בע"מ 997/14 פלוני נ. היועץ המשפטי לממשלה

א.

בקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 19.3.14, שבה לא התקבלה בקשת המבקשת לערעור נוסף שעניינו צמצום תוצאות האימוץ כלפי בתה הקטינה (להלן הקטינה ).

רקע

ב.

עיקר השתלשלות האירועים מפורט בהחלטה בבקשת רשות הערעור. בתמצית: הקטינה, ילידת יוני 2011, היא בתה הרביעית של המבקשת, אביה אינו ידוע. שלושת ילדיה האחרים הוכרזו בני אימוץ, ללא צמצום תוצאות האימוץ. ביום 10.9.12 הוגשה בקשה לבית המשפט לענייני משפחה להכריז על הקטינה בת אימוץ. המבקשת התנגדה והציעה כי אמה (להלן הסבתא ) תגדל את הקטינה עד אשר יהיה ביכולתה לגדלהּ בסיוע הסבתא. בהתאם להחלטת בית המשפט, התקיימו אחת לחודש הסדרי ראיה בין הסבתא לקטינה.

ג.

מחוות הדעת המקצועיות שהוגשו לבית המשפט לענייני משפחה עלה, כי המבקשת והסבתא – והדברים נאמרים מבלי לפגוע – אינן רגישות דיין לצרכי הקטינה, ואין בידיהן להיענות לצרכיה. נקבע, כי למבקשת למרבה הצער אין מסוגלות הורית לגדל את הקטינה, וכי הסיכוי לשינוי במצבה בעתיד הנראה לעין נמוך. נמצא, כי הקשר של הסבתא עם הקטינה אינו משמעותי בעבור הקטינה, וכי הסבתא לא תוכל לשתף פעולה בתהליך של "אימוץ פתוח", וכי קיים חשש שתנסה אף לפגוע בתהליך. עוד נומק, כי את המבקשת והסבתא מנחים שיקולים הנוגעים לקשיים שלהן עצמן ורצון לשפר את הקשר ביניהן, ואוסיף כי אף אם יתכן בכך חיוב כשלעצמו, אין הדבר משלים בנסיבות על טובת הקטינה; הוסבר כי זו זקוקה להמשכיות וליציבות הורית, והמבקשת והסבתא לא תוכלנה למרבה הצער לספק זאת.

ד.

בפסק דינו מיום 2.10.13 באמ"צ 25896-09-13, הכריז בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן (השופטת הבכירה מילר ) על הקטינה כבת אימוץ כלפי הוריה הביולוגיים, ותוצאת האימוץ הותאמה למתוה של "אימוץ סגור" . ערעור על פסק הדין נדחה על ידי בית המשפט המחוזי (סגן הנשיאה שנלר, ו השופטים ד"ר ורדי ו ברנר ) בע"מ 3/13 ביום 25.12.13. צוין בין היתר, כי הקטינה "לא צריכה לשמש ככלי לצורך ניסוי, כפי שמבוקש ע"י המערערת, באופן שהיא תנותק מהמשפחה האומנת ויעשה ניסיון לגידולה ע"י הסבתא, וזאת בזמן שהקטינה שוהה קרוב לשנתיים במשפחת אמנה עם כוונת אימוץ, שהיה שהיטיבה מאוד עימה" (פסקה 35). לשלמות התמונה יצוין, כי ביום 29.1.14 נדחתה בקשה לעיכוב ביצועו של פסק דינו של בית המשפט המחוזי. ועוד, ביום 14.1.14 נערך מפגש פרידה אחרון בין הסבתא לקטינה.

ה.

לא נתקבלה בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה, שבה כאמור נתבקש לצמצם את תוצאות האימוץ. ציינתי בהחלטה מיום 19.3.14:

"חוששני בצער כי המקרה שלפנינו איננו מתאים לנתיב שבו יש יסוד לאישורו של אימוץ פתוח, נוכח חוות הדעת המקצועיות שאינן תומכות מכל וכל בנתיב זה; וזאת לאחר עיון בחומר כולו, שלפיו לא תוכל הסבתא ליתן 'ברכת הדרך' לאימוץ, ועלולה להיות בכך פגיעה בתהליך ובטובת הקטינה. איני מוצא לחלוק על כך; שוכנעתי לצערי, מבלי לפגוע באהבת הסבתא – וגם האם – לקטינה, כי במקרה דנא עלול אימוץ פתוח להכביד על הקטינה ועל התערותה במשפחה המיועדת לאימוץ ואין מקום להעבירה עתה טלטלות נוספות" (פסקה י"ב) (הדגשה במקור).

במהלך חודש יולי 2014 ניתן צו אימוץ ביחס לקטינה להורים האומנים במתכונת של "אימוץ סגור".

הבקשה והתגובה

ו.

המבקשת הגישה (6.8.14) בקשה לעיון חוזר בהחלטה בבקשת רשות הערעור. נומק, כי עברה תהליך של שיקום וגמילה, וכי לסבתא רצון עז להיות בקשר עם הקטינה. כן צוין, כי דודתה של הקטינה מוכנה אף היא לסייע. נטען, כי כוונת הסבתא לא הובנה, וכי טובת הקטינה עומדת לנגד עיני המשפחה כולה, והסבתא תפעל לטובת הקטינה גם אם ייקבע כי האימוץ יהיה במתכונת של "אימוץ פתוח". התבקש איפוא לשקול פעם נוספת את שאלת האימוץ, כמו גם את מתכונתו.

ז.

בתגובה לבקשה לעיון חוזר (11.9.14) לפי החלטה מיום 11.8.14 (בה נתבקשה תגובה אך הבעתי ספק בהיתכנות המבוקש) צוין, כי ביולי 2014 הוציא בית המשפט צו אימוץ, ללא צמצום של תוצאות האימוץ. במצב דברים זה, אין למבקשת ולסבתא כיום מעמד וזיקה ביחס לקטינה. לגופו של עניין נטען, כי בחינת מכלול השיקולים, כפי שנקבע בפסיקת בית משפט זה, מובילה למסקנה כי "אימוץ פתוח" לא יהא לטובתה של הקטינה, ויש בכך אף חשש ממשי לסיכונה ולפגיעה בהמשך השתלבותה במשפחה המאמצת. הוסבר, כי הקשר בין הקטינה לסבתהּ התקיים פעם בחודש למשך שנה וחודשיים, אך הסתבר שאין בו לתרום לקטינה. הוטעם, כי הסבתא מתנגדת לאימוץ, ובנסיבות אלה "אימוץ פתוח" עלול לחבל בתהליך. עוד הודגש, כי סופיות הדיון, המביאה עמה ודאות ויציבות שלהן זקוקה הקטינה, חשובה במיוחד בתיקים מעין אלה, ובפרט כאשר מדובר בקטינה בסיכון. לבסוף, באשר לבקשה לעיון חוזר צוין, כי לא התרחש שינוי נסיבות מהותי המצדיק קבלתה של הבקשה.

הכרעה

ח.

בכל הרצון הטוב וההבנה האנושית, אין בידי להיעתר לבקשה. ספק בעיניי אם בשלב זה למבקשת מעמד בהליך משהושלם האימוץ, וגם ספק אם מתיר הדין עיון חוזר בהחלטה מסוג זה, שניתנה בהליך רשות ערעור בגלגול שלישי (רע"א 166/13 חביב נ' רם (2013)). אך אף אם לא נידרש לכך, לא נראה כי קמו נסיבות חדשות לאחר מתן ההחלטה המקורית, או כי נפלה שגגה בהחלטה, באורח המצדיק התערבות (ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי , פ"ד נו(4) 505, 508 (2002)). אכן, יש לקוות כי אכן המבקשת לקראת הליך שיקום, אולם כפי שטען המשיב, המסמכים שצורפו לבקשה מלמדים כי דרך רבה עוד לפניה. יתר על כן, חוות הדעת הפסיכולוגיות אינן תולות את קשייה של המבקשת אך בשימוש בסמים; צוין, בין היתר, כי המשאבים הנפשיים העומדים לרשותה של המבקשת מצומצמים, בכל הנוגע לתובנה לגבי מצבה, ולגבי זיהוי צרכיה ההתפתחותיים של הקטינה. אשר לסבתא הוטעם בחוות הדעת, כי מתקשה היא להבין שיש רכיבים נוספים, שאינם חומריים להם זקוקה נכדתה לשם התפתחות תקינה, וכי מתקשה היא בהתבוננות אמפתית כלפיה. מתוך כבוד הבריות לא אחזור על דברים שנכתבו בהחלטה מ-19.3.14 (ראו פסקה י"א).

ט.

סוף דבר, עיון בחוות הדעת ובפסקי דינם של בתי המשפט הקודמים מעלה, כי הם נתנו דעתם למכלול השיקולים הכרוכים בסוגית האימוץ ותוצאותיו, ושמעו את משאלתן של המבקשת והסבתא לשמור על קשר עם הקטינה, אך לבסוף נפל הפור שלא בכיוון זה, בהכרעות מנומקות. לא ראיתי מקום להתערבות נוספת. אכן, "אין טוב לילד מאשר להיות עם הורתו יולדתו, אם רק אין בכך סכנה לשלומו ולבריאות גופו ונפשו" (בג"צ 252/75 פלונית נ' שר הסעד , פ"ד ל(1) 51, 56 (1975) (השופט ברנזון)), אולם זכות זו כפופה בראש וראשונה לטובת הילד אשר "היא ראשית והיא אחרית, ואותה על בית המשפט לשוות לנגד עיניו, ולא רק הוא - אלא כל המטפלים ומחוי הדעה" (בע"מ 5558/13 פלונית ואח' נ' פקידת הסעד לפי חוק הנוער, עיריית בת ים (2013), פסקה י"א). מבלי לפגוע ברצונן הטוב של המבקשת ואמה, חוות הדעת הן בעוצמה שאינה מאפשרת אימוץ במתכונת פתוחה. טובת הקטינה מחייבת יציבות; אין לי אלא לייחל כי המבקשת והסבתא יבינו זאת, בכל הצער שבדבר.

י.

אין בידי איפוא להיעתר למבוקש.

י"א.

ובשולי הדברים, בהמשך להחלטה מ-11.8.14 הנה תיקון שגגת הגהה שנפלה בפסקה י"ב להחלטה מ-19.3.14, והנוסח הנכון הובא מעלה (פסקה ה'), קרי "איננו מתאים לנתיב שבו יש יסוד לאישורו של אימוץ פתוח, נוכח חוות הדעת המקצועיות".