רע"א 1785/12 סטרולוביץ אליעזר נ. לזרוביץ יוסף

1.

ההליך שבכותרת הסתיים בפסק-דין מיום 23.12.2014, בו ניתן תוקף להסדר פשרה שהגישו הצדדים ביום 22.12.2014.

ביום 26.12.2014 הגישו המשיבים 1-2 הודעה לפיה "הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין אינו מתייחס להוצאות שנפסקו לזכות המשיבים בהליך הביניים בגין תיקון הערעור, והם מבקשים לקבלם מתוך כספי הפקדון". בבקשתם זו מכוונים המשיבים 1-2 להוצאות בהן חוייבו המבקשים בהחלטת כב' הרשם ג' שני מיום 13.4.2014 בה דחה את בקשת המבקשים לתיקון בקשת רשות הערעור שבכותרת, וחייבם בהוצאות המשיבים 1-2 בסך של 3,000 ש"ח.

בתגובה שהגישו המשיבים 1-2 ביום 11.3.2015 (ואשר הועברה עם הבקשה להכרעתי נוכח חלופי גברי בלשכת הרשמים) ציינו כי בסעיף 6 להסדר הפשרה הוסכם כי לא ייעשה בהליך צו להוצאות, ולהבנתם, ועל רקע הרוח הטובה בה התנהלו המגעים בין הצדדים ופתיחתו של "דף חדש" ביניהם, כוונת הדברים היתה גם ביטול ההוצאות שנפסקו בהחלטה מיום 13.4.2014. על כן הינם "מתנגדים ומסתייגים" מבקשת המשיבים 1-2, אך הוסיפו כי בשל הרצון לסיים את ההתדיינות בין הצדדים הם מותירים את העניין לשיקול דעת בית המשפט.

2.

עיינתי בהסדר הפשרה, לו ניתן כאמור תוקף של פסק דין. בהסדר אין כל איזכור של ההוצאות שנפסקו בהחלטה מיום 13.4.2014, ואין בו ויתור של המשיבים 1-2 על הוצאות אלו. ייתכן וזו היתה כוונתם של המבקשים, אך משאין הסכמה מפורשת בעניין זה בהסדר הפשרה - ויצוין כי בהסכמת הצדדים כי לא יעשה צו להוצאות בהליך העיקרי אין כדי לבטל חיוב בהוצאות בבקשת ביניים - אין בידי להורות על ביטול הוצאות בהן חוייבו המבקשים על יסוד סברות או הנחות שלהם.

אשר על כן ומשהמשיבים 1-2 עומדים על תשלום ההוצאות, תעביר מזכירות בית המשפט למשיבים 1-2 סך של 3,000 ש"ח מתוך העירבון שהופקד, ויתרת העירבון תושב למבקשים (בכפוף לבדיקתה כי אין מניעה שבדין לכך).