רע"א 1838/07 ד"ר לאוניד אדז'רסקי נ. פרופ' אבי ישראלי - המנהל הכללי של משר

1.

כנגד המבקש, רופא במקצועו, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של הלבנת הון, הברחת טובין, השתמטות מתשלום מיסים, עבירות על פקודת הרוקחים [נוסח חדש], התשמ"א-1981, קבלת דבר במרמה, שימוש במסמך מזויף, מעשה פזיזות ורשלנות, מסירת הצהרה כוזבת ועוד. על-פי עובדות כתב האישום הפעילו המבקש ונאשם נוסף בפרשה במשך כחמש שנים מרפאות אשר עסקו במכירת מוצרים שונים וכן במכירת כדורים מזויפים לטיפול באין אונות אשר הציגו אותם כמקוריים. המבקש שימש כאיש קש עבור הנאשם הנוסף, ובמסגרת זו שימש כמנהל הפעיל בחלק מהחברות שהקים הנאשם הנוסף לצורך מכירת המוצרים והתרופות וכבעלים בחלק מחשבונות הבנק. המבקש והנאשם הנוסף הבריחו ארצה את הכדורים המזויפים בניגוד לחוק ואף ייצאו כדורים לחו"ל שלא על פי החוק. בכספי המכירות ביצעו המבקש והנאשם הנוסף פעולות במטרה להסתיר ולהסוות את מקור הכסף, את זהות בעלי הזכויות בו, את מיקומו, את תנועותיו ואת עשיית הפעולות בו.

2.

ביום 29.10.06 התכנסה וועדה מיוחדת (להלן: הוועדה ) בהתאם לסעיף 44א(א) לפקודת הרופאים [נוסח חדש], תשל"ז-1976 (להלן: הפקודה ) אשר מונתה על ידי מנכ"ל משרד הבריאות (להלן: המנכ"ל ) ליתן המלצתה באשר להתליית רישיונו של המבקש לעסוק ברפואה. במהלך הישיבה ניתנה למבקש הזדמנות להשמיע את טענותיו. הוועדה התכנסה שנית ביום 23.11.06 ואף בישיבה זו ניתנה למבקש הזדמנות להשמיע את דבריו.

ביום 30.11.06 ניתנה המלצת הוועדה לפיה יותלה רישיונו של המבקש לעסוק ברפואה לשישה חודשים או עד למתן פסק דין בתיק הפלילי המתנהל נגדו, לפי המוקדם. הוועדה ציינה כי עניינו של סעיף 44א לפקודה הינו בחלון הזמנים שלאחר הגשת כתב אישום וטרם ניתן פסק דין. הוועדה סברה כי כתב האישום חושף מסכת סבוכה של מעשי עבירה רבים ומפותלים אשר יש עימם או עם חלקם קלון רב לעושים אותם, ובמיוחד לרופא. כן ציינה הוועדה כי מכתב האישום עולה שהמבקש ביצע הוראות רפואיות של מי שאינו רופא לגבי פונים מטופלים, וכי האישומים מצביעים על חוסר אחריות מקצועית-רפואית וסיכון מטופלים על ידי מתן תרופות לפונים מלי לבדוק אותם. הוועדה הדגישה כי המבקש לא הציג ראיות לכך שמעשיו לא גרמו נזק מיידי או מצטבר למטופלים וכי מטרת המלצתה אינה ענישתית כי אם נובעת מתוך רצון לשמור על שלום הציבור ובריאותו.

ביום 20.12.06 ניתנה החלטת המנכ"ל המאמצת את המלצת הוועדה "לאור חומרת האישומים" נגד המבקש.

3.

המבקש הגיש ערעור על החלטת המנכ"ל לבית המשפט המחוזי בתל-אביב ובמקביל הגיש בקשה למתן סעד זמני בערעור. בית המשפט שמע את טענות הצדדים ודחה את ערעורו של המבקש. בית המשפט ציין כי על-פי כתב האישום העניק המבקש לאנשים אשר אינם עוסקים במקצוע הרפואה "כיסוי מקצועי" אשר אפשר להם למכור תרופות אשר נראו לכאורה כתרופות המיועדות לפתור בעיות של אין-אונות. המבקש לא גילה עניין בשאלה מה הכילו הכדורים אשר סופקו על ידו ועל ידי אחרים לפונים ולא התעמק בשאלה האם אכן מתאים מקבל התרופה לטיפול אותו הוא מקבל. בית המשפט הדגיש כי לולא "הכיסוי המקצועי" שנתן המבקש לא ניתן היה להפעיל את המרפאות ולהפיץ את התרופות המזויפות. בנסיבות אלה, בהן גילה המבקש חוסר אכפתיות הן בנוגע לתכולת הכדורים והן בנוגע לנזק הרפואי שהם עשויים לגרום למטופלים, סבר בית המשפט כי המשך פעילותו של המבקש במרפאה העוסקת באין אונות יש בה כדי לסכן את שלום הציבור.

4.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני. המבקש טוען כי למרות שמשרד הבריאות כלל לא ביקש את התליית רישיונו, אלא רק ביקש את הגבלתו, החליטה המשיבה להמליץ על התליית רישיונו, ומנכ"ל משרד הבריאות אישר החלטה זו. לטענתו, זהו המקרה היחידי בישראל בו הותלה רישיונו של רופא טרם הרשעתו וללא שהוגשה כל תלונה נגדו, ובכך נפגעת חזקת החפות העומדת לו בשלב זה. כן הוא מציין כי במקרים אחרים בהם הותלה רישיונו של רופא דובר בהרשעות בעבירות חמורות ביותר, כגון אינוס, מעשים מגונים ואף הריגה. עוד לטענתו לא נגרם במעשיו כל נזק למטופלים, כי בדק את כל מי שהמליץ לו על טיפול תרופתי, וכי לא ידע ולא היה עליו לדעת שהכדורים מזויפים. לטענתו, ממילא משמעותו של כדור מזויף הינה כדור שאין בהרכבו כל חומר פעיל, ולפיכך אין הוא גורם נזק, אם כי גם לא מטפל בבעיית האין אונות. לטענתו, אף מטופל לא פנה אליו בטענה כי אין הכדורים משפיעים. לדבריו לא הוצגה כל ראיה של מטופל אשר הביע חוסר שביעות רצון מהטיפול. המבקש טוען כי המשך פעילותו אין בה כדי לסכן את שלום הציבור, כאשר מזה ארבע שנים, מאז ביצוע המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, הוא מנהל מרפאה העוסקת באין אונות, אך אינו עוסק במכירת כדורים, וכי הוא מוכן שינתן צו האוסר עליו למכור או לשווק כדורים. המבקש מציין את חופש העיסוק שלו ואת זכות הקניין, וטוען כי אין יחס מידתי בין העונש שהושת עליו לבין מעשיו.

5.

לאחר שעיינתי בטענות המבקש הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. ראשית, הבקשה אינה מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית המצדיקה מתן רשות ערעור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עם זאת, אף לגופו של עניין לא שוכנעתי כי יש מקום להתערב בהמלצתה של הוועדה, בהחלטתו של המנכ"ל ובשיקול דעתם.

סעיף 44א לפקודה קובע:

44א. התלייה או הגבלה של רשיון

(א) היה למנהל יסוד סביר לחשד שרופא גרם ברשלנות חמורה למותו של מי שהיה בטיפולו או לפגיעה חמורה בו, או הוגש נגד רופא מורשה כתב אישום על עבירה שיש עמה, בנסיבות הענין, משום קלון, רשאי הוא, על פי המלצת ועדה מיוחדת שיכונן לענין זה, להתלות את רשיונו של הרופא או להגביל את תחומי עיסוקו לתקופה שלא תעלה על ששה חדשים ; חברי הועדה המיוחדת יהיו : רופא שמינה המנהל והוא יהיה היושב ראש, רופא שמינה המנהל מתוך רשימה שהגישה לו ההסתדרות הרפואית בישראל ונציג היועץ המשפטי לממשלה.

...

דהיינו, מטרתו של סעיף זה הינה לתת מענה לשלב טרם הרשעתו של הרופא ולאחר הגשת כתב אישום נגדו. בשלב זה מתעורר הצורך לעיתים להתלות או להגביל את רישיונו של הרופא מטעמים שבאינטרס הציבורי, וזאת עוד בטרם הרשעתו בדין. הוראה דומה מצויה בחיקוקים אחרים הנוגעים להליכי משמעת שונים (ראו בש"א 458/91 סמחאת נ' משיח , פ"ד מה(2) 801 (1991) (להלן: עניין סמחאת ); ע"ש (מחוזי ת"א) 739/96 יקירביץ' נ' המנהל הכללי של משרד הבריאות (לא פורסם, 10.9.96) (להלן: עניין יקירביץ' )). בעניינים מעין אלה יש לבחון שני סוגי שיקולים מנוגדים: האחד עניינו באינטרס הציבורי ובהבטחת שלום הציבור מפני קבלת טיפול רפואי על ידי אדם שיתכן ואינו ראוי ליתן אותו; והשני עניינו באינטרס הפרט – הרופא – שהגבלת או התליית רישיונו פוגעת בחופש העיסוק שלו ובחזקת החפות העומדת לו כל עוד לא הורשע. האיזון הוא תלוי נסיבות המקרה, ונלקחים בחשבון שיקולים שונים כגון חומרת העבירות ומהותן, הקשרן של העבירות לעבודתו הרפואית של הנאשם וקיומן של ראיות לכאורה, וזאת אל מול נסיבותיו האישיות השונות של הרופא (עניין סמחאת ).

6.

המבקש מעלה מספר טענות הנוגעות לראיות הקיימות נגדו ולאישומים המופנים כלפיו. אין בידי לקבל טענות אלו. כתב האישום ותיק החקירה כנגד המבקש הוצגו בפני הוועדה. הוועדה שמעה את טענותיו של המבקש אף לעניין הראיות והאישומים בהרחבה לאורך שתי ישיבות. מעבר לכך, אף מהודעתו של המבקש במשטרה, אשר צורפה לבקשה, ניתן ללמוד כי למצער היה המבקש מודע לכך שהוא מוכר תרופות שלא כחוק אשר לא נמכרות בבית מרקחת. לפיכך ניתן לקבוע כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המבקש, ולמיצער לגבי חלק מהאישומים, אשר בפני עצמם מצדיקים לטעמי את התליית רישיונו של המבקש, וארחיב על כך בהמשך. על-כן טענותיו של המבקש לעניין הראיות והאישומים מקומם במשפט הפלילי המתנהל כנגד המבקש.

7.

בבחינת האיזונים במקרה זה אני סבורה כי אין מקום להתערב בהחלטתו של המנכ"ל להתלות את רישיונו של המבקש לשישה חודשים. העבירות המיוחסות למבקש נוגעות במישרין לתפקודו כרופא ולאמון שיכולים לתת בו מטופליו. כאמור, מהודעתו של המבקש במשטרה עולה שהוא מודה בכך שידע כי הוא מוכר תרופות בניגוד לחוק. לפיכך, צדק בית המשפט המחוזי משקבע כי המבקש הראה לכאורה חוסר אכפתיות לתרופות שמסופקות למטופליו בידיעתו. אין בידי לקבל את טענת המבקש לפיה לא הוכח כי נגרם נזק למטופלים. גם אם אקבל את טענתו לפיה התרופות המזויפות לא הכילו כל חומר פעיל, יש בכך פגיעה באמון המטופלים אשר באים לקבלת טיפול, סבורים כי ניתנה להם תרופה לבעייתם ולמעשה מקבלים תרופה שאין בידה לסייע להם. האינטרס הציבורי מחייב להגן על ציבור המטופלים מפני רופאים אשר אינם מטפלים כראוי וכמתבקש מרופא סביר בענייניהם. לפיכך אני סבורה כי האינטרס הציבורי תומך בהתליית רישיונו של המבקש.

באשר לאינטרס הפרט. אכן, יש בהתליית רישיונו של המבקש בכדי לפגוע בחופש העיסוק שלו ובחזקת החפות שלו. עם זאת, אני סבורה כי פגיעה זו היא מידתית בנסיבות העניין ולאור חומרת העבירות המיוחסות לו והחשש מפגיעה בציבור מטופליו של המבקש. המבקש ממשיך לעסוק בתחום האין אונות, בו הוא חטא לכאורה על פי כתב האישום, ומנהל מרפאה פרטית אשר אין עליה כל פיקוח. בנסיבות אלה סבורה אני כי האינטרס הציבורי גובר על אינטרס הפרט של המבקש. אציין עוד כי בשלב זה הותלה רישיונו של המבקש לשישה חודשים בלבד, התקופה המקסימאלית אותה מאפשרת הפקודה, ובכך יש בכדי להגביל את הפגיעה בחופש העיסוק של המבקש ולבחון לאחר תקופה זו את עניין ההתלייה מחדש.

אין בידי לקבל את טענות המבקש כי מדובר במקרה חריג ויחיד בו הותלה רישיונו של רופא בטרם הורשע. בפסיקה ניתן למצוא מספר מועט של מקרים מעין אלה (עניין סמחאת ; עניין יקירביץ' ; ע"א 4959/03 מנכ"ל משרד הבריאות נ' שפיץ , תק-על 2003(2) 3166), וכן סביר להניח שהיו מקרים שלא הגיעו לבתי המשפט. כמובן שהליך זה של התליית רישיון עוד בטרם הרשעה מעוגן בסעיף 44א לפקודה, ולפיכך לא ניתן לומר כי ההליך כנגד המבקש נעשה בניגוד לדין.

8.

לסיום אעיר שתי הערות:

בית המשפט המחוזי קבע כי אם יסכים המבקש להצעת משרד הבריאות לעבוד במוסד ציבורי תחת פיקוח, יפעל משרד הבריאות על-פי הצעתו המקורית ויאפשר לו לעסוק בתנאים הנ"ל. קביעה זו, שלא הוגש עליה ערעור תקפה היא גם כיום.

שנית, אני מביעה תקווה כי בית המשפט המחוזי הדן בעניינו של המבקש יעשה מאמץ לסיים את התיק בהקדם האפשרי לאור התליית רישיונו, ואני סבורה כי ראוי שהצדדים יידעו את בית המשפט המחוזי אודות התלייה זו.