רע"א 1861/13 אימאן אשתייה ואח' נ. מדינת ישראל משרד הבטחון

בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' וינוגרד ) מיום 11.2.2013 ומיום 19.2.2013 בת"א 22563-07-12. עניינה של הבקשה הוא הוספת תצהירים משלימים אשר בכל אחד מהם מועלית טענה עובדתית הנוגעת לשאלת התיישנות התביעה.

1.

המבקשים הם היורשים של שבעה שוטרים פלסטינאים (להלן: השוטרים ) אשר מצאו את מותם בפעילות צה"ל בשכם ביום 20.2.2002 בעיצומה של האינתיפאדה השנייה. ביום 11.7.2005 הגישו המבקשים תביעה נזיקית נגד המדינה לבית המשפט המחוזי בחיפה. המדינה עתרה למחיקת התביעה על הסף מחמת התיישנות, מאחר שהתביעה הוגשה למעלה משנתיים לאחר קרות האירוע, מעבר לתקופת ההתיישנות של שנתיים הקבועה אמור בסעיף 5א(3) לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב-195 (להלן: חוק הנזיקים האזרחיים ). בהמשך, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת התובעים לתקן את כתב התביעה המקורי ולצרף יורשים נוספים של השוטרים כתובעים נוספים, ונעתר לבקשת המדינה לחייב את התובעים בהפקדת ערובה להוצאות. בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים לבית משפט זה התקבלה בחלקה, ובית המשפט הורה על צירוף יורשים נוספים של עזבונות השוטרים כתובעים נוספים, בדרך של תיקון כתב התביעה המקורי. זאת, מן הטעם שאין בצירוף היורשים הנוספים כדי להוביל לשינוי בעילת התביעה המקורית "ואין בתיקון כתב התביעה כדי לבטל טענת התיישנות שהייתה עומדת למדינה אילו הוגשה התובענה המקורית גם על-ידי היורשים הנוספים" (החלטה מיום 28.5.2012 ברע"א 6590/10).

2.

בהמשך, הועברה התביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים לאור תיקון מס' 8 לחוק הנזיקים האזרחיים, במסגרתו חוקק סעיף 5ב1 לחוק הקובע כי תביעות כאמור " יוגשו לבית המשפט המוסמך במחוז הקרוב ביותר למקום המעשה שבשלו תובעים, מבין המחוזות ירושלים והדרום".

במהלך קדם המשפט הועלתה שוב סוגיית ההתיישנות. בהחלטה מיום 25.12.2012 הורה בית המשפט (השופט ר' וינוגרד) למבקשים למסור הודעה האם יש מניעה לדון בסוגיית התיישנות על סמך הראיות והתצהירים שהוגשו מכבר. לאור החלטת בית המשפט הגישו התובעים בקשה הנושאת את הכותרת "הודעת הבהרה מטעם התובעים, בקשה להשלמת ראיות, לחלופין, בקשה להארכת מועד". בבקשתם, ביקשו התובעים מבית המשפט לדחות את טענת ההתיישנות, על סמך תצהירים של התובעים החדשים שצורפו לבקשה, מהם עולה כי למבקשים נודע על נסיבות מותם של השוטרים בעקבות כתבת תחקיר העיתון "מעריב" שהתפרסמה רק ביום 3.6.2005, ומכאן ההשתהות בהגשת התביעה. כמו כן התבקש בית המשפט להגיש ראיות חדשות מטעמם של התובעים המקוריים באמצעות תצהירים משלימים, אשר ישפכו אור על טענת ההתיישנות. לחילופין התבקש בית המשפט להאריך את מועד תקופת ההתיישנות מכוח סמכותו הקבועה בסעיף 5א(3) לחוק הנזיקים האזרחיים. סעיף זה מסמיך את בית המשפט להאריך תקופת ההתיישנות בשנה נוספת, מקום בו בית המשפט "שוכנע כי לא היתה בידי התובע אפשרות סבירה להגיש את תביעתו" בתוך תקופת ההתיישנות של שנתיים.

3.

בהחלטתו מיום 11.2.2013 קבע בית המשפט כי הטענה לפיה נחשפו התובעים לראשונה לעילת התביעה במועד פרסום הכתבה מצריכה בירור עובדתי ו"לא נראה שניתן לפנות להכרעה בשאלת ההתיישנות ללא עריכתו (של הבירור – י"ע)". עם זאת, דחה בית המשפט את הבקשה להגשת ראיות נוספות מטעמם של התובעים, בנימוק שעניין זה אינו כלול במסגרת תיקון כתב התביעה. בית המשפט מתח ביקורת על המבקשים אשר הגישו כתב תביעה מתוקן רק בחלוף תשעה חודשים מהיום שהותר להם לעשות כן, כדי לקדם את טענתם בדבר ההתיישנות, בניגוד להצהרתם כי תיקון כתב התביעה הוא תיקון טכני בלבד שעניינו הוספת יורשים נוספים בלבד. אשר על כן, הבקשה נדחתה ונקבעו מועדים לחקירת עדים החל מיום 19.6.2013.

ביום 19.2.2013 הגישו המבקשים בקשה "למתן החלטה בבקשה להשלמת ראיות". בהחלטה מאותו היום דחה בית המשפט את הבקשה בזו הלשון:

"ניתן היה להבין מהחלטה כי הבקשה להשלמת הראיות נדחית. כאמור, התיקון היה 'טכני' בלבד, לשיטת התובעים, ואין כל מקום לפתיחת ההליכים מחדש".

על החלטות אלו נסבה הבקשה שלפניי .

4.

בבקשה נטען כי החלטותיו של בית משפט קמא סותמות את הגולל על תביעותיהם של התובעים המקוריים שעשויות להידחות מטעמי התיישנות, מבלי שנפרסו בפני בית המשפט מלוא העובדות. כמו כן אין בהגשת הראיות החדשות כדי לתקן מהותית את כתב התביעה, מאחר שתצהירים של התובעים החדשים נמסרו מטעמם עוד קודם שצורפו פורמאלית כתובעים נוספים לתביעה .

המשיבה התנגדה לבקשה משני טעמים עיקריים: ראשית, ממילא אין בראיות החדשות כדי לשנות מהותית בסוגית ההתיישנות. שנית, התצהירים המשלימים אינם אלא ניסיון לבצע מקצה שיפורים, לאחר שהמצהירים כבר מסרו תצהירי עדות ראשית מבלי להתייחס לשאלת ההתיישנות, למרות שטענת ההתיישנות הייתה ידועה להם באותו מועד, באשר נטענה על ידי המשיבה בכתב הגנתה.

5.

דין הבקשה להתקבל, אך אקדים ואומר כי איני רואה נפקות של ממש בקבלת הבקשה.

מטרת הגשת התצהירים הנוספים של התובעים המקוריים, הייתה הוספת הטענה העובדתית כי נחשפו לעילת התביעה אך בעקבות כתבת התחקיר בעיתון "מעריב". טענה זו הועלתה ממילא בתצהיריהם של התובעים החדשים. משכך, אין מקום לחסום את דרכם של התובעים המקוריים להעלות טענה זו גם בתצהיריהם, גם אם חדלו ולא עשו כן בעת הגשת תצהירי עדות ראשית מטעמם.

לכך יש להוסיף כי כבר בסעיף 2ב לכתב התביעה המקורי (אשר נוסח לטעמי באופן מתלהם ובוטה – י"ע), נ טען כי נודע לתובעים על כך שמדובר "במעשה טבח" לאחר תחקיר עיתונאי, וכי "משכך השיהוי בהגשת תביעתם במידה והנתבעים יעלו טענה של שיהוי ו/או התיישנות". על כך חזרו התובעים בהרחבה יתרה גם בכתב התשובה שהגישו ובו צוטט התחקיר העיתונאי במלואו, תוך שהם טוענים כי עילת התביעה נולדה ביום בו נודע להם אודות התחקיר. טענה זו הועלתה על ידי התובעים במספר הזדמנויות, כך שאין לראותה כטענה מפתיעה אשר "נשלפה" לפתע ערב שמיעת הראיות.

זאת ועוד. בית משפט קמא קבע ממילא בהחלטתו כי הטענה מצריכה בירור עובדתי, כך שממילא חלק מהתובעים ייחקרו אודות הטענה. קשה אפוא להלום תוצאה לפיה תיפתח הדלת בפני חלק מהיורשים לטעון כי נודע להם אודות עילת התביעה רק בעקבות התחקיר העיתונאי, בעוד שלחלק אחר של היורשים לא יתאפשר לטעון זאת.

לכן, ככל שמשתמע מהחלטת בית משפט קמא, כי חלק מהתובעים יהיו מנועים מלטעון עובדתית כי נודע להם על עילת התביעה אך בעקבות התחקיר העיתונאי, וככל שתביעתם עשויה להידחות אך ורק בשל כך, הרי שדין הבקשה להתקבל.

6 .

למרות שכבר נתקיימו מספר דיוני הוכחות, הרי שבמישור האופרטיבי, איני סבור כי יש בקבלת הבקשה כדי להביא להתארכות הדיון. בכל התצהירים המשלימים מופיע סעיף 4 בנוסח אחיד ובו נכתב כי התביעה הוגשה בעקבות כתבה שפורסמה בעיתון ישראלי בחודש יוני 2005 "בה פורסם לראשונה מפי חיילים ישראליים שהשתתפו בירי, כי מדובר היה בהתקפה מכוונת מצד הצבא הישראלי להרג שרירותי של שוטרים פלסטיניים שאיישו מחסומים באזור שכם".

אשר על כן, יש לראות את התצהירים המשלימים כאילו הוגשו על ידי כל אחד מהתובעים. ככל שהדבר מצריך חקירה חוזרת של מי מהמצהירים אך ורק לצורך סעיף 4 הנ"ל, יש לאפשר חקירה כאמור. במישור המעשי, יש להניח כי הצדדים יגיעו או כבר הגיעו להסדר דיוני, לפיו רק חלק קטן מהתובעים ייחקרו אודות סעיף 4 הנ"ל.

7.

אשר על כן, אני מקבל את הבקשה. יש להצר על כך שתגובת המשיבה הוגשה לאחר שנתבקשו מספר ארכות, למרות שהיה ידוע למשיבה כי התיק קבוע למספר ימי דיונים במהלך חודש יוני.

בשולי הדברים אדגיש כי אין בהחלטה זו כדי להביע עמדה כלשהי הן לגופה של תביעה והן לגופה של טענת התיישנות.

המשיבה תשא בהוצאות המבקשים בסך 5,000 ₪.