רע"א 4913/17 פלוני נ. עיריית חולון - מחלקת רווחה

1.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ש' שוחט ) מיום 16.5.2017 בענ"א 9392-05-17 אשר דחה את ערעורם של המבקשים על החלטתו של בית המשפט לנוער בתל אביב-יפו (השופטת ט' פרי ) מיום 16.3.2017 בתנ"ז 2182-03-17.

2.

בית המשפט לנוער נעתר לבקשת גורמי הרווחה להכריז על בתם של המבקשים, קטינה ילידת 2006, כקטינה נזקקת בהתאם להוראות סעיפים 2(2) ו-2(6) לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 (להלן: חוק הנוער או החוק ), והורה כי הקטינה תצא ממשמורת הוריה ותושם במשמורת רשות הסעד, אשר תקבע את מקום חסותה בהתאם לצרכיה. עוד נקבע כי תוקף ההחלטה הינו לשנה וכי שירותי הרווחה יעדכנו את בית המשפט בדבר מצבה של הקטינה אחת לשישה חודשים.

3.

המבקשים הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטה זו. המבקשים הלינו על ההתנהלות הדיונית של בית המשפט לנוער אשר דן בבקשת גורמי הרווחה בהיעדרם, על כך שלא ניתנה הזדמנות לקטינה להשמיע את קולה, וטענו כי לא ניתן לקבוע חד משמעית כי המבקשים אינם מסוגלים לטפל בקטינה כנדרש על מנת לקבוע כי הקטינה היא נזקקת לפי סעיף 2(2) לחוק הנוער. בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקשים, וקבע כי גם אם לא מתקיימים תנאי סעיף 2(2) לחוק הנוער, אין מחלוקת כי לגבי הקטינה התקיימו תנאי סעיף 2(6) לחוק, ודי בכך כדי לאשר את החלטתו של בית המשפט לנוער. עוד נקבע כי המבקשים נעדרו מהדיונים בבית המשפט לנוער, ללא הסבר מספק להיעדרותם, וזאת למרות שזומנו לדיון כדין. בית המשפט המחוזי קבע כי בית המשפט לנוער לא שקל את זימונה של הקטינה ואין בהחלטתו נימוק לאי הזמנתה. על כן שקל בית המשפט המחוזי להזמין את הקטינה להשמיע את קולה בפניו, אך קבע כי שמיעתה באופן ישיר בבית המשפט עלולה לסכן את שלומה.

4.

כעת מונחת לפני בקשה לרשות ערעור שהגישו המבקשים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, במסגרתה הם עותרים להשבת הקטינה לחזקתם, בתנאים שיראו לנכון לבית המשפט. המבקשים טוענים כי ההכרזה על הקטינה כנזקקת תוך הימנעות משמיעתה מעלה שאלות החורגות מעניינם של הצדדים לסכסוך, וכי בפסק דינו של בית משפט קמא נפלו טעויות משפטיות שונות.

5.

לאחר העיון בבקשה ובהחלטות השונות של בית המשפט לנוער ובית המשפט המחוזי, ולא בלב קל, אין בידי להיעתר לבקשה. הבקשה אינה מגלה עילה למתן רשות לערער לפי אמות המידה הנהוגות בפסיקה, גם בהינתן הגמשה מסוימת במקרים של יחסי הורים וילדים (ראו למשל בע"מ 3039/12 פלונית נ' משרד הרווחה , פסקה 5 (19.4.2012)) . מעבר לכך, איני סבור כי יש מקום להתערב בהחלטת בית המשפט לנוער שדן בהליך, ליווה וממשיך ללוות את המקרה, או בפסק דינו המנומק של בית המשפט המחוזי. זאת ועוד, בית המשפט לנוער הבהיר בהחלטתו כי היא ניתנת לשינוי בהתאם לטובת הקטינה ומצבה וכי תוקף החלטתו הינו לשנה, תוך קבלת עדכון אחת ל-6 חודשים, כך שככל שישתנו הנסיבות, דבר לו לא טענו המבקשים בבקשתם, יוכלו המבקשים לפנות לבית המשפט לנוער בבקשה להשיב את הקטינה לחזקתם.

6.

אשר על כן, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.