רע"א 1821/18 גל ירדן נ. עו"ד קרן רייכבך-סגל מפרקת החברה

1.

בהחלטתו מושא בקשת רשות הערעור דנן קבע בית המשפט המחוזי בבאר שבע, ביום 6.2.2018 (פש"ר 8053/08; השופטת ש' דברת ), כי אין מניעה לברר את בקשת משיבה 1 (להלן: המפרקת ) להטלת אחריות אישית על המבקשים לחובות חברה שבפירוק – לפי סעיפים 373-374 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 – בדרך של בקשה למתן הוראות. אליבא דבית המשפט קמא, הבירור העובדתי הנדרש בתיק אמנם "אינו פשוט", אך מידת המורכבות שלו אינה מצדיקה חריגה מן הכלל המורה על קיום ההליך במתכונת דיונית יעילה ומהירה זו, המשרתת את אינטרס הנושים. נקבע כי בנסיבות העניין, די בניהול הדיון באופן שיבטיח כי המבקשים – נושאי משרה בחברה שנקלעה לפירוק – "לא יפגעו ביחס לזכויות להן היו זכאים לו התובענה הייתה מתנהלת כתביעה רגילה". משכך, הורה בית המשפט קמא על השלמת ההליכים המקדמיים, והתיר הגשת תצהירים משלימים מטעם הצדדים.

מכאן בקשת רשות הערעור, בה טוענים המבקשים כי האיזון הראוי בין אינטרס הנושים לבין זכויותיהם הדיוניות מחייב את בירור בקשת המפרקת "בדרך של דיון בתובענה אזרחית רגילה". לדבריהם, לא ניתן לברר את המחלוקות העובדתיות הרבות והמורכבות שמעוררת בקשת המפרקת – לפחות 16, למניינם – במתכונת של בקשה למתן הוראות, כך שהכרעת בית המשפט קמא פוגעת קשות בזכויותיהם. המבקשים מציינים בהקשר זה כי המפרקת אמנם תובעת סכום מצומצם יחסית, אך הסוגיות המהותיות שבקשתה מעוררת טומנות בחובן השלכות כספיות בנות מאות מיליוני שקלים, ועל כן ראוי לדקדק שבעתיים בזכויותיהם. מנגד, פרק הזמן הממושך שחלף מאז פירוק החברה ועד הגשת בקשת המפרקת מקהה, לדעתם, את עוקצו של שיקול היעילות – ואינו מצדיק עוד את הבחירה במתכונת דיונית פוגענית.

2.

דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובה. כלל הוא כי –

"לבית המשפט של חדלות פירעון נתון שיקול דעת רחב ביותר באשר לדרך הדיונית אשר בה תבורר המחלוקת, האם בהליך של בקשה למתן הוראות לפי סעיף 374 לפקודה או שמא בגדר תובענה רגילה. ערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בהחלטתה של הערכאה הדיונית בסוגיה זו, בפרט כאשר החליט בית המשפט כי אין להעביר את ההליך למסלול של תובענה רגילה" (רע"א 9983/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' נס , פסקה 8 (19.8.2008); רע"א 5963/14 הגליל תעשיות ר.ס. בע"מ נ' הנאמן להסדר נושים של אמלט השקעות (1993) בע"מ (בפירוק זמני) , פסקה 5 (13.1.2015)).

בית המשפט המחוזי נתן את דעתו על אמות המידה שנקבעו בפסיקה, וקיבל את החלטתו לאחר בחינת מכלול השיקולים הרלוונטיים – לרבות מידת המורכבות של המחלוקות העובדתיות שנפרשו בבקשת המפרקת מזה, ובכתבי הטענות השונים של המבקשים מזה. בית המשפט מצא כי מורכבות זו אינה שוללת את בירור בקשת המפרקת בדרך של בקשה למתן הוראות, וכי האיזון הראוי בין האינטרסים הנוגדים של המבקשים והנושים יושג באמצעות הגנה על זכויותיהם הדיוניות של הראשונים, אשר יוכלו לנהל הליכים מקדמיים ולהגיש תצהירים משלימים. גם אם ניתן היה להגיע לתוצאה שונה, אין מדובר ב"מקרה חריג" המצדיק את התערבות ערכאת הערעור – ודי אם אומר כי "פירוק" המחלוקות העובדתיות למספר רב של שאלות משנה אינו מעיד, כשלעצמו, על היקף הבירור העובדתי הנחוץ.

אוסיף כי ההליך המתנהל בפני בית המשפט קמא מוגבל למישור היחסים בין הצדדים לו – המפרקת והמבקשים – והשפעותיו על תביעה עתידית אפשרית של בעלי המניות זעומות (ראו ע"א 9551/04 אספן בניה ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל , פסקאות 17-20 לפסק דינו של השופט י' דנציגר (12.10.2009)). היקפה הכספי החריג של תביעה היפותטית כזו אינו רלוונטי, אפוא, לקביעת מתכונת הדיון בבקשת המפרקת – המתמצה בהטלת אחריותם אישית על המבקשים לחובות החברה, בסכום בן 3,000,000 ₪ בקירוב.

בלשון אחרת: רוחב שיקול הדעת המסור לבית המשפט של פירוק בכל הקשור למתכונת בירור בקשת המפרקת להטלת אחריות אישית עומד ביחס הפוך להיקף התערבותה של ערכאת הערעור – גם אם זו עשויה הייתה להגיע מלכתחילה לתוצאה שונה.

3.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית – ועמה בקשת המבקשים לעיכוב הביצוע. אין צו להוצאות.