רע"א 1112/21 פלוני נ. רווחה ירושלים

(עם נימוקים)

השופטת ד' ברק-ארז :

1.

זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לנוער בירושלים מיום 10.2.2021 (ענ"א 27839-01-21, השופטת ח' זנדברג ). בית המשפט המחוזי דחה ברובו ערעור שנסב על החלטתו של בית משפט השלום לנוער בירושלים (להלן: בית המשפט לנוער ) מיום 12.1.2021 (צב"ן 12176-01-21, השופט ש' לייבו ).

עיקרי התשתית העובדתית וההליכים עד כה

2.

מקורה של בקשת רשות הערעור בהליכים שעניינם הוצאה זמנית של קטין מרשות אמו, היא המבקשת, ואביו, המשיב 3 (להלן: המשיב או האב ).

3.

המבקשת והמשיב, שהתגרשו זה מזו בשנת 2016, הם הורים לקטין יליד 2011, ולקטינה נוספת ילידת 2014 (בהתאמה להלן: הקטין ו- הקטינה ). זה כחמש שנים מנהלים השניים הליכים רבים בבית הדין הרבני, בין היתר באשר למשמורת על הקטינים, מוסד הלימודים של הקטין, יישום החלטות העוסקות בהסדרי שהות וטענות הדדיות לאלימות כלפי הקטין.

4.

ביום 7.1.2021 הגישה עובדת סוציאלית לחוק הנוער (להלן: עו"ס לחוק הנוער ) בקשה לבית המשפט לנוער למתן החלטת ביניים לפי סעיף 12 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 (להלן: חוק הנוער ) בעניינו של הקטין, שבמסגרתה התבקש בית המשפט לנוער להורות על הוצאתו של הקטין ממשמורת הוריו והשמתו במרכז חירום למשך שלושה חודשים. הבקשה פורשת תמונה עגומה מאוד של חיי הקטין בשנים האחרונות. בתמצית, תואר בה כי בהתאם להחלטותיו של בית הדין הרבני חלו שינויים חוזרים ונשנים בכל הנוגע להסדרי המשמורת שחלו עליו (משמורת משותפת, משמורת בלעדית של האב ומשמורת בלעדית של האם), על רקע טענות לאלימות, ניכור הורי

והיעדר מסוגלות הורית. למשך תקופה מסוימת בשנת 2016 הקטין אף שהה עם אמו במקלט לנשים נפגעות אלימות. מצבו הנפשי מתואר כמורכב. בכל שנה הוא עובר ממוסד חינוכי אחד למשנהו, בשל היעדר הסכמה בין הוריו על המסגרת המתאימה לו ועל הצורך לשלבו בחינוך מיוחד. כל המסגרות החינוכיות שבהן למד דיווחו על קשיים בקבלת גבולות ועל התנהגות אלימה מצדו. אבחון פסיכיאטרי שנערך לו בשנת 2018 הצביע על חשש לפוסט טראומה וחרדת נטישה והמליץ על טיפול תרופתי. בפועל, הקטין לא קיבל את הטיפול התרופתי בשל התנגדות האב. חוות דעת של פסיכולוג קליני וחינוכי משנת 2019 העריכה כי הקטין מצוי בסיכון התפתחותי חמור, וכי נדרשת הפעלה של חוק הנוער להגנתו.

5.

ביום 9.9.2020 התקיימה ועדת תכנון וטיפול בעניינו של הקטין, ובסופה הומלץ להוציאו למרכז חירום, "לצורך הערכה, אבחון והרגעת הקטין". שני ההורים התנגדו להמלצה זו, והאב אף איים על העובדת הסוציאלית, אירוע שבעקבותיו הוגשה נגדו תלונה למשטרה.

6.

בינתיים, בשנת הלימודים הנוכחית החל הקטין את לימודיו במוסד חינוכי מסוים, לבקשת האב ובהתאם להחלטתו של בית הדין הרבני. זאת, כנגד עמדתה של האם ואף בניגוד להמלצתה של ועדת זכאות ואפיון באגף החינוך של הרשות המקומית הרלוונטית (הדנה בשאלת הזכאות לשירותי חינוך מיוחדים) לשלבו במסגרת חינוך מיוחד. בית הדין הרבני מינה פסיכולוג חינוכי כגורם מייעץ, ומדיווחיו החודשיים עולה כי הקטין השתלב היטב במסגרת החינוכית.

7.

בשבועיים שקדמו להגשת הבקשה לבית המשפט לנוער, התקבלו בלשכת הרווחה דיווחים על הידרדרות במצבו הרגשי של הקטין. על פי אותם דיווחים, הקטין מתפרע בבית האם ואינו שב לביתה במועד לאחר שהוא שוהה אצל אביו. מנהלת לשכת הרווחה ברשות המקומית שוחחה עם הפסיכולוג החינוכי, שדחה את טענות האם ודיווח על כך שמצבו של הקטין טוב במסגרת החינוכית. אולם, בשיחה שנערכה בשלב זה עם יועץ בית הספר התברר כי הקטין מעולם לא הצליח להשתלב במסגרת החינוכית, כי הוא צבר פערים לימודיים, וכי התנהגותו מתאפיינת בקשיים התנהגותיים שהמוסד החינוכי אינו ערוך לטפל בהם. המוסד החינוכי המליץ אפוא על מעבר הקטין למסגרת חינוך פנימייתית.

8.

על רקע כל המתואר, ובפרט ההידרדרות במצבו של הקטין והפער בין הדיווחים, קיבלו גורמי הרווחה החלטה להוציא את הקטין ממשמורת הוריו למרכז חירום. דומה כי נוסח הבקשה שהוגשה לבית המשפט לנוער בעניין זה מדבר בעד עצמו. וכך נאמר בה: "לאורך שנים רבות הקטין מטולטל ונקרע בין הוריו ברצונו להיות נאמן לכל אחד מהם. סכסוך זה אשר מתקיים כבר שנים רבות גובה מחיר כבד מאוד מהקטין. ניסיונות רבים לטיפול בקהילה יחד עם הוריו לא צלחו וכל זמן נוסף פוגע באופן קשה בקטין".

9.

ביום 12.1.2021 קיים בית המשפט לנוער דיון בבקשה. שני הצדדים הסכימו כי מצבו הנפשי והרגשי של הקטין קשה ומורכב, וכי נדרשות מעורבות של עו"ס לחוק הנוער ותכנית טיפולית. עם זאת, הם התנגדו להוצאת הקטין ממשמורתם. האפוטרופא לדין של הקטין תמכה בבקשה לנוכח מצבו.

10.

בהחלטתו מתום הדיון קבע בית המשפט לנוער כי קמה עילה מובהקת לנזקקות הקטין, בהתחשב במצבו הרגשי ובסכסוך העמוק בין הוריו שהשפעתו עליו קשה, וכי יש לאפשר לו לשהות במקום המנותק מהסכסוך. בית המשפט לנוער הדגיש כי לפי דברי האפוטרופא לדין ששוחחה ישירות עם הקטין, הוא אינו מתנגד לכך, דבר המראה על עומק הסכסוך ועל מצבו הרגשי המורכב בעקבותיו. בית המשפט לנוער ציין כי לא נעלם מעיניו השיהוי מצד רשויות הרווחה בטיפול בקטין עד להגשת הבקשה הנוכחית, אך אין בכך בלבד כדי לדחות את הבקשה, בנסיבות שבהן טובת הקטין דורשת דווקא את קבלתה. לנוכח כל האמור, קיבל בית המשפט לנוער את הבקשה, והורה על הוצאת הקטין ממשמורת הוריו ועל השמתו במשמורת עו"ס לחוק הנוער למשך שלושה חודשים, בכפוף לכך שהוריו יוכלו לפגשו ולבקרו במרכז החירום בו ישהה, לפי הנחיותיו של עו"ס לחוק הנוער. לבקשת הצדדים, עיכב בית המשפט לנוער את ביצוע ההחלטה עד ליום 14.1.2021.

11.

האם הגישה ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, וטענה כי לא התקיימו התנאים לפי סעיף 12 לחוק הנוער להוצאת הקטין ממשמורת הוריו, וכי בית המשפט לנוער לא ייחס משקל להיותה הורה מיטבי ולעובדה שהתנהלותו של האב היא לבדה שפגעה בקטין. האב הסכים לנזקקותו לכאורה של הקטין, אך טען כי מצבו הרגשי הקשה נובע מהתנהגותם של האם ובן זוגה, היוצרת אצל הקטין ניכור הורי כלפיו. האב טען עוד כי מעבר הקטין למרכז חירום שעה שהוא עצמו מטפל בו במסירות תחמיר את מצבו הנפשי של הקטין. לכן, ביקש האב כי הקטין יועבר לחזקת משפחתו המורחבת. בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה ביקש לדחות את הערעור, והדגיש את מצבו הנפשי הקשה של הקטין המחייב להוציאו ממשמורת הוריו ולהעבירו למסגרת ניטרלית לפרק זמן קצר לצורך ייצוב מצבו הנפשי ובניית תכנית טיפולית עבורו. האפוטרופא לדין שמונתה לקטין ביקשה אף היא לדחות את הערעור וטענה כי הקטין מצוי בתווך בין הוריו, באופן המחמיר את מצבו הנפשי, ולכן הוצאתו למרכז חירום היא הכרחית ודחופה.

12.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בעיקרו, אך לצד זאת קיצר את תקופת הוצאתו של הקטין ממשמורת ל-30 ימים בלבד, בהסכמת בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה. בית המשפט המחוזי קבע כי עילת הנזקקות הלכאורית של הקטין היא ברורה, בשל מצבו הנפשי הקשה ולנוכח הימצאותו בעין הסערה, כשהוא נקרע בין שני הוריו. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי השיהוי במעורבותן של רשויות הרווחה אינו משנה מן המסקנה בדבר החיוניות והדחיפות הנודעות להוצאת הקטין למרכז חירום, לאחר שכשלו הניסיונות הטיפוליים הקודמים. בית המשפט המחוזי דחה את עמדת האב לפיה יש להעביר את הקטין לידי משפחתו המורחבת, בשים לב לכך שהוא לא הגיש כלל ערעור על החלטתו של בית המשפט לנוער, ומשום שמדובר על הוצאה ממשמורת לפרק זמן מוגדר לצורך מטרה ממוקדת.

עם זאת, כאמור, בית המשפט המחוזי התערב בהחלטת בית המשפט לנוער בכל הנוגע לפרק הזמן שבמהלכו יוצא הקטין ממשמורת הוריו, בהסכמת בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה, בהתחשב בכך שלפי סעיף 12 לחוק הנוער

התקופה המרבית להוצאת קטין ממשמורת היא 30 ימים (אם כי ניתן להאריכה לפי סעיף 14 לחוק זה). בית המשפט המחוזי הורה על עיכוב ביצוע פסק דינו עד ליום 17.2.2021, על מנת לאפשר לצדדים להגיש בקשת רשות ערעור עליו, אם יחפצו לעשות כן.

בקשת רשות הערעור

13.

בקשת רשות הערעור שבפנינו הוגשה ביום 17.2.2021 על ידי האם, והיא מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בבקשתה שבה האם על מכלול טענותיה ביחס להחלטות שהתקבלו בעניינו של הקטין בבית הדין הרבני ועל טיפולן של רשויות הרווחה בו, אשר הביאו להידרדרותו עד כדי ההחלטה להוציאו ממשמורת הוריו ולהשימו במסגרת חוץ-ביתית. לטענת האם, התנהלותו החמורה של האב, שהתבטאה גם בהפעלת אלימות כלפיה וכלפי הקטין, מצדיקה אמנם את הרחקתו המוחלטת מאביו אך לא את הוצאתו ממשמורתה שלה. עוד נטען כי לא מתקיימות נסיבות אשר בגינן ניתן להכריז על נזקקות הקטין, שכן היא כשירה ומסוגלת לטפל בו, ואף לא הוכח הצורך בהתערבות דחופה ומיידית עד כדי הוצאה ממשמורת. לבסוף, נטען כי ההחלטה להוציא את הקטין למסגרת חוץ-ביתית אינה מידתית, ולא נשקלו אפשרויות אחרות, ובהן העברתו לבני משפחה.

14.

עם הגעתה של הבקשה לבית משפט זה ניתנה החלטה שהורתה למשיבים 2-1 למסור הודעת עדכון דחופה באשר להיבטים המעשיים של הוצאת הקטין ממשמורת הוריו והעברתו למרכז חירום. בהודעת המשיבים 2-1 שהוגשה בסמוך לאחר מכן נמסר כי עמדתם היא שטובת הקטין דורשת את העברתו למרכז חירום ללא דיחוי, וכי מרכז החירום ערוך לקליטתו המיידית. בנסיבות אלה, ניתנה החלטה לפיה התיק יובא לדיון בפני הרכב למחרת היום, וכי עד למועד הדיון לא ייעשה שינוי במצב הקיים. בין לבין הונחה על שולחנו של בית המשפט אף בקשה להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין שנתן בית המשפט המחוזי, אך זו לא חייבה מתן הוראות נוספות.

15.

הדיון בבקשה במעמד הצדדים, וכן אנשי מקצוע נוספים מתחום הרווחה התקיים ביום 18.2.2021.

16.

בעיקרו של דבר, הצדדים חזרו על עמדותיהם כפי שאלה נפרשו בפני הערכאות הקודמות. בא-כוחה של האם, המבקשת, חזר על טענותיה באשר לכך שפעלה כהורה מיטיב, וכי התראותיה באשר למצבו של הקטין לא נענו. באת-כוחם של המשיבים 2-1 הוסיפה פרטים ביחס למסגרת שנמצאה לקטין ושערוכה לקליטתו, כזו שהולמת את רקעו (החרדי) ומותאמת לצרכיו. כן הודגש כי מסגרת זו מקיימת קשר עם ההורים ואף מסייעת להדרכתם. באת-כוחו של האב ציינה כי מלכתחילה הוא סבר שאין עילה לפעול לפי חוק הנוער, אך בנסיבות הקיימות הוא תומך בתוצאה של התחלת ההליך הטיפולי שהוצע. לבסוף, האפוטרופא לדין של הקטין חזרה ועמדה על כך כי הוא משווע לעזרה ומעוניין להשתלב במסגרת שתסייע לו.

דיון והכרעה

17.

לאחר ששמענו את טענות הצדדים בדיון שנערך לפנינו, הגענו לכלל דעה כי אין עילה להתערבותנו. בתום הדיון, ולנוכח הדחיפות הנודעת להתחלת הטיפול בקטין ניתנה על-ידינו החלטה ללא נימוקים. כעת אנו מעלים על הכתב את עיקרי הדברים.

18.

נפתח בכך שנציין כי הבקשה אינה עומדת באמות המידה הנדרשות לקבלת רשות ערעור ב"גלגול שלישי", אף לא במתכונתן הגמישה המותאמת לתחום הרגיש של הפרדת ילדים מהוריהם (ראו: רע"א 8103/12 פלונית נ' המחלקה לשירותים חברתיים בישוב פלוני , פסקה 4 (10.12.2012); רע"א 6311/20 פלונים נ' מחלקה לשירותים חברתיים עפולה , פסקה 18 (14.9.2020)). על כך יש להוסיף, כי הבקשה אינה מצדיקה את התערבותנו גם בשים לב לאופייה הזמני של ההחלטה שהתקבלה בעניינו של הקטין (ראו והשוו: בע"ם 94/14 פלונית נ' פקיד סעד לחוק הנוער אזור מערב ירושלים – עיר גנים , פסקה 13 (9.1.2014)).

19.

אולם, החשוב מכול הוא שלנוכח התיאורים הקשים ביחס למצבו של הקטין דומה כי לא זו בלבד שבנסיבות העניין אין לומר שההחלטה שהתקבלה בעניינו גורמת לעיוות דין, אלא ההפך הוא הנכון. עיון בנספחי הבקשה ובחוות הדעת של הגורמים הטיפוליים שהוגשו לבית המשפט בערכאות הקודמות במערכת "נט המשפט", כמו גם הדברים ששמענו, מעלים מציאות קשה ומורכבת שבה מצוי הקטין זה חמש שנים. בגילו הצעיר – תשע שנים בסך הכול – זוהי תקופה ארוכה ומשמעותית. במהלכה הוא נדרש להיטלטל בין שני הוריו, הנתונים בסכסוך עמוק, כאשר כל צד מושך אותו אליו, רצוא ושוב. אי מתן משקל הולם לצרכיו בבחירתה של המסגרת החינוכית עבורו מכביד על הלב. הקטין אינו מוצא מנוח לנפשו. על אף התנגדותם להוצאתו ממשמורת, שני הוריו – מזה ומזה – מסכימים כי מצבו הנפשי והרגשי בכי רע, וכי נדרשת התערבות טיפולית כדי לשקמו. בחלוף מספר שנים של טיפול בקהילה, שלא צלח, ולנוכח ההידרדרות המתוארת במצבו, דומה כי הוצאתו ממשמורת הוריו והשמתו במרכז חירום לתקופה קצובה ומוגדרת, לצורך אבחון ובניית תכנית טיפולית, אינה פעולה שהתקבלה ללא שיקול דעת ובאופן נחפז. נראה שאף להפך. יש לקוות כי פרק הזמן הקצוב שבו יוצא הקטין מבתיהם של הוריו יסייע לשיקומו, ויאפשר גיבושה של תכנית טיפולית ראויה, תוך שיתוף הוריו וליווי של גורמי מקצוע. חזקה על רשויות הרווחה שיעשו שימוש מיטבי בזמן העומד לרשותם על מנת לקדם את הטיפול והאבחון בקטין. צו חירום זמני – כשמו כן הוא: עליו להיות זמני. הארכתו אפשרית אמנם, אך היא כפופה לאישור בית המשפט לנוער, ואין להניח מראש כי תתאפשר.

20.

עוד נוסיף, כי התרשמנו מן המורכבות שעלתה מכך שההורים ממשיכים להתדיין בבית הדין הרבני, ובמסגרת ההליכים מתקבלות החלטות הנוגעות למשמורת הקטינים והמסגרות החינוכיות שבהן ילמדו. דומה שצריך יהיה למצוא את הדרך להביא את המסקנות הנוגעות לקטין אף בפני בית הדין הרבני, כדי שזה יוכל לתת להן משקל מתאים.

21.

ניתן להבין ללבה של האם, המבקשת. אולם, אף אם מתקבלות כל טענותיה באשר לתפקודה – ועניין זה אינו בפנינו – הנושא העומד על הפרק כעת הוא טובתו של הקטין. בנסיבות המשפחתיות המתוארות, אף הקטין עצמו נכון ליציאה זמנית מן המסגרת שבה הוא נשחק עד דק במאבק בין שני הוריו.

22.

מכל הטעמים האמורים בקשת רשות הערעור נדחתה.