פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"מ
5110/22
לפני:
כבוד השופטת י' וילנר
המבקשת:
פלונית
נ ג ד
המשיבים:
1. המחלקה לשירותים חברתיים פתח תקווה
2. היועצת המשפטית לממשלה
3. פלוני
4. פלונית
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 26.07.2022 בענ"א 47322-07-22 מיום
26.7.2022
בשם המבקשת:
עו"ד יוסי נקר
בשם המשיבות 2-1:
עו"ד יסכה פישר-יוסף
המשיב 3:
בעצמו
המשיבה 4:
בעצמה
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז לוד בשבתו כבית משפט לנוער בענ"א 47322-07-22 מיום 26.7.2022, בגדרו נדחה ברובו ערעור המבקשת על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתלה"מ 63964-03-22 מיום 18.7.2022, בגדרה הוארך צו ש
ניתן ביום 13.7.2022 לפי
סעיף 11 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 (להלן:
חוק הנוער
או
החוק
)
.
רקע בתמצית
2.
המבקשת
(להלן:
האם
) והמשיב 3 (להלן:
האב
) התגרשו בשנת 2018
ולהם שתי בנות, כשעניינה של הבקשה דנן בצעירה שביניהן (להלן:
הקטינה
). האם הגישה תביעה לקביעת האחריות ההורית על הקטינה, מכוח חוק הכשרות המשפטית
והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, שבגדרה נטען, בין השאר, כי האב פגע מינית בקטינה
(להלן גם:
תביעת
האחריות ההורית
). ביום 11.5.2022, במסגרת הדיון בתביעה,
נתן בית המשפט לענייני משפחה תוקף להמלצות שניתנו בתסקיר שניתן בעניינה של הקטינה
מטעם עובדת סוציאלית לפי חוק הנוער מיום 31.3.2022, וקבע, בין השאר, שהקטינה תעבור
אבחון פסיכו-דיאגנוסטי. כמו כן מינה בית המשפט לקטינה אפוטרופא לדין, היא המשיבה 4
(להלן:
האפוטרופא
לדין
).
3.
ביום
17.5.2022, הובהלה הקטינה על ידי האם לבית החולים גהה, משם הועברה לבית החולים
הפסיכיאטרי לילדים שבנס ציונה. בדיון שהתקיים ביום 9.6.2022 בבית המשפט לענייני
משפחה המליצה העובדת הסוציאלית לפי חוק הנוער שהקטינה תשוחרר מאשפוז אך לא תשוב
לביתה, אלא תעבור ל"מרכז חירום" שבו תעבור אבחונים, לאורם ניתן יהיה
לכלכל צעדים בנוגע לטיפול המשך בקטינה. האב הסכים להמלצות הנ"ל, בעוד האם
התנגדה וטענה כי מצב הקטינה ישתפר אם תשוב להתגורר איתה, וכי זהו גם רצון הקטינה. ביום
12.6.2022 קיבל בית המשפט לענייני משפחה את המלצת העובדת הסוציאלית, והורה על
העברת הקטינה למרכז חירום לצורך אבחון (להלן:
הצו מיום 12.6.2022
), מבלי לציין את סעיף החוק שמכוחו ניתנה ההוראה או את משך הזמן שבו תשהה
שם הקטינה. בית המשפט עמד על חשיבות עריכת האבחון במרחב ניטרלי.
4.
כעבור
חודש, ביום 13.7.2022 בשעות הקטנות של הלילה, התייצבו האם ובא-כוחה במרכז החירום
ודרשו להוציא את הקטינה מהמרכז, בטענה כי הצו מיום 12.6.2022 פקע. עובדת סוציאלית
כוננית הוזעקה למקום והוציאה בעניינה של הקטינה הודעה בדבר נקיטת אמצעי חירום לפי
תקנה 11 לתקנות הנוער (טיפול והשגחה) (הוראות שונות), התשכ"ב-1962 (להלן:
צו החירום
). זאת, לנוכח התרשמותה בדבר נזקקות הקטינה והצורך המידי בטיפול הרגשי
והאבחוני בעניינה. מאוחר יותר, בבוקר אותו היום, הגישה האם בקשה לביטול צו החירום.
במקביל, העובדת הסוציאלית הגישה בקשה לפי חוק הנוער למתן צו להישארות הקטינה במרכז
החירום. העובדת הסוציאלית הבהירה שאך בשל טעות בתום לב לא ביקשה מתן צו כאמור בטרם
חלפו 30 יום ממועד הוצאת הצו מיום 12.6.2022.
5.
בהחלטתו
מיום 18.7.2022 ציין בית המשפט לענייני משפחה כי דרך המלך היא שגורמי הרווחה יפנו
לבית המשפט בבקשה להארכת צו קיים ולא הוצאת צו חירום חדש ברגע האחרון. עם זאת,
צוין כי למרות "הטעות הטכנית", יש לבחון את טובת הקטינה ולפעול בהתאם
לה, וכי לפי גורמי המקצוע, טובת הקטינה היא המשך שהייה במרכז החירום. עוד צוין
בהחלטה כי חרף החלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 9.6.2022, ההורים טרם פנו
לבדיקת מסוגלות הורית והערכת מסוכנות, וכי ביצוע הבדיקות עשוי להשפיע על מועד
הוצאת הקטינה ממרכז החירום, בשים לב לטענת האב כי האם נתנה לקטינה תרופות
פסיכיאטריות ללא מרשם, ולטענת האם כי האב פגע מינית בילדה. בנסיבות אלו הורה בית
המשפט לענייני משפחה על הארכת תוקף צו החירום שהוצא על-ידי העובדת הסוציאלית ביום
13.7.2022 למשך 45 ימים, כלומר עד ליום 1.9.2022 (להלן:
צו החירום שהוארך
).
על
החלטה זו הגישה האם ערעור לבית המשפט המחוזי.
6.
בפסק
דינו, ציין בית המשפט המחוזי כי בדיון שהתקיים לפניו, האפוטרופא לדין טענה שהקטינה
הוצאה ממרכז החירום לבית האם משום שהקטינה חולה בקורונה. עם זאת, בית המשפט המחוזי
עמד על כך שהאם הציגה בדיקת אנטיגן ביתית, שלא צוין למי נערכה, בעוד תוצאת בדיקת
ה-
PCR
של הקטינה היתה
שלילית. בית המשפט המחוזי קבע כי הנסיבות שבהן אושפזה הקטינה בבית חולים פסיכיאטרי
מלמדות על הסכנה המידית הנשקפת לה. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי לא ברור מדוע
מסרבת האם לשתף פעולה עם מרכז החירום באבחון הקטינה; וכי היעדר-שיתוף הפעולה האמור
מצביע לכאורה על סכנה לקטינה. בנסיבות אלו, בית המשפט המחוזי דחה את טענות האם
לבטלות צו החירום שהוארך. עם זאת, נקבע שבית המשפט לענייני משפחה לא היה מוסמך
להאריך את הצו ליותר מ-30 יום, ולכן נקבע כי הצו יעמוד בתוקף למשך 30 יום ממועד
הוצאתו, קרי, מיום 13.7.2022.
על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי נסובה הבקשה שלפניי.
הבקשה דנן והתשובות לה
7.
לטענת
האם, לא היה מקום לנקוט באמצעי זמני של הוצאת הקטינה למרכז חירום. האם טוענת כי כל
הוראה של בית משפט בנוגע לטיפול נפשי בקטינים לפי החוק, צריכה להיעשות לפי סעיפים
3ב-3ז לחוק; וכי סמכות בית משפט להורות על אמצעים זמניים, לפי סעיף 12 לחוק, איננה
סמכות שיורית המאפשרת לו להורות על טיפול נפשי שלא לפי סעיפים 3ב-3ז לחוק. לנוכח
האמור, נטען שהבקשה מעוררת שאלה עקרונית הנוגעת ליחס שבין סעיפים שונים בחוק הנוער.
עוד טענה האם שצו החירום בטל מעיקרו, מאחר שהוא נועד לרפא את המחדל שלפיו הצו מיום
12.6.2022 לא הוארך במועד.
8.
האב
סבור שדין הבקשה להידחות, ובתשובתו פירט שורה של טענות נגד התנהלותה של האם
בהליכים המשפטיים המתנהלים בינו לבינה.
9.
האפוטרופא
לדין סבורה אף היא כי דין הבקשה להידחות והיא סומכת ידיה על פסק דינו של בית המשפט
המחוזי. יצוין, כי מתשובת האפוטרופא לדין עולה כי ביום 28.7.2022 שבה הקטינה למרכז
החירום לאחר ששהתה שבוע בבית האם. האפוטרופא לדין ציינה כי דווח לה ממרכז החירום
שהקטינה חזרה "סוערת ועם אמירות קשות כנגד הצוות המטפל", ושביום 31.7.2022
הייתה לקטינה "התפרצות זעם קשה" שנמשכה שעתיים, במהלכה לא ניתן היה
להרגיעה. עוד ציינה האפוטרופא לדין כי הצוות המטפל במרכז החירום מסר שהאם הנחתה את
הקטינה שלא לשתף פעולה עם מרכז החירום; וכי כעת שוקד הצוות במרכז החירום על בניית
אמון מחדש עם הקטינה.
10.
המשיבות
2-1 טענו כי דין הבקשה להידחות משום שהיא אינה מעוררת כל סוגיה עקרונית. נטען
שהכרעת בית המשפט המחוזי נטועה בנסיבות הפרטניות של המקרה, ומשכך, אין מקום לתת
רשות ערעור במקרה זה. עוד טוענות המשיבות 2-1 שהערכאות למטה לא הורו על בדיקה
פסיכיטארית או על טיפול או אשפוז פסיכיאטרי לקטינה, ולפיכך הטענות בנוגע לסעיפים
3ב-3ז אינן רלוונטיות למקרה דנן. כמו כן, צוין בתשובה שהחלטות על הוצאת קטינים
למרכז חירום לצורך אבחון פסיכו-דיאגנוסטי הן החלטות שגרתיות בבתי המשפט לנוער.
צוין כי עריכת אבחון היא מטרה לגיטימית להוצאת קטין למרכז חירום, והיא הוכרה
בפסיקה של בית משפט זה.
דיון והכרעה
11.
כידוע,
רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במקרים חריגים, כאשר הבקשה מעוררת שאלה
משפטית עקרונית או לשם מניעת עיוות דין (
ראו, מני
רבים: בע"מ 3531/22
פלוני נ' פלוני
, פס' 8 (29.5.2022); בע"מ 1485/22
פלוני נ' פלוני
, פס' 4-3 (14.4.2022))
)
חרף
ניסיון האם לשוות לבקשתה נופך עקרוני בעל השלכות רוחב, עיון בבקשה ובתשובות
המשיבים לה מעלה כי, הלכה למעשה, הבקשה נטועה עמוק בנסיבותיו העובדתיות הקונקרטיות
של המקרה הנדון, ואינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של
הצדדים. כמו כן, לא שוכנעתי כי מתן רשות ערעור בענייננו דרוש על מנת למנוע עיוות
דין.
12.
אוסיף
עוד, בהתייחס לטענות האם בנוגע ליחס בין סעיפים 3ב-3ז לחוק הנוער (המגדירים את
סמכות בית המשפט להורות על אבחון, טיפול ואשפוז בידי פסיכיאטר או פסיכולוג), לבין
סעיף 12 לחוק זה (הקובע את סמכות בית המשפט להורות על אמצעי זמני לגבי קטין ולאשר אמצעי
חירום שננקטו לגביו על ידי עובד סוציאלי לפי חוק הנוער), כי נפסק זה לא כבר שישנם
מצבים שבהם ראוי שהערכת מצב נפשי של קטין והמשך הטיפול בו ייעשה ממרכז חירום בהתאם
לצו לפי סעיף 12 לחוק הנוער (ראו: רע"א 1112/21
פלונית נ' רווחה ירושלים
, פס' 19 (21.2.2021); בע"מ 4075/22
פלונית נ' לשכת הרווחה אילת
, פס' 7 (29.6.2022)). לנוכח האמור, מקובלת עליי עמדת המשיבות 2-1, שלפיה
אין לקבל את טענות האם, כי לא ניתן לפעול מכוח סעיף 12 לחוק גם במקרים שבהם הדבר
נדרש להעברת קטין למרכז חירום לצורך אבחון פסיכו-דיאגנוסטי והתאמת טיפול נפשי או
רגשי עבורו; או כי עניין זה מעורר שאלה עקרונית.
13.
אשר
לטענות האם, כי צו החירום נועד לרפא את המחדל שלפיו הצו מיום 12.6.2022 לא הוארך
במועד, אציין כי מקובלת עליי קביעת בית משפט השלום, כי חרף המחדל הנטען, ראוי היה
לבחון את טובת הקטינה ולפעול בהתאם לה.
14.
הנה כי כן, הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, ואינה עומדת
באמות המידה שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערעור כאמור. אמנם,
אמות המידה הן גמישות יותר
בבקשות
רשות
ערעור לפי חוק הנוער, אך אין משמעות הדבר
שמדובר בערעור בזכות (רע"א 2736/21
פקיד סעד לחוק הנוער אזור מערב
ירושלים נ' פלוני
,
פס' 7
(22.4.2021)). לנוכח האמור לעיל, אין מקום לקבלת הבקשה גם בראי אמות מידה
מקלות יותר.
15.
והערה
אחרונה אך לא בחשיבותה: כל גורמי הטיפול, כמו גם הערכאות הקודמות שנדרשו לעניין,
מצאו כי אין מקום להשיב את הקטינה עד לתום פקיעת הצו לבית אמה; וכי גם במסמך מיום
2.6.2022 מטעם בית החולים בו אושפזה הומלץ על העברת הקטינה למרכז חירום. עוד יוזכר
כי בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה צוין כי ההורים הופנו לבדיקת מסוגלות הורית
והערכת מסוכנות אך טרם פעלו בהתאם, וההורים אף לא טענו אחרת בבקשה דנן (ולא ברור
למה הכוונה בכך שהאב "בעיצומו של ההליך" כפי שנטען בתשובתו). כפי שציין
בית משפט השלום, יש חשיבות רבה לקיום הבדיקות הללו, גם לעניין הצו שמכוחו נמצאת
הקטינה במרכז החירום. יש לקוות אפוא שההורים יפנו לביצוע בדיקות אלו בהקדם, אם לא
עשו כן עד כה.
16.
סוף דבר:
הבקשה נדחית.
אין
צו להוצאות.
ש ו פ ט ת