רע"א 1749/17 יעקב שרב שטרית נ. עוד צבי ריש

מונחת בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (רע"א 45426-11-16, כבוד השופט ג' גינת ), שבמסגרתה אושרה החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (ת"א 56751-09-11, כבוד השופטת נ' גרוסמן ), לפיה נפסקו לטובת המשיבים הוצאות משפט בסכום של 21,208 ש"ח.

1.

להלן תוצגנה העובדות הרלוונטיות. בית משפט השלום קיבל את תביעת המשיבים לאכיפת שני פסקי חוץ, וכן חייב את המבקש בהוצאות בסך 25,000 ש"ח בגין ניהול הליך זה. ערעורם של המשיבים על אי-פסיקת הוצאות ריאליות לטובתם נדחה מכיוון שהמשיבים כלל לא ביקשו מבית משפט השלום שומת הוצאות. כן צוין כי "בעל דין הסבור שיש מקום לחיוב בעל הדין שכנגד בגין הוצאות משפט, חייב בהגשת בקשה מתאימה לערכאה דיונית". על יסוד קביעה זו, הוגשה לבית המשפט השלום בקשה לפסיקת הוצאות ריאליות. הבקשה התקבלה באופן חלקי ונפסק למשיבים סכום נוסף של 21,208 ש"ח. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור, במסגרתה הלין המבקש על שנפסקו לחובתו הוצאות נוספות, לאחר ששאלת ההוצאות נדונה בפסק דינו של בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, בקובעו כי הבקשה לא מעלה כל טענה באשר לדרך חישוב ההוצאות על ידי הערכאה הדיונית.

בבקשה המונחת בפניי טוען המבקש כי לבית משפט השלום לא הייתה הסמכות לשוב ולדון בשאלת ההוצאות. המבקש אף מלין על כך שפסק הדין בערעור וההחלטה בבקשה לרשות ערעור נדונו על ידי אותו המותב בבית המשפט המחוזי.

2.

הבקשה עומדת בפני משוכה דיונית. היא מסתייגת מההחלטה האחרונה של בית המשפט המחוזי, אך בפועל תוקפת את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. אלא, שפסק דין זה הינו חלוט ולא ניתן עוד להשיג עליו. החלטת בית המשפט המחוזי, שניתנה לאחר מתן פסק הדין, מממוקדת אך בשאלת חישוב סכום ההוצאות. עם זאת, בבקשה המונחת בפניי – שמתייחסת כביכול להחלטה זו של בית המשפט המחוזי – המבקש כלל לא התייחס לגובה ההוצאות הספציפיות שהושתו עליו ולא השיג על דרך חישובן. די בכך כדי להוביל לדחיית הבקשה. אין לאפשר למבקש להכניס "בדלת האחורית" עניינים שנדונו והוכרעו במסגרת הערעור. בהקשר הרחב, יש מקום לשוב ולציין כי הסוגיה של קביעת הוצאות משפט מהווה דוגמא מובהקת לעניין שבשיקול דעת רחב של הערכאה הדיונית. ככלל, ערכאת הערעור לא תתערב בנקל בהחלטות שעניינן הוצאות (ראו: ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק" , פ''ד ס(1 ) 391, 395 (2005);

חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 500-499 (מהדורה שלישית, 2012)).

מטעם דומה אף נדחית הלנת המבקש על שהמותב בערעור והמותב בבקשה לרשות ערעור הינו זהה. ההליכים השונים אינם עוסקים באותה הסוגיה. הערעור עוסק בבקשה להשית הוצאות ריאליות על המבקש, בעוד שהבקשה לרשות ערעור עניינה בהוצאות הספציפיות שנפסקו. על כן, לא הוצג כל פסול בכך שמותב אחד ידון בשני ההליכים הנפרדים.

3.

סוף דבר – דין הבקשה להידחות. בהיעדר תגובה, לא יעשה צו להוצאות.