רע"א 6311/20 פלוני נ. מחלקה לשירותים חברתיים

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לנוער בנצרת מיום 18.8.2020 (ענ"א 67244-07-20, השופט ע' טאהא ). בית המשפט המחוזי דחה בקשת רשות ערעור שנסבה על החלטה מיום 28.7.2020 של בית משפט השלום לנוער בנצרת (צב"ן 56763-07-20, השופטת א' אימבר ), שיכונה להלן בית המשפט לנוער .

רקע והליכים קודמים

2.

מקורה של בקשת הערעור שבפני בהליכים שעניינם הוצאת קטינים בצו חירום מרשות הוריהם, הם המבקשים.

3.

ייאמר כבר עתה כי המבקשים, המוכרים לשירותי הרווחה באזור מגוריהם, הם הורים לשבעה קטינים. בעת הזו שוהה בנם הבכור, יליד 2005, בבית. ארבעה מילדיהם הקטינים שוהים מחוץ לבית בעקבות החלטות שיפוטיות שונות שניתנו בעניינם. שני ילדים, ילידי 2008 ו-2009, שוהים בפנימייה לאחר שהמבקשים נתנו הסכמתם לכך. שתי ילדות נוספות, ילידות 2007 ו-2013 שוהות במרכז חירום בהתאם להחלטה מיום 16.3.2020. הצווים שניתנו בעניינן הוארכו בינתיים בהסכמה מעת לעת וטרם ניתנה החלטה קבועה ביחס אליהן. הבקשה דנן נסבה על עניינם של שני קטינים נוספים, הצעירים בילדי המשפחה, ילידי 2015 ו-2019. עד לנקיטת ההליכים בעניינם הילדה, ילידת 2015, הייתה רשומה במסגרת של גן לחינוך מיוחד (להלן: הילדה ), ואילו הפעוט, יליד 2019 (להלן: הפעוט ) אינו משולב במסגרת (להלן ביחד: הקטינים הצעירים ).

4.

כאמור, המשפחה מוכרת לשירותי הרווחה באזור מגוריה ומטופלת על-ידם משנת 2009 . המבקשים, שהם בעלי עבר פלילי, ריצו מאסרים בפועל מאחורי סורג ובריח והם מוכרים כנפגעי שימוש בסמים. שניהם מאובחנים כסובלים מקשיים נפשיים שונים, לרבות דיכאון וחרדה, והם נוטלים תרופות נרקוטיות. להשלמת התמונה יצוין כי הם אינם עובדים ומקבלים קצבאות מהמוסד לביטוח לאומי.

5.

ביום 30.6.2019 הכריז בית המשפט לנוער, לפי בקשת העובדת הסוציאלית (עו"ס) לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 (להלן: חוק הנוער ) על שבעת ילדי המבקשים כקטינים נזקקים. כפי שצוין לעיל, שניים מהם הועברו למגורים בפנימייה על-פי צו הוצאה ממשמורת שניתן בהסכמת המבקשים, ואילו ביחס לחמישה הקטינים הנוספים ניתן צו השגחה וטיפול בקהילה למשך שנה.

6.

במהלך שנת 2019 התקיימו מספר דיונים בבית המשפט לנוער בעניינם של הילדים, ובכולם עלתה דאגה גם ביחס לקטינים הצעירים. עם זאת, באותה עת לא התקבלו החלטות הנוגעות לטיפול בהם.

7.

ביום 9.2.2020 פנתה העובדת הסוציאלית לחוק הנוער לבית המשפט לנוער על רקע דיווחים שהתקבלו ביחס לילדים שנותרו בחזקתם של המבקשים (תנ"ז 53752-12-18). הדיווחים האמורים נסבו על הדרדרות מצבם של הילדים שנותרו בהשגחת המבקשים, ובכלל זה על היעדרויות ממסגרות החינוך, שוטטות של המבקשת עם חלק מהילדים בשעות הלילה וקיבוץ נדבות. דיון בבקשה התקיים ביום 26.2.2020 והתיק נקבע לשמיעת ראיות ביום 2.4.2020. בעקבות דיווחים נוספים שהתקבלו אצל גורמי הרווחה לפיהם המבקשת מקבצת נדבות עם ילדיה באופן שמעלה חשש לשלומם, ביום 10.3.2020 הגישה העובדת הסוציאלית לחוק הנוער בקשה לפי סעיף 12 לחוק הנוער להורות על נקיטת אמצעים זמניים ביחס לארבעה מילדיהם של המבקשים.

8.

ביום 16.3.2020 קבע בית המשפט לנוער כי לגבי שתיים מן הבנות יוצא צו להוצאה ממשמורת למשך 60 ימים וכי הן ישהו במרכז חירום לצורך מתן הגנה, אבחון וגיבוש המלצות לטיפול (כמפורט לעיל). עוד נקבע כי הקטינים הצעירים ייוותרו במשמורת המבקשים, מאחר שהבקשה בעניינם הינה לסעד קבוע להעברה למשפחת אומנה, עניין שמחייב שמיעת הוכחות. בהתאם לכך הוחל בשמיעת הוכחות בתיק. בהחלטה זו צוין כי תחילה המבקשים יוצגו באופן פרטי, אך בהמשך התייצבו לדיונים ללא ייצוג, ולבסוף קיבלו ייצוג מטעם הסיוע המשפטי.

9.

עוד קודם להשלמתו של הליך ההוכחות, ביום 7.7.2020 התקבלו דיווחים מדאיגים המעלים חשש לחיי הקטינים הצעירים, שבעקבותיהם הגישה העובדת הסוציאלית לחוק הנוער בקשת ביניים ביום 26.7.2020 להוצאה זמנית שלהם בצו חירום בהתאם לסעיף 12 לחוק הנוער. ביום 5.8.2020 הוגש לעיונו של בית המשפט לנוער מסמך חסוי לגבי הדיווחים שהתקבלו. חומר זה הוגש אף לעיוני.

10.

ביום 28.7.2020, לאחר שהתקיים דיון בבקשה, קבע בית המשפט לנוער כי הצטברות הדיווחים בעניינם של הקטינים הצעירים מצביעה על הדרדרות בטיפול בהם ועל כך שהמבקשים, חרף אהבתם לילדיהם, מזניחים אותם באופן שיטתי ומתמיד. בית המשפט לנוער עמד על כך שהילדה אינה מטופלת כנדרש, נעדרת לזמן ממושך מהמסגרת החינוכית שלה ואינה מקבלת טיפולים שהיא זקוקה להם. בית המשפט לנוער ציין כי הקטינים הצעירים שוהים בבית המשפחה לבד ללא השגחה, ובפועל מטפל בהם אחיהם הבכור אשר נגדו מתנהלת חקירה בחשד לעבירות סמים. כן צוין כי המבקשים אינם משתפים פעולה עם גורמי הרווחה. בסיכומו של דבר, בית המשפט לנוער קבע כי טובת הילדים מחייבת את העברתם באופן זמני ממשמורת הוריהם. כן עמד בית המשפט לנוער על כך שמדובר בהוצאה זמנית של שני הקטינים, לתקופה קצובה של 30 יום, לשם אבחון והתאמה של דרכי הטיפול בהם.

11.

המבקשים הגישו ערעור על כך לבית המשפט המחוזי. טענתם הייתה כי בית המשפט לנוער שגה בכך שקיבל את החלטתו בהתבסס על חומר חסוי, כאשר מטבע הדברים לא ניתנה להם הזדמנות להתמודד עמו. לגוף הדברים, נטען כי לא קרה "אירוע חירום" כמובנו בסעיף 12 לחוק הנוער המצדיק את ההחלטה שהתקבלה.

12.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, בקבעו בין היתר כי בית המשפט לנוער היה מצוי היטב בעניינה של המשפחה, וכי מכלול הנסיבות מלמד על התקיימותם של התנאים המנויים בסעיף 12 לחוק הנוער. בית המשפט המחוזי התייחס בין היתר לכך שהמבקשים נמנעו מלשתף פעולה עם גורמי הרווחה ולא דאגו כראוי לצרכיהם הייחודים של ילדיהם, תוך התייחסות לאירועים של קיבוץ נדבות, שימוש בחומרים ממכרים והשארת הילדים ללא השגחה של אדם בוגר. בית המשפט המחוזי ציין כי ההחלטה שניתנה היא לתקופה קצובה אשר נועדה לצורך גיבוש טיפול מתאים עבור הקטינים הצעירים. בכל הנוגע לחומר החסוי ציין בית המשפט המחוזי כי הטלת החיסיון נדרשה במקרה זה נוכח זהות המקור, וכי מכל מקום התנאים הקבועים בסעיף 12 לחוק הנוער מתקיימים גם בלעדיו ומחייבים את הוצאתם הזמנית של הקטינים הצעירים ממשמורת המבקשים.

13.

בהמשך לכך, ביום 19.8.2020 הוצאו הקטינים הצעירים על-ידי גורמי הרווחה מחזקת המבקשים. הילדה הועברה למרכז חירום והפעוט הועבר למשפחת אומנה המשמשת כקלט חירום.

בקשת רשות הערעור והתגובות לה

14.

בקשת רשות הערעור שבפני נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, והיא מכוונת כלפי המחלקה לשירותים חברתיים במקום מגוריהם של המבקשים וכלפי היועץ המשפטי לממשלה (להלן: המשיבים ). כן מעורבת בהליך האפוטרופא לדין של הקטינים הצעירים. בעיקרו של דבר, המבקשים טוענים כי לא הוכח כל מצב חירום כדרישתו של סעיף 12 לחוק הנוער, וממילא לא מתקיימת המסה הראייתית הנדרשת להוצאת ילדים מהבית. עוד נטען כי אין מקום להוציא קטינים מחזקת הוריהם בהתבסס על דיווחים חסויים. יצוין כי את הבקשה הגיש עבור המבקשים בא-כוח אחר מזה שייצגם בערכאות הקודמות, לאחר שהסיוע המשפטי בחר שלא להוסיף ולייצגם בהליך זה.

15.

בתשובתם מיום 13.9.2020, שהוגשה בהתאם להחלטתי מיום 9.9.2020, טוענים המשיבים כי דין הבקשה להידחות בהיעדר עילה להתערבות. הוטעם בהקשר זה כי ההחלטה להוצאת הקטינים ממשמורת המבקשים היא לזמן קצוב בלבד, לשם אבחון והתאמה של תכנית טיפולית, ובשים לב לכך שנזקקותם של הקטינים כבר הוכחה ונקבעה בפסק דין חלוט. המשיבים טוענים עוד כי לא נפל פגם בניהול ההליך ובהחלטות שהתקבלו אשר עולות בקנה אחד עם הוראות החוק והפסיקה, ומדגישים כי החלטתו של בית המשפט לנוער נטועה היטב בחומר הראיות שהונח בפניו. אף המשיבים מציינים שההליך בפני בית המשפט לנוער מתנהל זה כשנתיים והתקיימו בו דיונים רבים שבהם ניתן למבקשים יומם. כן מוסיפים המשיבים ומציינים כי נעשו ניסיונות רבים להותיר את הקטינים בחזקת הוריהם במסגרת צו השגחה וטיפול בקהילה, אך המבקשים לא שיתפו פעולה עם התכניות שהוצעו להם. לשיטת המשיבים, מצבם של הקטינים הלך והחמיר עד שנשקפה "סכנה ממשית לשלומם" באופן שלא הותיר מנוס מהוצאתם ממשמורת המבקשים באופן זמני.

16.

האפוטרופא לדין שמונתה לקטינים הצעירים מצדדת אף היא בדחיית הבקשה. לשיטתה, לא היה כל אמצעי אחר, פחות בחומרתו, שניתן היה לנקוט בו לאחר מיצוין של החלופות האחרות. לטענתה, התנהלות המבקשים, שנבחנה לאורך כשנתיים, ובפרט בתקופה הסמוכה למועד החלטתו של בית המשפט לנוער, הביאה להזנחה רגשית ופיזית של הקטינים עד כדי סיכון שלומם וביטחונם. על כן נטען כי ההחלטה שהתקבלה בעניינם היא מידתית, הכרחית ונחוצה לשם הגנה על שלומם של הקטינים הצעירים, כי התקיימו התנאים המנויים בסעיף 12 לחוק הנוער, וכי לא היה אמצעי אחר שפגיעתו פחותה שיהיה בו כדי להבטיח את ההגנה על שלומם.

דיון והכרעה

17.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בתגובות לה ובנספחים הרבים שצורפו מטעם הצדדים, ולאחר ששקלתי את הדברים בכובד ראש, אני סבורה כי אין מוצא מדחיית הבקשה .

18.

אכן, בית משפט זה כבר קבע כי במקרים שבהם ניצבת שאלה הנוגעת לטובתם של ילדים ומעוררת קושי אנושי יש מקום לגמישות בהחלת אמת המידה המצמצמת למתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ראו למשל: רע"א 949/18 פלוני נ' המחלקה לשירותים חברתיים , פסקה 23 וההפניות המובאות שם (5.2.2018) (להלן: רע"א 949/18 )). אולם, גם כאשר אני משווה עמדה זו נגד עיני, החלטותיהן של הערכאות הקודמות ניתנו על-בסיס יריעה עובדתית רחבה שנפרסה בפניהן תוך התמקדות בטובתם של הקטינים הנוגעים בדבר בטווח המידי ואף הדחוף. כפי שצוין, ההליכים בעניינם של המבקשים וילדיהם הקטינים מתנהלים בפני בית המשפט לנוער מזה כשנתיים והחלטתו התבססה על היכרות נרחבת עם המבקשים ועם מצבם של הקטינים הצעירים. הדברים מקבלים משנה תוקף לנוכח אופייה הזמני של ההחלטה, שלעתים היא הכרחית לצורך מניעת פגיעה בלתי הפיכה בטובתם של קטינים נזקקים (ראו והשוו: בע"ם 94/14 פלוני נ' פקיד סעד לחוק הנוער אזור מערב ירושלים – עיר גנים , פסקה 13 (9.1.2014)).

19.

אני רואה חובה לעצמי להוסיף כי מעיון בחומר הרב שהובא בפני עולה תמונה מורכבת ומצערת ביחס למצבם של הקטינים הצעירים. כידוע, בית משפט זה פסק לא אחת כי על הוצאת ילד ממשמורת הוריו להיות בגדר "מוצא אחרון" (ראו: רע"א 949/19 , בפסקה 24), ואכן ניתן להתרשם כי נסיבותיו הקשות של המקרה דנן תואמות אמת מידה מחמירה זו. אין זו החלטה קלה כלל ועיקר, אך התרשמתי כי מצבם הנוכחי של הקטינים מצריך הערכה ואבחון לצורך מתן הטיפולים הנדרשים עבורם בעקבות הזנחה שגרמה לקשיים ובעיות התפתחויות שהם חווים. יש לקוות כי תהליך זה אכן יחולל שינוי שיאפשר בעתיד גיבוש פתרון שיכלול את מעורבות המבקשים כהוריהם של הילדים. ההחלטות אינן נוקטות כל עמדה ביחס לעניינם של הקטינים בטווח הרחוק יותר.

20.

חשוב להוסיף ולהעיר, כי ביום 10.9.2020 הגישה העובדת הסוציאלית לחוק הנוער בקשה להארכת הצווים בעניין הקטינים ב-90 יום נוספים. בקשה זו אינה בפני, וממילא אף טרם התקבלה בה החלטה.

21.

סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות .