רע"א 1747/09 למיט יבוא ויצוא בע"מ נ. מדינת ישראל - אגף המכס והמע"מ

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת א' דודקביץ'), אשר הורה למבקשת להפקיד ערובה להוצאות המשיבה בסך 120,000 ש"ח.

2.

המבקשת הינה חברה אשר עסקה בייבוא סיגריות לארץ. בשנת 1999 ובשנת 2001 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תביעות למתן סעדים הצהרתיים שונים (להלן - התובענות ). במסגרת התובענות התבקש בית המשפט להצהיר כי המבקשת אינה חייבת בתשלום מס קניה בהתאם לגירעונות שהוציאה לה המשיבה בתקופות שונות בשל אי תשלום מס כדין. הדיבור גרעונות מכוון לפערים בין המס ששולם בפועל לזה שהיה אמור להיות משולם, על פי המשיבה. התובענות אוחדו והועברו לטיפולו של בית המשפט המחוזי מרכז. נגד המבקשת ומנהלה הוגש בשנת 2001 כתב אישום בגין הצהרות כוזבות על מחירן של סיגריות לצרכנים לצורך חישוב מס קניה. עניינו של כתב האישום הוא בגירעונות נשוא התובענה משנת 1999. לבקשת המבקשת, עוכב הדיון בתובענות עד למתן הכרעה בהליך הפלילי. ביום 8.3.06 זוכתה המבקשת מהאישום ביחס לחלק מרישומי המס והורשעה ביחס לחלקם (ת"פ 2491/01). ערעור שהגישה המבקשת על פסק הדין המרשיע נדחה. כך גם בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה (רע"פ 10591/07 מיום 29.4.08). ביום 20.8.08 הגישה המבקשת כתב תביעה מתוקן בתובענות. ביום 9.11.08 הגישה המשיבה בקשה לחייב את המבקשת בהפקדת ערובה להוצאותיה. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ביום 22.1.09 והורה למבקשת להפקיד ערבות בנקאית בסך 120,000 ש"ח עד ליום 26.2.09 כתנאי לניהול התובענה. יוער, כי ביום 5.2.09 הגישה המבקשת בקשה להמיר את הערבות הבנקאית שנקבעה בהתחייבות אישית של מנהל החברה. בית המשפט דחה את הבקשה. על החלטות אלו נסובה בקשת רשות הערעור שלפניי. המבקשת אף הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה בדבר הפקדת ערובה. הבקשה נדחתה, אך המועד שנקבע להפקדת ערובה הוארך עד ליום 29.3.09.

3.

דין הבקשה להידחות. בפתח הדברים טוענת המבקשת, כי היה מקום לדחות את בקשת המשיבה לחייבה בהפקדת ערובה על הסף מחמת השיהוי שבה הוגשה. לא מצאתי בטענה זו ממש. בקשת המשיבה הוגשה זמן קצר לאחר שהוגש כתב התביעה המתוקן וטרם החל הדיון בתובענות לגופן. מעבר לכך, הטיפול בתובענות עוכב משך שנים לבקשת המבקשת עצמה. משכך, אין לומר כי חל שיהוי בהגשת הבקשה להפקדת ערובה המצדיק את דחייתה מטעם זה.

4.

סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999, קובע את התנאים לחיובה של חברה בערובה להוצאות משפט. הסעיף קובע חזקה לפיה חברה בעירבון מוגבל תחויב, לפי בקשה, בהפקדת ערובה להוצאות משפט לעניין תובענה שהגישה. החברה יכולה לסתור את החזקה בהתקיים שני תנאים: האחד, אם הוכיחה החברה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה הוא בדין. השני, אם סבור בית המשפט כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה (ראו, רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (טרם פורסם, 13.7.2008); רע"א 10376/06 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (טרם פורסם, 11.2.2009)). במקרה דנא, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, לא מתקיימים התנאים המצדיקים סטייה מהחזקה האמורה. אשר לתנאי הראשון, מסתבר כי המבקשת הפסיקה את פעילותה העסקית בשנת 2008 וכיום היא איננה פעילה. מעבר לכך, נראה כי המבקשת אינה מתכחשת לכך שמצבה הכלכלי אינו שפיר. במצב דברים זה, אין לומר כי המבקשת הצליחה להראות כי יש ביכולתה לעמוד בתשלום הוצאות משפט, ככל שאלו ייפסקו לטובת המשיבה. לעניין התנאי השני, טוענת המבקשת כי במסגרתו יש ליתן משקל משמעותי לשאלת סיכויי התובענה להתקבל וכי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספק לשיקול זה. לא מצאתי כי יש בטענה זו ממש. מבלי לקבוע מסמרות בדבר, נדמה כי יש בעובדת ההרשעה בהליך הפלילי, העוסק בעניין נשוא ההליך האזרחי, כדי להחליש במידה מסוימת את סיכויי התובענות להתקבל. לפיכך, אינני רואה מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי לעניין חיוב המבקשת בהפקדת ערובה או בסכום שנקבע. זאת, גם בהתחשב בכך שחובה הנטען של המבקשת לרשויות המס, אליו מתייחסות התובענות, עומד על סך של כ-9 מיליון ש"ח, ללא הפרשי הצמדה וריבית. כלומר, גם סכום הערובה אינו חריג, לאור המשמעות הכספית של התובענות. כמו כן, לא מצאתי כי ישנה הצדקה להמיר את הערובה שנקבעה בהתחייבות אישית של מנהל המבקשת.

5.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בלא שנדרשת תשובה. משכך, אין צורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע שהגישה המבקשת.