רע"א 178/18 יהודה בן הרוש נ. שלומי אלמשלי

1.

עניינה של בקשה זו בהלוואה בסך 46,000 דולר שלטענת המשיב הלווה בשנת 2006 (להלן: ההלוואה ) למבקש במסגרת "הסכם הלוואה" שנחתם על ידי הצדדים. המשיב טען כי המבקש לא פרע את ההלוואה ולכן תבע אותו להשיבה בסדר דין מקוצר שבגדרו ניתנה למבקש רשות להתגונן. המבקש טען, בין היתר, כי מדובר בחוזה למראית עין שמטרתו הייתה להסוות מתן תמורה בגין בית שקנה מחברה בבעלות המשיב כדי שזו לא תבוא לידי ביטוי במסמכי הרכישה. ביום 21.6.2016 קיבל בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט י' רטנר ) את תביעת המשיב וקבע כי הסכם ההלוואה הוא הסכם אמיתי. המבקש חויב לשלם למשיב את סכום ההלוואה בניכוי 58,000 ש"ח ששולמו בעבר על ידי המבקש על חשבון החוב (להלן: פסק הדין הראשון של בית משפט השלום ).

2.

המבקש ערער על פסק הדין והמשיב הגיש ערעור שכנגד. ביום 19.12.2016 קבע בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ד"ר מ' רניאל ), בעיקרם של דברים, כי בית משפט השלום לא קבע ממצאי מהימנות בדבר גרסתו של המשיב. בית המשפט עמד על קשיים בנוגע לקביעת הממצאים העובדתיים על ידי בית משפט השלום וציין, בין היתר, כי בית משפט השלום לא עסק בהערכת מהימנות גרסת המשיב שלפיה הלווה כספים למבקש. בית המשפט המחוזי הוסיף כי כערכאת ערעור אין הוא יכול לקבוע ממצאים עובדתיים כאשר הערכאה הדיונית לא מעריכה את מהימנות הגרסאות של שני הצדדים; וכאשר היא מעריכה את גרסת אחד הצדדים על בסיס הנחות שגויות. לפיכך, הורה בית המשפט על החזרת הדיון לבית משפט השלום כדי שיבחן מחדש את מהימנות הצדדים ויקבע ממצאי עובדה בהתאם לאמור בפסק הדין בערעור, תוך שתיבחן האפשרות שבית משפט השלום יקבל ראיות נוספות (להלן: פסק הדין הראשון בית המשפט המחוזי ).

ביום 4.4.2017 – לאחר שקבע כי אין מקום להביא ראיות נוספות – הכריע בית משפט השלום, בהתבסס על הנחיות בית המשפט המחוזי ביחס לבחינת חומר הראיות, כי התובע לא עמד בנטל להוכיח את גרסתו, ודחה את התביעה. זאת, לאחר שבית המשפט עמד, בין היתר, על סתירות שונות בגרסת המשיב; על השתהות המשיב בהגשת התביעה; ועל כך שאחד העדים שהביא המשיב חיזק את גרסת המבקש (להלן: פסק הדין השני בבית משפט השלום ).

3.

על פסק דין אחרון זה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה. ביום 4.7.2017 דחה סגן נשיא בית המשפט המחוזי (כב' סגן הנשיא י' כהן ) את בקשת המשיב לקיים את הדיון בערעור לפני מותב תלתא. בהמשך, ביום 23.7.2017 פסל עצמו כב' השופט ד"ר מ' רניאל מלדון בתיק; וביום 12.11.2017 הורה נשיא בית המשפט המחוזי (כב' הנשיא ר' שפירא ) כי התיק יידון לפני מותב תלתא.

ביום 10.12.2017, קיבל בית המשפט המחוזי (כב' הנשיא ר' שפירא והשופטים ד' סלע ו ס' ג'יוסי ) את הערעור, וקבע, בין היתר, כי על המבקש לשלם את הסכום שנקבע בפסק הדין הראשון של בית משפט השלום. בפתח הדברים דחה בית המשפט את טענת המבקש שלפיה מדובר בערעור על פסק הדין הראשון של בית המשפט המחוזי שהפך לחלוט. זאת, בין היתר, נוכח הנסיבות הדיוניות שתוארו לעיל, שכן בפסק הדין הראשון של בית המשפט המחוזי לא נקבעו ממצאי עובדה פוזיטיביים, אלא אך נפסק כי יש להחזיר את הדיון לבית משפט השלום על מנת שיתייחס למהימנותם של עדים שונים. זאת ועוד, בית המשפט הדגיש כי השוני בתוצאות שבין פסק הדין הראשון לבין פסק הדין השני של בית משפט השלום לא בוסס ולא נומק כדבעי. על כן, בית המשפט המחוזי בחן מחדש את חומר הראיות ומצא, בין היתר, כי גרסת המבקש שלפיה מדובר בחוזה למראית עין שנחתם במסגרת רכישת דירה היא גרסת יחיד של בעל דין מעוניין, העומדת בניגוד לכל המסמכים בכתב. נוכח האמור, קבע בית המשפט כי יש להשיב את התוצאה שבפסק הדין הראשון של בית משפט השלום על כנה.

4.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקש טוען כי פסק הדין השני של בית המשפט המחוזי ביטל, למעשה, את פסק הדין הראשון של בית המשפט המחוזי, חרף הפיכתו לחלוט. עוד נטען, כי המשיב לא עמד בנטל להוכיח את טענותיו; כי תביעת המשיב הייתה נגועה בשיהוי וכי שגה בית המשפט בפרשנותו את הסכם ההלוואה. בדבריו, מתייחס המבקש לשגיאות שונות שנפלו בממצאיו של בית המשפט המחוזי בפסק הדין השני. עוד טוען המבקש, כי לא היה על כב' הנשיא ר' שפירא לסטות מהחלטת כב' סגן הנשיא י' כהן , לאחר שהאחרון קבע כי התיק יידון לפני דן יחיד.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה באתי למסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן במקרים שבהם מעוררת הבקשה שאלה בעלת חשיבות משפטית כללית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים או במקרים שבהם נגרם עיוות דין חמור (רע"א 5546/17 גולדנברג נ' טולצ'ינסקי , פסקה 4 (12.9.2017); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ , פ''ד לו(3) 123, 128 (1982)). עיקר טענותיו של המבקש בבקשה דנא מופנות נגד קביעות עובדתיות הנוגעות לנסיבות המקרה הפרטני. טענות מעין אלו אינן מצדיקות ליתן רשות לערער, אף במקרים שבהם ערכאת הערעור סטתה מקביעותיה של הערכאה הדיונית (רע"א 6468/14 אב-עד אינסטלציה בע"מ נ' אלמוג כ.ד.א.י. בע"מ , פסקה 4 (2.11.2014)). בנוסף, לא שוכנעתי שפסק הדין השני של בית המשפט המחוזי – שניתן לאחר שבית המשפט המחוזי בפסק הדין הראשון ציין כי אינו קובע ממצאים עובדתיים – מעורר את השאלה העקרונית שהעלו המבקשים בדבר האפשרות לבטל פסק דין חלוט, או הוביל לעיוות דין המצדיק מתן רשות כאמור. אף טענת המבקשים בדבר העברת הדיון בהליך למותב תלתא בבית המשפט המחוזי לאחר שכב' השופט ד"ר מ' רניאל פסל עצמו מלדון בתיק, תחומה לנסיבותיו הפרטניות של המקרה ואינה מגלה עילה ליתן רשות לערער.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.