רע"א 1830/13 איאד מדאח נ. טליע פנדי

1.

בית משפט השלום בבאר שבע דחה את תביעת המבקש לחייב את המשיב בתשלום כ- 60,000 ₪ בטענה שלא שילם את מלוא התמורה לדירה שמכר לו המבקש. הערעור שהגיש המבקש נדחה על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט א' ואגו , ע"א 22177-10-12) בשל אי הפקדת ערבון להוצאות. מכאן הבקשה למתן רשות ערעור המונחת לפני.

בהליך קמא הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה לפטור מערבון בערעור עקב דלות אמצעים. לאחר שהתקבלה תגובת המשיב החליט בית המשפט המחוזי ביום 13.1.2013 (כב' השופט א' ואגו ) כי "אף בהנחה שדלות אמצעי המבקש בוססה – יש לאזן הדבר מול אינטרס המשיב וזכותו להבטיח שלא יטרד שוב בגביית הוצאות, אם ידחה הערעור". משכך החליט בית המשפט המחוזי על הפחתת סכום הערבון מ- 10,000 ₪ ל- 7,500 ₪ שיופקדו עד ליום 13.2.2013, וזאת על מנת שלא לחסום לחלוטין את דרכו של המבקש להישמע בערעור. בית המשפט המחוזי גם ציין בהחלטתו כי "ממועד זה צפוי הערעור להרשם למחיקה או דחיה אם לא יופקד הערבון".

ביום 11.2.2013 דחה בית המשפט המחוזי בקשה שהגיש המבקש להארכת מועד להפקדת הערבון ב- 30 יום מיום הגשת הבקשה. צוין כי לא צורפה לבקשה עמדת המשיב וכי אם תוגש בקשה "ניאותה, בצירוף עמדת ב"כ המשיב" יהיה בית המשפט נכון לשקול אותה. כמו כן צוין כי ההתראה למחיקת ההליך או דחייתו בשל אי הפקדת ערבון עודנה עומדת. ביום 18.2.2013 הגיש המשיב תגובה לבקשה להארכת מועד בה סבר כי יש לדחות את הבקשה על הסף. בהחלטה שניתנה באותו יום מצא בית המשפט כי תגובת המשיב אינה רלוונטית עוד שכן "אין אינדקציה במערכת הנט על כי הוגשה בקשה נוספת מטעם המערער [ המבקש ]" וכן "משפקע המועד להפקדת הערבון, וניתנה התראה על מחיקת או דחיית ההליך, בלית הפקדתו, הריני מורה על מחיקת הערעור". כן הושתו על המבקש הוצאות בסך 1,500 ₪ בגין הליכי הביניים שהצריכו את תגובת המשיב. גם בקשה שהגיש המבקש לביטול החלטה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי.

2.

בבקשה הנידונה טוען המבקש כי נגרם לו עיוות דין שכן לטענתו הוא הגיש בקשה נוספת להארכת מועד כפי שנדרש לעשות על ידי בית המשפט המחוזי וניתנה אף תגובת המשיב לבקשה. המבקש מדגיש כי ההחלטה של בית המשפט המחוזי פוגעת בזכות הגישה שלו לערכאות וטוען שדינה להתבטל.

המשיב מצידו טוען כי יש לדחות את טענות המבקש על הסף עקב התנהלותו שהביאה למחיקת הערעור. המשיב ציין כי אינו מתנגד לכך שיותר למבקש להגיש ערעור פעם נוספת בבית המשפט המחוזי בכפוף להפקדת ערבות בכדי להבטיח את הוצאותיו, ובכפוף לכך שהמבקש ישלם למשיב את ההוצאות שנפסקו נגדו בהליכים הקודמים.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובצרופותיהן הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות. אין חולק כי קיימת חשיבות רבה לקיום סדרי הדין על ידי צדדים להליך משפטי. במקרה של המבקש ראוי היה כי הבקשה להארכת מועד תוגש במועד מוקדם יותר מהמועד בו הוגשה, שהיה סמוך לסיום התקופה להפקדת ערבון בהתאם להוראת בית המשפט המחוזי. עוד ראוי היה כי הבקשה תכלול את תגובת הצד שכנגד. משלא היה כך הרי שאינני רואה מקום להתערב בשיקול הדעת שהופעל בעניין על ידי בית המשפט המחוזי. מסקנה זו מקבלת חיזוק בכך שבית המשפט המחוזי התריע בפני המבקש, הבהיר לו את משמעות אי הפקדת ערבון ואת אפשרותו להגיש בקשה לארכה עם תגובת הצד השני בפרק הזמן שניתן להפקדת הערבון.

ואולם, ניתן להסתכל על בקשה זו באופן אחר. יתכן כי נפלה שגגה שבמועד בו נדחה הערעור הייתה תלויה ועומדת בקשה להארכת מועד. על סמך החומר שהוגש, נושא זה אינו חד משמעי. הדבר עשוי לדרוש בירור, ואף קיומם של דיונים נוספים. בכל מקרה החלטתי כאמור לדחות את הבקשה דווקא בשל עמדת המשיב הפותחת פתח למבקש להשיג את מבוקשו מבחינה דיונית אך תוך שמירה על זכויות המשיב.

4.

סוף דבר, החלטתי לדחות את הבקשה. ואולם, היה והמבקש יפקיד בבית המשפט המחוזי עד לתאריך 18.12.2013 את סכום הערבון שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי בתוספת הסכום של 1,500 ₪ שהוטל בהחלטת בית המשפט המחוזי בתאריך 18.2.2013 כי אז, תוך התחשבות גם בעמדת בא כוח המשיב, תבוטל החלטת בית המשפט המחוזי לדחיית הערעור בשל אי הפקדת ערבון. לא תינתן כל דחייה מעבר למועד שנקבע. היה ולא יופקדו הסכומים עד למועד שנקבע, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. בהתאם לתוצאה, אין צו להוצאות בהליך זה.