בע"מ 5853-22 בע"מ 5853-22

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (כב' השופט נ' שילה) ברמ"ש 42901-05-22 מיום 22.6.2022, בגדרו התקבל ערעור המשיב על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו (כב' השופט א' שני) בתמ"ש 56908-01-22 מיום 14.4.2022.

רקע בתמצית

2.המבקשים הם בניהם של המשיב ושל אשתו המנוחה (להלן: המנוחה), ויורשי המנוחה על פי צוואתה. ביום 1.7.2017 הגישו המבקשים תביעה למתן פסק דין הצהרתי, שלפיו "מחצית מכל זכות אשר הייתה קיימת לנתבע [למשיב – י"ו] ביום פטירתה של המנוחה [...] שייכים היו למנוחה, ולאחר לכתה לעיזבונה". עוד התבקש בית המשפט להצהיר כי מחציתם של מספר נכסים ספציפיים – וביניהם דירה בבניין ברחוב פלוני (להלן בהתאמה: הדירה ו-הבניין) – שייכים לעיזבון המנוחה (להלן: התביעה הראשונה).

3.בית המשפט לענייני משפחה קיבל את התביעה, וקבע כי המנוחה זכאית למחצית מן הזכויות המשותפות שנצברו במהלך חייה המשותפים עם המשיב; וכי המבקשים יכולים לבוא בנעלי המנוחה ולתבוע את זכויותיה. נקבע כי לנוכח האמור, המבקשים זכאים לרשת את זכויותיה בנכסים ספציפיים שפורטו, וביניהם בדירה (להלן: פסק הדין הראשון).

4.ביום 14.3.2021 הגישו המבקשים לבית המשפט לענייני משפחה בקשה לחתימה על פסיקתה, שלפיה לנוכח הקביעות בפסק הדין הראשון, המבקשים זכאים לרשת את זכויות המנוחה בנכסים ספציפיים שפורטו, וביניהם הבניין (להלן: הפסיקתה). משהמשיב לא הגיב לבקשה, ביום 6.4.2021 חתם בית המשפט על הפסיקתה.

5.בהחלטתו מיום 28.11.2021 דחה בית המשפט לענייני משפחה בקשה שהגיש המשיב לביטול הפסיקתה. בקשת רשות ערעור שהגיש המשיב על החלטה זו התקבלה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 14.1.2022, שקיבל גם את הערעור לגופו. נקבע כי המבקשים עתרו להחיל את חזקת השיתוף על הדירה בלבד, ולא על הבניין כולו; כי כך גם הודגש, מספר פעמים, בפסק הדין הראשון עצמו; וכי לא ניתן לבצע שינוי בפסק הדין באמצעות הפסיקתה (להלן: פסק הדין בערעור הראשון).

6.בהמשך לפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הגישו המבקשים תביעה נוספת לבית המשפט לענייני משפחה, למתן הצהרה כי עזבון המנוחה כולל גם את הבניין, בין היתר לנוכח קביעות פסק הדין הראשון (להלן: התביעה השנייה). בתגובה, הגיש המשיב בקשה לסילוק התביעה השנייה על הסף, מחמת מעשה בית דין, שנדחתה בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 14.4.2022.

7.על החלטה זו הגיש המשיב בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, שהתקבלה בפסק דינו מיום 22.6.2022, וכך גם הערעור לגופו. נקבע כי יש לדחות את התביעה השנייה בשל השתק עילה, מאחר שעילת התביעה השנייה זהה לעילת התביעה הראשונה – החלת חזקת שיתוף על נכסי המנוחה – שניתן פסק דין חלוט בעניינה; וכי הבניין איננו בבחינת נכס שהתגלה למבקשים לאחר הגשת התביעה הראשונה.

8.על פסק דין זה הוגשה הבקשה שלפניי, במסגרתה טוענים המבקשים, בעיקרו של דבר, כי הצהרה על כל נכס בנפרד ככזה השייך לרכוש המשותף של בני הזוג היא בגדר עילה נפרדת; וכי בעת הגשת התביעה הראשונה, תמונת הזכויות בבניין לא הייתה ברורה. המבקשים מדגישים כי אילולא תיעתר בקשתם ייגרם להם עיוות דין, משום שהמשיב יזכה ברכוש שאינו שייך לו; וכן כי הכלל הוא שתביעה לא תסולק על הסף אלא במקרים חריגים שהמקרה שלפנינו אינו בא בגדרם.

דיון והכרעה

9.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ושקלתי את נימוקיה באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי לקבל תשובה.

10.עיון בבקשה מעלה כי היא איננה מעוררת כל שאלה עקרונית, החורגת מנסיבות המקרה הפרטני, ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". בנוסף, לא שוכנעתי כי מתן רשות ערעור דרוש על-מנת למנוע עיוות דין. משכך, הבקשה איננה עומדת באמות המידה המצומצמות שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערעור כאמור (ראו, מני רבים: בע"מ 5110/22 פלונית נ' המחלקה לשירותים חברתיים פתח תקווה, פס' 11 (4.8.2022); בע"מ 1485/22 פלוני נ' פלוני, פס' 4-3 (14.4.2022)).

11.אף לגוף הדברים, לא מצאתי להתערב בקביעה שלפיה המבקשים מנועים מלתבוע את הסעד שהתבקש על-ידם בתביעה השנייה, לנוכח כללי הדין בעניין מעשה בית דין והשתק עילה.

12.כידוע, לפי הכלל בדבר השתק עילה:

"מקום שתביעה נדונה לגופה והוכרעה על-ידי בית-משפט מוסמך, שוב אסור להיזקק לתביעה נוספת בין אותם הצדדים או חליפיהם, אם זו מבוססת על עילה זהה" (ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 561, 583 (1968); וראו גם: ע"א 4576/17 Air Via OOD נ' השטיח המעופף בע"מ, פס' 19 (18.12.2018); ע"א 8444/19 גיבור נ' אזורים בנין (1965) בע"מ, פס' 21 (26.4.2022)).

אמנם, לטענת המבקשים, עילת התביעה השנייה שונה מעילת התביעה הראשונה. ברם, דין טענה זו להידחות. כפי שמציין המלומד גורן:

"המבחן לקיום זהות בין עילות התביעה לעניין מעשה-בית-דין, הוא, אם יכול וחייב היה התובע לרכז את כל טענותיו הנוגעות למעשה, שבגינו הוא תובע, בתובענה אחת. אם התשובה לכך חיובית, קיים השתק עילה" (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי כרך א 266 (מהדורה שלוש עשרה, 2020)).

13.בענייננו, לפי גרסת המבקשים עצמם, לא רק שהיה בידיהם לרכז את מלוא טענותיהם הנוגעות לעניין הנדון במסגרת התביעה הראשונה – הם אף עשו כן בפועל. כך לגישתם, הטענה בדבר זכאותם למחצית מן הבניין נכללה כבר במסגרת התביעה הראשונה, ומהווה חלק מהעילה שבגינה הוגשה התביעה. הדבר נלמד, בראש ובראשונה, מעצם הגשת הפסיקתה על-ידי המבקשים, אשר מלמדת כי לגישתם, פסק הדין הראשון דן והכריע בשאלת הזכויות בבניין. הדבר נלמד גם מסיכומי המבקשים שהוגשו במסגרת התביעה הראשונה, בהם ציינו כי: "בסיכומו של הליך התברר מעל לכל ספק כי לנתבע קיימות זכויות להירשם כבעלים של בניין זה במלואו" וכי: "כל אלו ודאי מצדיקים החלת השיתוף בין בני הזוג גם על הבית ברח' ... בתל-אביב, בכללותו" (פסקאות 46-45 ו-55 לסיכומי התביעה בתביעה הראשונה, ההדגשה הוספה, י"ו).

14.בהינתן האמור, משעה שפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה לא קבע כי המבקשים זכאים למחצית מהזכויות בבניין אלא רק בדירה, היה עליהם להגיש ערעור על פסק דין זה, חלף הגשת פסיקתה שלפיה הם זכאים למחצית מן הזכויות בבניין מכוח פסק הדין הנ"ל. משלא עשו כן ופסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה הפך חלוט, נסתם הגולל על עילת התביעה שבגינה הוגשה התביעה הראשונה. ממילא, טענה בדבר זכויותיהם בבניין, שהיא לשיטתם כאמור חלק מעילת התביעה שבגינה הוגשה התביעה הראשונה, לא יכולה להתברר בהליך נפרד, לנוכח הכלל בדבר השתק עילה.

15.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020.

משלא נתבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות.