רע"א 1811/07 אסתר אלבז נ. עו"ד נשר נפתלי

מונחת לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ח' הורוביץ' ) מיום 21.2.07 ומיום 25.2.07, בגדרן הוחלט להתיר למשיב 1, הנאמן על נכסיה של המבקשת (להלן: הנאמן ) לתפוס את החזקה בחנות בבית הקרנות בחיפה שהמבקשת מחזיקה בה בדמי מפתח (להלן: החנות ), ולפרסם את דבר הצעת מכירתה בעיתונות.

השתלשלות האירועים בעניינה של המבקשת מפורטת, ובהרחבה, בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, ועל כן איני רואה מקום לחזור פעם נוספת על רצף ההליכים שתוארו שם. לענייננו, די אם אציין כי כנגד המבקשת נפתחו הליכי פשיטת רגל בשל אי-פרעון שיקים שנמשכו מחשבונה האישי וכי ביום 26.11.06 החליט בית המשפט המחוזי להכריז עליה כפושטת רגל. ערעור שהגישה המבקשת על החלטה זו תלוי ועומד בפני בית המשפט זה (ע"א 176/07). עוד אציין, כי בקשות שונות שהגישה המבקשת לבית משפט השלום בחיפה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע השקים כנגדה נדחו אף הן. החלטות אלו הפכו חלוטות, משערעורה של המבקשת עליהן נדחה ביום 21.12.06.

לאור האמור, הגיש הנאמן בקשה לבית המשפט המחוזי לאפשר לו לתפוס את החזקה בחנות. כן התבקש בית המשפט להורות על מינוי שמאי להערכת שווי זכויות הדיירות המוגנת של המבקשת בחנות, על פרסום בעיתונות של הזמנה להציע הצעות לרכישת הזכויות ועל מכירתן. בהחלטתו מיום 21.2.07 קבע בית המשפט המחוזי כי הכרזת המבקשת כפושטת רגל נעשתה על בסיס פסק-דין חלוט ולאחר שבקשות מאוחרות לביטולו נדחו, וכי למבקשת חובות רבים נוספים המצדיקים אי ביטול הכרזתה כפושטת רגל. זאת, גם אם יימצא כי יש בסיס לטענותיה כנגד החוב לנושה שפתח בהליכי פשיטת הרגל. בית המשפט המחוזי אף עמד על כך שהחנות שבעבר נוהלה על-ידי המבקשת סגורה וריקה מכל אדם, ולפיכך מכירת זכויותיה בנכס זה לא תסב לה נזק של ממש. מאידך, נפסק כי במידה והכרזת המבקשת כפושטת רגל תבוטל ניתן יהיה להשיב את סכום המכירה לידי המבקשת. נוכח האמור התיר בית המשפט המחוזי לנאמן לתפוס את החזקה בנכס, לקבל חוות דעת של שמאי באשר לשווי זכויות המבקשת ולפרסם את דבר הצעת המכירה בעיתונות. כן נקבע כי על הנאמן לקבל את אישורם של כונס הנכסים הרשמי ובית המשפט טרם ביצוע המכירה. ביום 25.2.07 דחה בית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו מיום 21.2.07 שהגישה המבקשת. בהחליטו כן, הבהיר בית המשפט המחוזי כי ממילא חויב הנאמן לקבל את אישורם של בית המשפט וכונס הנכסים הרשמי להסכם המכר. לפיכך, אם במועד זה יהיה מקום לעכב את ביצוע הסכם המכר תישקל מחדש בקשת המבקשת.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפנינו. טענתה המרכזית של המבקשת היא כי אם היא תחוייב להתפנות כבר בשלב זה מן הנכס היא עלולה לאבד את זכותה לדיירות מוגנת בנכס. כן מלינה המבקשת על כך שבית המשפט לא זימן לדיון צד נוסף המחזיק בנכס כדי לשמוע את טענותיו לעניין זה. כן טוענת המבקשת כי בכוונתה להגיש בימים הקרובים תובענה למתן סעד הצהרתי שתביא לביטולם של הליכי פישטת הרגל. בנוסף, נטען על-ידה כי ישנם צדדים שלישיים להם נתונות זכויות קדימה ועיכבון, השוללות מן הנאמן כל אפשרות לתפוס בו חזקה. כן סבורה המבקשת כי בית המשפט שגה שעה שלא נתן דעתו לנסיבותיה האישיות ולכך שהחנות היא הנכס היחיד שנותר לה לעת זקנה. לעמדת המבקשת, הנזק הבלתי הפיך שעשוי להיגרם לה באם תאושר מכירת החנות, מצדיק את עיכוב ביצוע ההחלטה לעניין הפינוי. לאור האמור, מתבקש בית המשפט שלא לאפשר לנאמן לתפוס חזקה בחנות ולהורות על ביטול החלטותיו של בית המשפט המחוזי עד להכרעה בערעור בע"א 176/07 התלוי ועומד בפני בית המשפט זה. בד בבד, עם הגשת בקשת רשות הערעור הגישה המבקשת בקשה דחופה לעיכוב ביצוע החלטותיו של בית המשפט המחוזי. לדידה, עיכוב הביצוע הינו חיוני כדי לשמור על המצב הקיים ולמנוע נזקים בלתי הפיכים.

מנגד, הנאמן עומד על כך שיש לדחות מכל וכל את הבקשה לעיכוב ביצוע, בציינו את חוסר ניקיון כפיה של המבקשת. למעלה מכך, הנאמן סבור כי אין כל ממש בבקשה, בין היתר משום שעל פי ההלכה הפסוקה אין מעכבים מימוש נכסי פושט רגל משום שהדבר גורם לפגיעה בנושים. כן הדגיש הנאמן את העובדה שמדובר בנכס עסקי ולא בדירת מגורים וכי חנות זה עומדת ריקה ולא מתנהלת בה כל פעילות עסקית. בנוסף, צוין על-ידו כי על פי ההלכה הפסוקה היעדרות הדייר מן הנכס שלא מרצונו אינה נחשבת לנטישה, וממילא לא תביא לאובדן זכות הדיירות המוגנת.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

הכלל הרחב קובע, כי אין בהגשת ערעור כדי לעכב ביצוע ההחלטה עליה מערערים. רק במקרים חריגים יעוכב ביצועו של פסק-הדין. כך, למשל, יינתן עיכוב ביצוע אם יתברר כי סיכויי הערעור הינם טובים או כאשר יעלה בידו של המבקש להוכיח כי באם לא יעוכב פסק-הדין, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, היה וערעורו יתקבל (ראו, ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו , פ"ד נ (1) 668, 672; ע"א 6626/96 בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה , פ"ד נ (5) 403). איני רואה כל סיבה שלא להחיל כלל זה אף כאשר מדובר בהחלטות שהתקבלו במסגרת הליכי פשיטת רגל (השוו וראו, ע"א 3338/06 אי.סי.אמ יצרני מיזוג אויר בע"מ (בפירוק) ואח' נ' עו"ד ברוך חכים - מפרק החברה (טרם פורסם).

על פניו, ומבלי שאדרש לקבוע מסמרות בעניין, דעתי היא כי סיכויי הערעור שהוגש לבית המשפט זה המכוון כנגד הכרזת המבקשת כפושטת רגל אינם גבוהים. עוד בתחילת שנת 2003 הוגשה לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה להמצאת התראת פשיטת רגל כנגד המבקשת. החל מאז מתנהלים הליכים מהליכים שונים במסגרת תיק פשיטת הרגל, בגדרם הוצאה למבקשת התראת פשיטת רגל ובשלב מאוחר יותר הוחלט על מתן צו כינוס כנגד המבקשת. ההחלטות השונות שניתנו כנגד המבקשת הן בבית המשפט המחוזי והן בבית משפט השלום הפכו לחלוטות, משזו נמנעה מלערער עליהן במועד. בנסיבות אלו, ובהתחשב בקביעתו העובדתית של בית המשפט המחוזי לפיה למבקשת חובות רבים בסכומים העולים על סכום המינימום הקבוע בסעיף 7(1) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980, דומה כי סיכויי הערעור אינם טובים.

מאזן הנוחות, אף הוא אינו נוטה לטובתה של המבקשת. החנות בה מבקש הנאמן לתפוס חזקה מהווה נכס עסקי ואינה משמשת אותה לצורכי מגורים. יתרה מכך, החנות האמורה עומדת שוממה מאז סוף חודש אוגוסט 2006, כך שהנזק העלול להיגרם למבקשת ממילא אינו משמעותי. אף טענתה של המבקשת, כי היא חוששת מפני איבוד זכויותיה כדיירת מוגנת עקב נטישה, מעוררת פליאה לאור העובדה שהיא אינה עושה שימוש בחנות מזה מספר רב של חודשים. כן נתתי דעתי לכך שעובר למכירת הנכס נדרש הנאמן להעביר את הסכם המכר לאישורם של בית המשפט וכונס הנכסים הרשמי. מכאן שלעת עתה אין חשש כי ייגרם נזק בלתי הפיך למבקשת.

מעבר לנדרש אעיר, כי בית משפט זה עמד לא אחת על כך שאין להסיק מסקנות החורצות את גורלו של דייר מוגן אך מעובדת העדרו מן המושכר, וכי העדרות שכזו לא תשלול באופן מיידי את זכויותיו כדייר מוגן, כל עוד שרירה ונמשכת כוונתו של הדייר לחזור לנכס. דברים אלו ודאי וודאי נכונים כאשר ההיעדרות מן הנכס אינה נובעת מרצונו החופשי של הדייר כי אם מהחלטות שיפוטיות של הערכאות המוסמכות שנכפו עליו (ראו, ע"א 715/76 דמתי נ' בוליוש , פ"ד לא(2) 113). לבסוף אעיר, כי לא מצאתי לנכון לדון במסגרת ההליך דנא בכל אותן טענות שהעלתה המבקשת בנוגע לזכויותיהם של צדדים שלישיים בנכס. מה גם, שאותם צדדים אינם מחזיקים בנכס בפועל.

לאור כל האמור דעתי היא כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. בנסיבות אלו ממילא מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע.