבנטיים לסוגית תוצאות האימוץ, תוך שקלול חוות הדעת המקצועיות. הנה מדברי בית המשפט המחוזי:

"בית המשפט קמא אימץ את המלצות המומחים ממכון שקד וקבע כממצא עובדתי שייטב לקטינה שלא יהיה לה כל קשר עם אימה או סבתא , כשברור לגבי הסבתא, שהיא לא תוכל לתת לקטינה את ברכת הדרך באם תוכרז בת אימוץ והיא עלולה לחבל בתהליך זה ואין מקום להתערב בכך.במקרה דנן, המישורים שנבדקו ע"י בית המשפט קמא לגבי יכולת שיתוף פעולה וההבנה עם ההורים המיועדים לאימוץ והקשר בין המשפחה הביולוגית לקטינה מתוך ראיית טובת הילד, מצביעים על חיזוק מסקנתו של בית המשפט קמא , שבמקרה דנן, אין מקום לאימוץ פתוח, שכן טובת הקטינה לא עולה בקנה אחד עם אימוץ פתוח, בהתחשב בקשר הרופף הקיים בין הסבתא לקטנה (עם האם אין לה למעשה קשר כלל) ובסיכון הצפוי הקיים בכך שהסבתא תחבל בהליך האימוץ משאינה מסוגלת לכבד את מערכת האימוץ, להשלים עם גבולות הקשר המוגבל עם נכדתה ולהתמודד עם הקשיים שקשר חלקי זה עלול לעורר, בהתחשב גם בקביעות לגבי אישיותה... ודוק, המבחן אינו אינטרס הסבתא אלא טובת הקטינה בלבד " (עמ' 20-19 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי (פסקה 36); הדגשות הוספו – א"ר).

למרבה הצער, הסיכון שצפה בית המשפט המחוזי אכן התממש, שכן מן התסקיר המשלים שצורף לתגובת היועץ המשפטי לממשלה עלה, כי במפגש הפרידה בין הסבתא לקטינה, שמעה הסבתא את הקטינה קוראת לאומן, והגיבה בכעס כי היא איננה מזרעו ובבוא היום תרצה לדעת מיהו. אין אדם נתפס על צערו, אך יש בכך כדי להצביע על החששות שהביאו את הגורמים הטיפוליים להימנע מהמלצה על אימוץ פתוח, שהוטעמו בתסקיר המשלים.

יב.

האחריות היא על בית המשפט, שאף כי יטה ככלל להישען על חוות דעת המומחים, בידו אף לסטות מהן. ואולם, לא ראיתי מקום בנידון דידן להתערבות בחוות הדעת שאומצו על-ידי בתי המשפט הקודמים, לעניין אימוץ פתוח. אכן, בפסיקה נקבע לא פעם כי "אימוץ פתוח" הוא החריג ולא הכלל ( ע"א 2169/98 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, כ"ד נג(1) 241 ( 1999 ) ; בע"מ 366/06 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (2006 ); בע"מ 5807/10 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (2010) ), אף כשלעצמי הבעתי לא פעם את הדעה כי יש לבחון אפשרות צמצומן של תוצאות האימוץ, במקרים מתאימים:

"כשלעצמי הזדמן לי לציין, כי 'נימים אנושיות מושכות אותי ככלל לעבר חיפוש דרכים לאימוץ פתוח, מה שקרוי בחוק (סעיף 16) צמצום תוצאות האימוץ' (בע"מ 3640/06 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (2006)); ובבע"מ 3741/11 פלונית ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה (2011) ציינתי, כי "לבי נוטה לחפש פתחי פתיחות, פתחי אימוץ פתוח במקרים המתאימים; לא הייתי רוצה לראות קטגורית את האימוץ הסגור כ'כלל פסיקתי', אלא כהכרח המציאות במקרים רבים, וככזה לא יגונה. ברי גם לי כי האימוץ הפתוח קשה, הן ובעיקר בשל המבוכה והבלבול בנפשות הקטינים, הן בשל עמדת ההורים המאמצים שלא ירצו על פי רוב בתוספת 'הורי צד' להתמודדות הקשה ממילא עם אימוץ" (בע"מ 2738/13 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה

(2013)).

ואולם, חוששני בצער כי המקרה שלפנינו איננו מתאים לנתיב, שבו יש יסוד לאישורו של אימוץ פתוח, נוכח חוות הדעת המקצועיות שאינן תומכות מכל וכל בנתיב זה; וזאת לאחר עיון בחומר כולו, שלפיו לא תוכל הסבתא ליתן "ברכת הדרך" לאימוץ, ועלולה להיות בכך פגיעה בתהליך ובטובת הקטינה.

יג.

איני מוצא לחלוק על כך; שוכנעתי לצערי, מבלי לפגוע באהבת הסבתא – וגם האם – לקטינה, כי במקרה דנא עלול אימוץ פתוח להכביד על הקטינה ועל התערותה במשפחה המיועדת לאימוץ ואין מקום להעבירה עתה טלטלות נוספות.

יד.

לא אוכל איפוא להיעתר לבקשה, ועזה תקוותי כי המבקשת והסבתא יבינו, שהחלטה זו ניתנת מתוך רצון להיטיב עם הקטינה ולאפשר לה לבנות את חייה בשלוה. נוכח כל אלה, גם לא ראיתי מקום להידרש לשאלת מעמדה של הסבתא בהליך, נושא מורכב ותלוי נסיבות.

טו.

איני נעתר איפוא לבקשה.