רע"א 1821/10 אילן אליעזרוב נ. כלל חברה לביטוח בע"מ

1.

לפני בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד סגנית הנשיאה ש' וסרקרוג) במסגרתה נדחתה בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופטת ב' טאובר) שלא לפסול את המומחה שמונה בהסכמת הצדדים.

המבקש הגיש לבית משפט השלום תביעה, בה טען כי ביום 27.12.01 הותקף על ידי ילד אחר בעת שהותו בבית הספר. כתוצאה מן התאונה, כך נטען, נפגע המבקש בפניו ונגרמו לו שברים בלסת העליונה. עוד טען המבקש כי בסמוך לאחר אירוע התקיפה וכתוצאה ממנו, הוא פיתח תסמונת נפשית קשה שאובחנה כסכיזופרניה ומאז לא שב לבית הספר.

2.

המבקש וחברת הביטוח שביטחה אותו בפוליסה לביטוח תאונות אישיות לתלמידים (להלן: המשיבה ), מינו בהסמכה מומחים בתחום כירורגיית פה ולסת ובתחום הנפשי. אין חולק כי המשיבה שילמה למבקש את התשלום המגיע לו בהתאם לנכות שנקבעה לו בתחום כירורגיית הפה והלסת. בתחום הנפשי, הסכימו הצדדים על מינויו של פרופ' בנטל (להלן: המומחה המוסכם ), לקביעת נכותו הנפשית של המבקש עקב אירוע התקיפה הנטען.

המומחה המוסכם קבע בפרק הסיכום של חוות דעתו כי מחלתו הנפשית של המבקש לא פרצה לאחר התקיפה ובעקבותיה, אלא היא "התפתחה באופן הדרגתי וזחלני כבר במשך למעלה משנה לפני האירוע התקיפתי...". המבקש עתר לבית משפט השלום בבקשה להורות על פסילת חוות דעת המומחה או על מינויו של מומחה רפואי נוסף. המבקש סמך בקשתו על שלושה נימוקים עיקריים: הוא טען כי המומחה המוסכם נתפס לכלל טעות בעריכת חוות דעתו, עת סבר כי יומן שערך המבקש לאחר האירוע עבור מוסד פסיכיאטרי כחלק מהליך בדיקתו, נערך על ידו בזמן אמת; המבקש טען כי המומחה המוסכם גילה בחוות דעתו חוסר עקביות, נוכח העובדה שבהליך אחר נתן חוות דעת בה הכיר בקשר סיבתי בין אירוע דחק לבין התפרצות מחלת הסכיזופרניה; בנוסף טען הוא כי המומחה המוסכם התבצר באסכולה רפואית שאינה מכירה בקשר סיבתי בין גורמים חיצוניים בכלל וחבלת ראש בפרט לבין התפרצות מחלת הסכיזופרניה, כאשר בספרות יש הכרה חד משמעית בהקשר זה.

3.

בית משפט השלום דחה את הבקשה לפסילת חוות דעת המומחה המוסכם, זאת לאחר בחינה קפדנית של נימוקי הבקשה אחד לאחד. בהחלטתו קבע בית משפט השלום, בין השאר, כי עיון בפרוטוקול הדיון ובחוות דעת המומחה מעלה כי המומחה לא סבר בטעות כי היומן הנדון אותנטי, אלא הבין כי מדובר ברשימות שנערכו בחודש ינואר 2002; כי לא ניתן ללמוד מפסק הדין, עליו נסמך המבקש, כי המומחה המוסכם לקה בחוסר עקביות בעמדתו המקצועי; וכן כי הגם שישנן שתי אסכולות בעניין קביעת הגורמים למחלת הסכיזופרניה, הרי שהמומחה המוסכם נמנה על האסכולה האורגנית, שהיא האסכולה המקובלת והרווחת, ומכל מקום לא הוכח כי המומחה התעלם מקיומה של האסכולה האחרת.

המבקש ביקש רשות לערער על החלטת בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, בקובעו כי אין בשלושת נימוקי הבקשה כדי להצדיק את פסילת המומחה המוסכם ומינוי מומחה אחר. יחד עם זאת, הדגיש בית המשפט המחוזי כי המכריע במחלוקת בדבר קיומו של קשר סיבתי או היעדרו – הוא בית המשפט.

4.

המבקש אינו משלים עם ההחלטה ומכאן בקשת רשות הערעור שלפני. המבקש שב ומעלה בפירוט את הנימוקים המצדיקים, לדעתו, את פסילת חוות דעת המומחה המוסכם ומינוי מומחה אחר תחתיו. ואולם, הבקשה אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים הישירים למחלוקת, ואין בה כדי להצדיק קיומו של דיון נוסף, ב"גלגול שלישי", לאחר ששתי ערכאות כבר נדרשו לעניין. יודגש, כפי שציינה ערכאת הערעור, שהסמכות להכריע בשאלת קיומו של קשר סיבתי או היעדרו מסורה לבית המשפט, ממילא הסמכות האחרונה להכריע גם בשאלות רפואיות היא בידי בית המשפט, וניתן לשקול גם מינוי מומחה נוסף טרם החלטה סופית.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.