רע"א 1791-24 רע"א 1791-24

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת י' קראי-גירון) מיום 16.1.2024 ברע"א 29946-06-23, במסגרתו ניתנה רשות ערעור אך נדחה לגופו ערעור על החלטת בית משפט השלום בקריות (כב' השופט ב' ברגר) מיום 18.5.2023 בת"א 54406-09-17.

1.ביום 25.9.2017 הגיש המבקש תביעה נזיקית באשר לתאונת עבודה שאירעה לו ביום 7.1.2012, במהלכה נחבל בראשו מחלק מתכתי שנפל ממנוף. לכתב התביעה צורפה חוות דעת רפואית של מומחה בתחום הפסיכיאטרי. בשל הפערים בין חוות הדעת הזו ובין חוות הדעת שהגישו המשיבות, מונה מומחה מטעם בית המשפט (להלן: המומחה הפסיכיאטרי) אשר קבע כי למבקש לא נותרה נכות פסיכיאטרית כתוצאה מתאונת העבודה.

בתמצית שבתמצית, המבקש הגיש מספר בקשות להגשת חוות דעת מומחה בתחום הנוירולוגי, ולאחר מכן לתיקון כתב התביעה על דרך של הוספת חוות דעת נוירולוגית, בטענה ששיקולים כספיים מנעו ממנו להגישה עד לאותה העת. הבקשות נדחו מטעמים שונים ובהם אי צירוף מסמכים המעידים על ראשית ראייה לנזק שנגרם למבקש בתחום הנוירולוגי וכן, השיהוי הכבד בהגשת חוות הדעת. על ההחלטה האחרונה הוגשה בקשת רשות ערעור (רע"א 12066-04-20) אשר נמחקה מאחר שלא הייתה ברשות המבקש חוות דעת נוירולוגית. ביום 23.6.2020 הגיש המבקש בקשה נוספת לתיקון כתב התביעה, ביום 20.5.2021 הוחלט כי לצורך הכרעה בבקשה תישמע עדות המומחה הפסיכיאטרי, ובדיון שהתקיים ביום 30.11.2022 נחקרו הן המבקש הן המומחה.

2.ביום 18.5.2023 ניתנה החלטת בית משפט השלום אשר דחתה את הבקשה לתיקון כתב התביעה על דרך של צירוף חוות דעת נוירולוגית. בהחלטה נקבע כי אמנם הוספת חוות דעת אין משמעה עילת תביעה חדשה, ומשכך, אין לקבל את הטענה שהתביעה התיישנה, אולם הבקשה הוגשה בשיהוי בלתי סביר וקבלתה תוביל להכבדה על ניהול ההליך ולמעשה, לניהולו מחדש. עוד נקבע כי לא הוכח שאכן שיקולים כספיים גרידא הם אלו שהובילו להגשת הבקשה באיחור, ולא ניתן לשלול שזו הוגשה בעקבות קביעת המומחה הפסיכיאטרי כי לא נותרה למבקש נכות פסיכיאטרית; וכי מעדותו של המומחה הפסיכיאטרי ומעדותו של המבקש עצמו עולה כי לא הוכחה קיומה של חבלת ראש קשה בעקבות התאונה.

3.על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט נתן למבקש רשות ערעור אך דחה את הערעור לגופו. נקבע כי החלטת בית משפט השלום מנומקת ומאוזנת; כי לא ניתן להתעלם מהשיהוי הניכר בהגשת הבקשה; כי לא הוכח שלמבקש הייתה מניעה אובייקטיבית להגיש את חוות הדעת הנוירולוגית יחד עם כתב התביעה; וכי אין בהגשת חוות הדעת הנוירולוגית כדי לתרום לבירור המחלוקת ולקידום ההכרעה בהליך.

4.על פסק דין זה נסבה הבקשה שלפניי. מקריאת הבקשה עולה כי המבקש שב וחוזר על טענותיו שנטענו גם בערכאות הקודמות, ובין היתר, כי נזקיו הקוגניטיביים התגלו רק בשלב מאוחר יותר לתאונה; כי עדותו של המומחה הפסיכיאטרי לא סבירה או קוהרנטית, ולכן אין להתבסס עליה; כי רק לאחר החלפת ייצוגו הצליח המבקש להגיע להסדר עם המומחה הנוירולוגי ולכן בוודאי שלא יכול היה להגיש את חוות הדעת יחד עם הגשת כתב התביעה; כי משעה שנקבע כי התביעה לא התיישנה, היה מקום להקל על המבקש בבקשתו לצרף חוות דעת נוספת; וכי דווקא מחיקת ההליך והגשתו מחדש בצירוף חוות דעת נוירולוגית לא ייעל את ההליכים וידרוש הקצאת זמן שיפוטי יקר.

5.דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבות.

ענייננו בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". הלכה ידועה היא כי בבקשות כגון דא תינתן רשות ערעור רק במקרים החריגים שבהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים. המבקש כלל לא ניסה לשוות לבקשה אצטלה של טענה משפטית עקרונית, וטענותיו כולן נטועות היטב בדל"ת אמותיו של המקרה הקונקרטי והפרטני. רק בשל כך דין הבקשה להידחות. לא זו בלבד שמדובר בבקשה ב"גלגול שלישי", היא אף הוגשה על החלטת ביניים שעניינה בקשה לתיקון כתב תביעה – החלטת דיונית מובהקת המצויה בליבת שיקול הדעת המסור לערכאה הדיונית. כפי שכבר נזדמן לי לומר במקרה דומה אחר, "בפני המבקש משוכות רבות לעבור" (ראו החלטתי ברע"א 8245/23 צבאח נ' מיראג' הנדסה אזרחית בע"מ (11.3.2024)), ודומה כי בענייננו הוא לא צלח אותן. לבסוף, אף לא שוכנעתי כי מתן רשות ערעור דרוש למניעת עיוות דין.

6.סוף דבר, שהבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות מופחתות לטובת אוצר המדינה בסך של 2,000 ש"ח.