רע"א 949/18 פלוני נ. המחלקה לשירותים חברתיים

1.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 18.1.2018 (ענ"א 11082-01-18, השופטת ד' מרשק מרום ). בית המשפט המחוזי קיבל ערעור שהוגש על החלטתו של בית המשפט לנוער ברחובות מיום 31.12.2017 (תנ"ז 35618-09-17, השופט נ' זנו ).

רקע והליכים קודמים

2.

ההליך דנן נסב על שלומם ורווחתם של שלושה קטינים, ילידי השנים 2005, 2008 ו-2010 (להלן: שלושת הקטינים ), שהם ילדיהם המשותפים של המבקש והמשיבה 2 (להלן: המשיבה ). למבקש ולמשיבה שני ילדים נוספים – האח הבכור בן ה-15 ובת הזקונים בת השנתיים. עוד טרם פתיחת ההליכים שעליהם נסבה הבקשה דנן הייתה המשפחה מוכרת לשירותי הרווחה באזור מגוריה, בין היתר על רקע מצוקה כלכלית ואלימות במשפחה.

3.

ביום 11.6.2017 הורה בית המשפט לנוער על הוצאתם של שלושת הקטינים ממשמורת ההורים והם הועברו למשמורת זמנית של רשות הסעד. בהמשך לכך, הושמו שלושת הקטינים במרכז החירום "שוסטרמן", בהתאם לצו חירום שניתן ביום 16.6.2017 והוארך בהמשך מעת לעת.

4.

כפי שעולה מעיון בהחלטות קודמות, הוצאתם של שלושת הקטינים ממשמורת ההורים נעשתה על רקע משבר משפחתי קשה שפרץ בעקבות פרידתם של המבקש והמשיבה זה מזו. מצבם הרגשי של שלושת הקטינים החמיר בתקופה זו, בין היתר נוכח אלימות מילולית בין ההורים וכן התנהגות אלימה של האח הבכור. ביום 13.6.2017 עברה המשיבה יחד עם הבת הפעוטה למקלט לנשים מוכות על רקע איומים שהשמיע המבקש כלפיה בנוכחות עובדת סוציאלית, ועקב הערכת מסוכנות שבוצעה על ידי גורמי הסעד ביחס אליו, אשר ייחסה לו מסוכנות גבוהה.

5.

ביום 19.10.2017 הכריז בית המשפט לנוער, לפי בקשת עו"ס לחוק הנוער, על ילדי המשפחה, למעט הבת הפעוטה, כ"קטינים נזקקים" למשך שנה. להשלמת התמונה יצוין כי האח הבכור מצוי כיום במסגרת חוץ-ביתית בהתאם להחלטה נפרדת שניתנה בעניינו על-ידי בית המשפט לנוער.

6.

ביום 6.11.2017 הורה בית המשפט לנוער על בניית תכנית טיפולית לשלושת הקטינים אשר תאפשר בהמשך את חזרתם לקהילה.

7.

לאחר שהתקיימה בעניינם של שלושת הקטינים ועדה לתכנון וטיפול (להלן: ועדת הטיפול ), גיבשו גורמי הסעד תכנית טיפול עבורם לפיה שני הבוגרים שבהם יועברו למסגרות חוץ-ביתיות, ואילו השלישי יועבר למשמורת המשיבה בהשגחה של עו"ס לחוק הנוער. תכנית זו התבססה על התרשמותה של ועדת הטיפול כי הן המבקש והן המשיבה אינם מסוגלים בעת הזו לגדל את שלושת הקטינים בתוך הקהילה, גם בסיועה של מעטפת טיפולית רחבה. כך, צוין כי המבקש מתקשה לתת אמון ולהתמסר לטיפול באופן שיאפשר לו להתמודד עם האתגרים הכרוכים בגידול הילדים, בהתחשב במצבם הרגשי הקשה. עוד צוין כי המשיבה נענתה לטיפול וניכר שינוי בדפוסי ההתנהגות שלה כלפי הקטינים, אלא שהיא מצויה בראשית התהליך הטיפולי וכי נדרש לה עוד פרק זמן משמעותי נוסף. על רקע זה, סברה ועדת הטיפול כי חזרתם של שלושת הקטינים אל בית המבקש תיצור בנקודה זו משבר אמון ביניהם לבין מערכות הטיפול וכן תפגע באופן משמעותי באפשרותם לקבל את הטיפול שלו הם זקוקים.

8.

בהמשך לכך, הוגשה לבית המשפט לנוער בקשה מטעם עו"ס לחוק הנוער לאמץ את המלצותיה של ועדת הטיפול. ביום 31.12.2017 ניתנה החלטתו של בית המשפט לנוער בבקשה האמורה. בית המשפט לנוער ציין כי הוא סבור שיש לאפשר למשיבים לממש את זכותם הטבעית לגדל את ילדיהם, בתהליך הדרגתי וניסיוני אשר ילווה בתכנית טיפולית מטעם גורמי הרווחה. כמו כן, בית המשפט לנוער ציין כי הוא סבור שטובתם של שלושת הקטינים היא באחדותם וכי אין להפרידם לעת עתה. על כן, בית המשפט לנוער הורה כי בשלב ראשוני ולתקופה ניסיונית, יוחזרו שלושת הקטינים לחזקת המבקש. כמו כן, הוא הורה כי הקטינים ישולבו בתכנית טיפולית בקהילה, אשר במידת האפשר תכלול פנימיית יום שתימצא מתאימה להכיל את שלושתם. בשלב השני, כך נקבע, "בהדרגה ולאחר שתבשיל המשיבה לטיפול בקטינים, תשולב אף היא, באופן שווה, בטיפול בילדיה".

9.

על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי מטעם העו"ס לחוק הנוער. יצוין, כי בית המשפט לנוער עיכב את ביצוע החלטתו עד למועד החלטתו של בית המשפט המחוזי בערעור. ביום 18.1.2018 קיים בית המשפט המחוזי דיון במעמד הצדדים, ובו ביום קיבל את הערעור.

10.

בית המשפט המחוזי קבע כי בית המשפט לנוער ביסס את החלטתו על זכותם הטבעית של ההורים לגדל את ילדיהם, אך לא התייחס לנתוניהם של שלושת הקטינים כפי שאלה עולים ממכלול חוות הדעת בעניינם, וכן למצבו של המבקש, לחוסר ההבנה שלו את הקשיים של ילדיו ולעמדתם של המשיבה ושל האפוטרופוס לדין של הקטינים. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי האבחונים הפסיכו-דיאגנוסטיים בעניינם של שלושת הקטינים מצביעים על מצב רגשי מדאיג ביותר שלהם, המעיד על כך שהיעדר טיפול מתאים בהם עלול להוביל לפגיעה ממשית בהתפתחותם. בית המשפט המחוזי הוסיף כי מהמסמכים הרבים שהוגשו על ידי הגורמים המטפלים עולה באופן ברור כי כיום המבקש אינו מודע לצרכים המיוחדים של שלושת הקטינים ולמצער נוטה למזער אותם, וכן כי הוא מתקשה לראות את צרכיהם כנפרדים מצרכיו שלו. בהקשר זה הודגש עוד כי אין מחלוקת על כך שהמבקש לא עבר תהליך טיפול משמעותי ואף הסית את שלושת הקטינים כנגד המשיבה וכנגד מרכז החירום. עוד צוין כי, לעומת זאת, המשיבה משתפת פעולה באופן מלא עם גורמי הטיפול, מודעת למצבה ולמצב ילדיה ומבינה שאין היא יכולה כיום לספק את צרכיהם המורכבים. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי במצב דברים זה אין היתכנות מעשית לתכנית שעליה הורה בית המשפט לנוער.

11.

נוכח האמור, בית המשפט המחוזי קבע כי בית המשפט לנוער שגה בקבעו ששלושת הקטינים יוחזרו לחזקת המבקש. בהמשך לכך, הורה בית המשפט לנוער על אישורה של תכנית הטיפול שהוצעה על ידי הגורמים המטפלים, ולפיה הקטין הצעיר מבין השלושה יועבר למשמורת המשיבה בהשגחה של עו"ס לחוק הנוער לאלתר (בציינו כי הישארותו במרכז החירום עלולה להזיק לו), ואילו שני האחרים יועברו לאותה פנימיה אך ישובצו בקבוצות שונות על פי צרכיהם, מתוך רצון שלא להפריד ביניהם. עוד הורה בית המשפט המחוזי כי צווי המשמורת וההשגחה יהיו בתוקף כל עוד תישאר בעינה הכרזת הנזקקות.

12.

להשלמת התמונה יצוין כי המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע של החלטתו, ובהמשך לכך זו עוכבה באופן חלקי עד יום 7.2.2018, במובן זה שהבן הצעיר הועבר לחזקת המשיבה אולם שני הקטינים האחרים עדיין שוהים במרכז החירום.

בקשת רשות הערעור והתגובות לה

13.

בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי. המבקש סבור כי החלטה זו היא שגויה. לטענת המבקש, הדו"חות שהתקבלו ממרכז החירום אינם מוכיחים כי הוא מסית את שלושת הקטינים כנגד המשיבה, ולמעשה הוא עושה כל שביכולתו כדי לחזק את הקשר ביניהם, אלא שילדיו "מרגישים כי אמם נטשה אותם". המבקש אף טוען כי בית המשפט המחוזי שגה בקבעו כי הוא אינו מודע לתהליך שעובר על הילדים ולמצבם הרגשי. כך, המבקש מציין כי הוא עושה כל שביכולתו על מנת לקבל סיוע, הגם שהחסיר מספר מפגשים עם המטפל שהוקצה לו במחלקת הרווחה. המבקש מדגיש את הקושי לעמוד בתכנית הטיפול כאשר חמשת ילדיו "פזורים" במקומות שונים ברחבי הארץ. לשיטתו, אם הקטינים ישהו בחזקתו יהיה לו קל יותר להשתלב באופן אינטנסיבי בטיפול. המבקש מוסיף וטוען כי לא נשקף לקטינים סיכון ממנו ומדגיש כי שלושת הקטינים מגיעים אל ביתו לחופשות במהלך סופי השבוע אחת לשבועיים.

14.

נוסף על כך, המבקש טוען כי לא היה מקום להפריד בין

שלושת הקטינים. המבקש מדגיש בהקשר זה את החשיבות הנודעת לאי-הפרדת הקטינים זה מזה, ואף מציין כי האפוטרופוס לדין עמדה על כך גם כן לאורך ההליך כולו. כמו כן, המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי התעלם מכך שבחודש ספטמבר 2017 הוגש תסקיר מטעם מרכז החירום שהמליץ על שילובם של שלושת הקטינים בטיפול בקהילה. לשיטתו, יש מקום ליתן הזדמנות לתכנית טיפול זו קודם שיושמו שלושת הקטינים במסגרות חוץ ביתיות.

15.

המבקש מדגיש כי החלטתו של בית המשפט לנוער התקבלה לאחר שהתקיימו בו דיונים רבים וארוכים, אשר בהם התרשם בית המשפט לנוער מהצדדים ואף נפגש באופן אישי עם שלושת הקטינים וניהל עמם שיחות חסויות. לשיטתו של המבקש, החלטתו של בית המשפט לנוער נותנת ביטוי לכנות רצונו לגדל את הקטינים בחזקתו.

16.

ביום הגשת הבקשה הוריתי על הגשת תגובות דחופות לה, בהתחשב בנסיבותיהם הנוכחיות של הקטינים. יש להביע הערכה לבאי-כוח המשיבות על שעשו מאמצים ועמדו ביעד של הגשת התגובות במסגרת זמנים קצרה זו.

17.

בתגובה שהוגשה מטעם המשיבה נטען כי דין הבקשה להידחות. לשיטתה, טענותיו של המבקש אינן מצדיקות דיון בערכאה שיפוטית נוספת. המשיבה טוענת כי החלטתו של בית המשפט המחוזי מבוססת על מכלול חוות הדעת המקצועיות שניתנו בעניינם של הקטינים וכן בעניינו של המבקש עצמו, אשר מהן עולה כי המבקש לא עבר כל תהליך טיפולי ואף מסית את הילדים כנגדה. לטענתה, גם הרצון שהביעו שלושת הקטינים בפני בית המשפט לנוער לחזור לחזקת המבקש הוא עדות להשפעה השלילית שלה הם נתונים מצדו של המבקש. המשיבה סבורה אפוא כי החזרת שלושת הקטינים לחזקת המבקש בשלב זה עלולה לסכל את התהליך הטיפולי שהם עוברים ולהחזיר את המצב הכאוטי ששרר במשפחה לקדמותו. המשיבה מוסיפה ומציינת כי ההחלטה של בית המשפט המחוזי גובה גם ממנה מחיר גבוה, אולם היא נותנת אמון בגורמים המקצועיים ומקפידה להיצמד להוראות הטיפול.

18.

בתגובת המחלקה העירונית לשירותים חברתיים, המיוצגת על ידי פרקליטות המדינה (להלן: המדינה ) נטען גם כן כי דין הבקשה להידחות. בתגובה חזרה המדינה ופירטה את הרקע העובדתי להוצאתם של שלושת הקטינים ממשמורת ההורים, ובכלל זה הוסיפה כי במהלך הדיונים בוועדת הטיפול הלינו המבקש והמשיבה – זה כנגד זו – באשר לשימוש בסמים בנוכחות הילדים בבית, אלימות הדדית והזנחה.

19.

בעיקרו של דבר, המדינה סבורה כי בית המשפט המחוזי צדק בכך שהפך את החלטתו של בית המשפט לנוער. המדינה טוענת כי לעמדת גורמי הרווחה החזרתם של שלושת הקטינים להחזקתו של המבקש בשלב זה עלולה להיות בעלת השלכות הרסניות ובלתי הפיכות עליהם. עוד מודגש כי המשפחה מטופלת על-ידי גורמי הרווחה העירוניים זה שנים ארוכות וכי הליכי הנזקקות בתיק זה ננקטו רק לאחר שניסיונות קודמים לשקם את שלושת הקטינים במסגרת הקהילה כשלו וכן בשל הימנעותו של המבקש מהכרה בהשלכות של מעשיו ומקבלת טיפול.

20.

כמו כן, המדינה מוסיפה וטוענת כי מדיווחי מרכז החירום עולה שביקורי שלושת הקטינים אצל המבקש מובילים להידרדרות במצבם, וכי יש בכך כדי לחזק את המסקנה לפיה לא בשלה העת להשבתם באופן קבוע לחזקתו. בהקשר זה מוסרת המדינה פרטים באשר לדיווח העדכני שהתקבל ממרכז החירום ביום 30.1.2018 ולתסקיר העדכני שהגישה העו"ס לחוק הנוער המטפלת בתיק ביום 4.2.2018. על פי דיווחים אלה, כך נמסר, ביום 28.1.2018 בשעות הצהריים דיווח מרכז החירום לעו"ס לחוק הנוער כי המבקש לא השיב את שלושת הקטינים למרכז החירום מביקורם בביתו בסוף השבוע. העו"ס לחוק הנוער יצרה קשר טלפוני עם המבקש, שהיה נסער, והנחתה אותו להחזיר את הקטינים באופן מיידי, והדבר נעשה באותו שלב. מרכז החירום אף דיווח על חזרה קשה של הקטינים למרכז, שכללה מספר התפרצויות אלימות כלפי הצוות. בנוסף, צוין כי ביום 29.1.2018 המבקש לא הגיע לפגישה שנקבעה לו עם העו"ס לחוק הנוער ואף לא ענה לניסיונות ליצור עמו קשר טלפוני.

21.

האפוטרופוס לדין סבורה אף היא כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור. בעיקרו של דבר, האפוטרופוס לדין סבורה כי החלטתו של בית המשפט לנוער הייתה שגויה, וכי לעומת זאת החלטתו של בית המשפט המחוזי הייתה מבוססת ומותאמת לנתונים המקצועיים שהוצגו בפניו, ובפרט לאבחונים הפסיכו-דיאגנוסטיים של שלושת הקטינים, המלמדים על מצב רגשי קשה ומורכב המחייב טיפול. האפוטרופוס לדין סבורה אפוא כי חזרתם לבית המבקש בשלב זה אינה עולה בקנה אחד עם טובתם.

דיון והכרעה

22.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בתגובות לה ובנספחים הרבים שצורפו מטעם הצדדים, ולאחר ששקלתי את הדברים בכובד ראש, אני סבורה שיש לדחות את הבקשה.

23.

אכן, בעבר ציין בית משפט זה כי במקרים שבמרכזם ניצבת שאלת טובת הילד ואשר מעוררים קושי רגשי מיוחד, יש מקום לגמישות מסוימת במתן רשות ערעור (ראו והשוו: רע"א 1841/08 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה י"ג (22.5.2008)). עם זאת, גמישות זו אינה שקולה להענקת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" באופן אוטומטי – וכל תיק נבחן לגופו (ראו: רע"א 7360/12 פלונית נ' המחלקה לשירותים חברתיים , פסקה 14 (21.10.2012); רע"א 1088/16 פלונית נ' עו"ס לחוק הנוער , פסקה י"ד (7.3.2016)). במקרה דנן, איני סבורה שנמצא טעם למתן רשות ערעור בגלגול שלישי. בעיקרו של דבר, בקשת רשות הערעור נטועה בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה, ומכוונת נגד המסקנה שאליה הגיע בית המשפט המחוזי על בסיס מכלול הנתונים שהוצגו בפניו. בכך אין די. הדברים יפים על אחת כמה וכמה במקרה כמו זה שבפני, אשר בו שניים מהקטינים מצויים במצב ביניים שבו הם תלויים "בין העולמות" במרכז החירום, והתמשכותו של מצב זה עלולה להזיק להם.

24.

למעלה מן הצורך אוסיף כי לכאורה גם לגוף הדברים החלטתו של בית המשפט המחוזי מאזנת נכונה בין השיקולים הרלוונטיים להכרעה בעניינם של שלושת הקטינים. אמנם, בית משפט זה פסק לא אחת כי הוצאת ילד ממשמורת הוריו צריכה להיות בגדר "מוצא אחרון", וכי באופן טבעי מקומו של ילד הוא עם הוריו (ראו למשל: רע"א 5657/13 פלונית נ' המחלקה לשירותים חברתיים תל אביב , פסקה 13 (22.8.2013)). עם זאת, דומה שהנסיבות הקשות שפורטו תואמות אמת מידה זו.

25.

מעיון בחומר הרב שבתיק מצטיירת תמונה עובדתית מורכבת. אכן, ניכר כי הן המבקש והן המשיבה רוצים בטובתם של ילדיהם הקטינים אולם קיימות אינדיקציות רבות לכך שבעת הזו אין בידיהם האפשרות ליתן להם מענה לצרכיהם המורכבים והרגישים, בפרט על רקע המשבר הקשה שפרץ במשפחה לאחרונה, שהיה כרוך גם באלימות שאליה נחשפו הילדים. דומה אפוא כי המצב הנוכחי מחייב מתן הזדמנות לתהליך טיפולי משמעותי הדרוש להורים ולילדים כאחד. יש לקוות כי תהליך זה אכן יחולל שינוי שיאפשר בעתיד גיבוש פתרון שיהיה מוסכם על הצדדים כולם. ממילא ראוי להזכיר כי כמקובל בהליכים מסוג זה, עניינם של הקטינים ייבחן בבית המשפט לנוער באופן עתי וככל שיחול שינוי נסיבות, וזאת מבלי לנקוט כל עמדה בעניין.

26.

סוף דבר: הבקשה נדחית. מאחר שעיכוב הביצוע בבית המשפט המחוזי ניתן אך לצורך הגשת הבקשה דנן, אני מורה על ביטולו. בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.