רע"א 991/13 מנכל משרד הבריאות נ. דר אלכסנדר רוטנמר

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט בן ציון גרינברגר ) בעש"א 20724-11-12 מיום 6.1.2013, בו התקבל ערעור על החלטת מנכ"ל משרד הבריאות מיום 1.11.2012.

רקע עובדתי בתמצית

1.

המשיב הוא רופא בקופת חולים. המתלוננת, קטינה בת 13, הגיעה לבדיקה בקופת החולים עקב תלונה על כאבים באוזניה. המתלוננת הגיעה למרפאה לבדה. ביום 20.9.2012 הוגש כנגד המשיב כתב אישום בגין ביצוע מעשים מגונים במתלוננת. בתמצית יאמר כי בכתב האישום נטען שבמהלך הבדיקה נגע המשיב בשדיה ובמפשעתה של המתלוננת, הורה לה להתפשט וביצע בה מעשים מיניים שונים. בעקבות הגשת כתב האישום הובא עניינו של המשיב לדיון לפני ועדה מיוחדת (להלן: הוועדה ) הפועלת מכוח סעיף 44א לפקודת הרופאים [נוסח חדש], התשל"ז-1976 (להלן: הפקודה ), שכותרתו היא "התלייה או הגבלה של רשיון" ונוסחו של סעיף קטן (א) הוא כלהלן:

"היה למנהל יסוד סביר לחשד שרופא גרם ברשלנות חמורה למותו של מי שהיה בטיפולו או לפגיעה חמורה בו, או הוגש נגד רופא מורשה כתב אישום על עבירה שיש עמה, בנסיבות הענין, משום קלון, רשאי הוא, על פי המלצת ועדה מיוחדת שיכונן לענין זה, להתלות את רשיונו של הרופא או להגביל את תחומי עיסוקו לתקופה שלא תעלה על ששה חדשים ... ".

2.

בהחלטתה מיום 18.10.2012 המליצה הוועדה למנכ"ל להגביל את רישיונו של המשיב לעסוק ברפואה למשך תקופה של ששה חודשים, במהלכם יוכל לעבוד בקופת חולים מאוחדת בכפוף לכך שלא ישהה במחיצת מטופל אלא אם יהיו נוכחים רופא נוסף או אחות. המלצת הוועדה הובאה לפניו מנכ"ל משרד הבריאות שבהחלטתו מיום 1.11.2012 דחה את המלצת הוועדה וקבע כי יש מקום להתלות כליל את רישיונו של המשיב לעסוק ברפואה לתקופה של ששה חודשים או עד לסיום ההליך הפלילי, לפי המוקדם מביניהם. נוסח החלטתו של מנכ"ל משרד הבריאות הוא כלהלן:

"לאחר עיון מעמיק בהמלצת ועדת המשמעת מיום 18.10.12, טענות הצדדים, השיקולים לקולא ולחומרה שפורטו בגוף ההמלצה, נחה דעתי שהוועדה טעתה בשיקוליה ולא ייחסה משקל ראוי לחומרת המעשים המיוחסים לנאשם, לסכנה הנשקפת ממנו לציבור הרחב, לאמון הציבור במקצוע הרפואה ולאמון בין מטפל ומטופל שנפגם קשות עד להוכחת חפותו של הרופא. ככל שהמעשים או האישומים מופנים כלפי קטינים וחסרי ישע, יש להעביר מסר חד וברור שיש להתייחס אליהם בחומרה.

על כן, אני מורה כי רישיונו של ד"ר אלכסנדר רוטנמר יותלה, לאלתר, לתקופה של ששה חודשים או עד סיום ההליך הפלילי נגדו, המוקדם מביניהם".

על החלטה זו של מנכ"ל משרד הבריאות הגיש המשיב ערעור לבית המשפט המחוזי.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

3.

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורו של המשיב. בית המשפט המחוזי קבע, בין היתר, כי לאור לשונו של סעיף 44א(א) לפקודה וההיסטוריה החקיקתית שלו מנכ"ל משרד הבריאות אינו מוסמך להתלות כליל את רישיונו של רופא אם הוועדה לא המליצה על כך. בית המשפט המחוזי קבע כי מנכ"ל משרד הבריאות יכול להקל אך לא להחמיר עם רופא ביחס להמלצת הוועדה. משכך, קבע בית המשפט המחוזי כי מנכ"ל משרד הבריאות חרג מסמכותו בהחליטו על התליה כוללת של רישיון המשיב לתקופה של ששה חודשים או עד לסיום ההליך הפלילי נגדו, לפי המוקדם מביניהם.

4.

בית המשפט המחוזי לא הסתפק בפרשנות סעיף 44א(א) לפקודה וקבע כי אף לגופם של דברים יש לקבל את הערעור, בהסתמכו על האמור ברע"א 1838/07 ד"ר אדז'רסקי נ' מנכ"ל משרד הבריאות (14.3.2007), פסקה 5 (להלן: עניין אדז'רסקי ). בית המשפט המחוזי הדגיש, תוך הפניה לעניין אדז'רסקי , כי במסגרת החלטה לפי סעיף 44א לפקודה צריך מנכ"ל משרד הבריאות לאזן בין האינטרסים הנוגדים תוך צמצום הפגיעה בחופש העיסוק של הרופא ובכבודו ככל שניתן לאור העובדה כי בשלב האמור עומדת לרופא חזקת החפות. בית המשפט המחוזי הדגיש כי מנכ"ל משרד הבריאות ראה לנגד עיניו את הצורך "להעביר מסר חד וברור" ואת האינטרס להחמיר עם המשיב עקב הפגיעה הקשה "באמון הציבור במקצוע הרפואה". בית המשפט המחוזי קבע כי

החלטת המנכ"ל פגומה שכן בגדריה הובאו שיקולים שאינם עולים בקנה אחד עם השלב בו מצוי ההליך הפלילי המתנהל כנגד המשיב. בית המשפט המחוזי קבע כי מהחלטתו של המנכ"ל עולה כי הוא התעלם מחזקת החפות העומדת למשיב הגם שטרם הוכח ביצוע המעשים מושא כתב האישום.

כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפני.

תמצית נימוקי הבקשה

5.

המבקשת טוענת כי בנסיבות העניין מתקיימות אמות המידה המותוות בהלכה הפסוקה לעניין מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". המבקשת טוענת כי השאלה המשפטית העקרונית המתעוררת בנסיבותיו של תיק זה היא שאלת פרשנותו של סעיף 44א לפקודה ובפרט האם המנכ"ל כבול בהחלטתו להמלצת הוועדה. המבקשת טוענת כי שאלה זו טרם הוכרעה בפסיקתו של בית משפט זה. עוד מדגישה המבקשת כי קיים אינטרס ציבורי בהיעתרות לבקשת הרשות לערער.

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להיזקק לתשובת המשיב.

7.

הגם ששוכנעתי כי בנסיבות העניין מתעוררת שאלה משפטית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים אשר עשויה הייתה להצדיק מתן רשות ערעור [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) ], אין די בקיומה של השאלה המשפטית הנ"ל כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" אם הכרעה בה לא תועיל לפתרונו של התיק הקונקרטי [ראו למשל: החלטתי ברע"א 6953/11

הפטריארך אירינאוס הראשון נ' הפטריארך בפועל (20.12.2011), פסקה 11 והאסמכתאות הנזכרות שם].

8.

איני סבור כי הכרעה בשאלה המשפטית עליה מצביע המבקש תועיל בנסיבותיו הפרטניות של התיק דנן. בית המשפט המחוזי הכריע בערעור לא רק על יסוד הפרשנות שייחס לסעיף 44(א) לפקודה אלא גם על יסוד דיון והכרעה לגופם של דברים, קרי – על יסוד ביקורת שיפוטית ביחס לשיקול דעתו של מנכ"ל משרד הבריאות. הלכה למעשה עולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי כי החלטת המנכ"ל אינה סבירה שכן המנכ"ל שקל שיקולים שאינם רלבנטיים ולחלופין נתן לשיקולים האמורים משקל שאינו הולם ביחס לשלב בו מצוי ההליך הפלילי המתנהל נגד המשיב. משכך, גם אם הייתה ניתנת רשות ערעור והערעור היה מתקבל, הרי שמבלי לקבוע מסמרות, הייתה נותרת בעינה קביעתו של בית המשפט המחוזי הנכבד לפיה אופן הפעלת שיקול דעתו של המנכ"ל היה בלתי סביר. בקביעה זו של בית המשפט המחוזי אין מקום לדון במסגרת הדיונית של בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" שכן מדובר בקביעה פרטנית המתבססת על נסיבותיו הספציפיות של המקרה דנן מבלי שיהיו לה השלכות רוחב מערכתיות.

9.

זאת ועוד, איני סבור כי הותרת פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעינו תגרום לפגיעה באינטרס הציבורי. פסק דינו של בית המשפט המחוזי עולה בקנה אחד עם המלצת הוועדה המיוחדת. מעבר לכך, מדובר בקביעה מידתית ומאוזנת שכלולים בה מנגנונים אשר די בהם לטעמי כדי לאיין את החשש מפני פגיעת המשיב במטופלים נוספים.

10.

לאור האמור איני סבור כי הבקשה מצדיקה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" הניתנת במשורה. אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה איני עושה צו להוצאות.