רע"א 2736/21 פקיד סעד לחוק הנוער אזור מערב ירושלים נ. פלוני

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לנוער ירושלים (השופטת ח' מאק-קלמנוביץ ) אשר ניתן ביום 25.3.2021 בענ"א 32457-03-21, ואשר קיבל את ערעורו של המשיב 1 על פסק דינו של בית משפט השלום לנוער ירושלים (השופטת ק' צווטקוב דורפמן ) אשר ניתן ביום 9.3.2021 בצב"נ 21628-02-21 ואשר בגדרו הורה בית משפט השלום על הוצאת המשיבות 4-3 (להלן: הקטינות ) ממשמורת הוריהן למשמורת רשות הסעד. במסגרת בקשה זו, מבקשים פקיד הסעד ובא-כוחו של היועץ המשפטי לממשלה (שייקראו יחדיו: המדינה ) כי נדון בבקשה כבערעור, נקבל את הערעור, נבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ונעמיד במקומו את פסק דינו של בית משפט השלום.

2.

פסקי הדין קמא נסובו על הוצאתן הזמנית של הקטינות ממשמורת הוריהן, המנהלים ביניהם סכסוך גירושין עוצמתי, בשל מעשי ניכור הורי מצדו של האב – המשיב 1 דכאן – זאת, באין חשש ממשי לאי-מסוגלות הורית אצל בני הזוג המסוכסכים, ומבלי שתוצגנה ראיות שיש בהן כדי להצביע על סכנה לשלומן של הקטינות. בית משפט השלום סבר כי הוצאה זמנית כאמור הינה מוצדקת כאמצעי חירום אשר בא מכוחו של סעיף 12 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 (להלן: חוק הנוער ). בית המשפט המחוזי סבר אחרת, בקבעו כי הפעלת "אמצעי כה קיצוני [...] שבסופו הוצאת הקטינות מביתן למרכז חירום, וזאת אף ללא שמיעת ראיות ועל סמך ראיות לכאורה בלבד" איננה מוצדקת, וכי "בטרם נקיטת צעד כה מרחיק לכת, היה מקום למצות אפשרויות מתונות יותר, כגון טיפול משפחתי, הדרכת הורים ממוקדת, טיפול אקסטרני במרכז החירום וכדומה, כפי שהחליט בית משפט קמא בעניינם של שני הקטינים האחרים שנדונו בבקשה".

3.

דין הבקשה להידחות אף מבלי לקבל תשובה.

4.

מדובר בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" אשר באה בגדרה של תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנה 148א ).

5.

לא מצאתי כי פסקי הדין קמא מעוררים שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך דנן, ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

6.

כמו כן, סבור אני כי מתן רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי איננו דרוש כדי למנוע עיוות דין. העובדה שבית המשפט המחוזי הגיע לתוצאה שונה מזו של בית משפט השלום אינה מקימה עילה למתן רשות ערעור לבית המשפט העליון (ראו והשוו: רע"א 9168/08 לזניק נ' ענבר ליס בע"מ , פסקה 13 (3.2.2009); רע"א 10034/17 זקיאן נ' בר-אל מיזוג אוויר והנדסה בע"מ , פסקה 7 (3.1.2018); וכן חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 215 (מהדורה שלישית, 2012)).

7.

המדינה צודקת בטענתה כי בקשתה לקבלת רשות ערעור במסגרת הליכי חוק הנוער ראויה להיבחן לפי אמת-מידה מקלה וגמישה יותר מהרגיל (ראו: רע"א 4499/19 פלוני נ' פלונית (14.7.2019), פסקה 7 (להלן: רע"א 4499/19 )). דא עקא, "אין פירושו של דבר שתינתן במקרים אלו רשות ערעור אוטומטית, בבחינת הפיכת רשות ערעור לערעור בזכות והפיכת היוצא מן הכלל לכלל [...] ואין בכך כדי להביא למצב שבו הרשות לערער ניתנת אוטומטית בענייני הורים וילדים, בבחינת יצירת מסלול ייחודי של ערעור שני בזכות" (ראו שם). החלטתו של בית המשפט המחוזי ניתנה, כאמור, בעניינו של אמצעי חירום ארעי אשר נועד, ככלל, למקרים קיצוניים של העדר מסוגלות הורית וסכנה ממשית לשלומו של קטין – להבדיל ממקרים דוגמת זה שלפניי, בו מדובר בחשש ממשי לניכור הורי, ותו לא, שלהערכת בית המשפט המחוזי איננו מצדיק, בעת הזאת, את הוצאת הקטינות ממשמורת הוריהן. מדובר בהחלטה שגרתית ומידתית, שאינה קובעת מסמרות. אינני רואה אפוא סיבה מיוחדת להעמידה לביקורת ערעורית בפני בית המשפט העליון.

8.

אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה שלפניי מכוח סמכותי לפי תקנה 148א. אין צו להוצאות.