רע"א 1878/12 עווד חלבי האשם נ. ש.מ.פ חברה לנאמנות והשקעות בעמ

זוהי בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופט עופר גרוסקופף) מיום 7.2.2012, בה נדחתה בקשה שהגישו המבקשים לסילוק תובענה על הסף ולחלופין להעברת הדיון בה לבית המשפט המחוזי בחיפה מחמת חוסר סמכות מקומית.

אלה הן העובדות והטענות העיקריות הצריכות לעניין:

1.

בחודש ספטמבר 2011 הגישו המשיבים 1-4 (להלן: התובעים ) לבית המשפט המחוזי מרכז תובענה שכותרתה "כתב תביעה למתן סעד הצהרתי במקרקעין". התובענה הוגשה נגד המבקשים, נגד המשיבים 5-10 ונגד נתבעים נוספים. על-פי הנטען בתובענה, המשיבה 1 הינה חברה פרטית (להלן: החברה ) ובעלי המניות בה הם המשיבים 2-4, תושבי חוץ המתגוררים בטורונטו. עניינה של התובענה הוא בטענות למרמה, זיוף ומעשי "עוקץ" הקשורים בהעברת מניותיהם של המשיבים 2-4 בחברה בלא ידיעתם לשמעון אלמקייס, הנתבע 1 בתובענה (להלן: הנתבע 1 ), וכן בהודעה שהוגשה לרשם החברות לפיה הוא ימונה כדירקטור יחיד בחברה. עוד נטען בתובענה כי במהלך חודש אוגוסט 2011 נערכו עסקאות שונות, תוך זיוף ומרמה, בגינן נרשמו הערות אזהרה לטובת המבקשים וכן לטובת המשיבים 5-10 על רכושה של החברה. התובעים עתרו לצו קבוע שיאסור על ביצוע כל פעולה, רישום או עסקה בקשר עם נכסי החברה או מניותיה, לרבות בקשר עם זכויותיה במקרקעין הידועים כחלקה 50 בגוש 11515 והממוקמים באזור דלית אל-כרמל (להלן: המקרקעין בדלית אל-כרמל ), במקרקעין נוספים בראשון לציון ובכל נכס מקרקעין אחר של החברה. בנוסף ביקשו התובעים להורות על השבת רישום מניות החברה על שמם וכן ביקשו כי תימחקנה הערות האזהרה שנרשמו לטובת המבקשים והמשיבים 5-10 במקרקעין שבדלית אל-כרמל ובכל נכס אחר של החברה. התובעים אף עתרו לצו מניעה ארעי שיאסור על ביצוע כל פעולה בקשר עם נכסי החברה כאמור לעיל ובהחלטה מיום 1.9.2011 נעתר בית משפט קמא לבקשה וקבע בה דיון במעמד הצדדים ליום 11.9.2011. לפני אותו הדיון הגישו הצדדים הסדר דיוני מוסכם ובהתאם לו לא נטלו המבקשים והמשיבים

5-10 חלק בדיון האמור.

בתום הדיון מיום 11.9.2011 ניתן על-ידי בית המשפט פסק דין חלקי ובו נקבע כי רשם החברות יבטל את רישומו של הנתבע 1 כמנהל בחברה, וכי תבוטל העברת המניות אליו והתובענה נגדו תימחק. בית המשפט הוסיף והורה למבקשים ולמשיבים 5-10 להודיע האם הם מסכימים למחיקת הערות האזהרה שנרשמו לגבי המקרקעין וקבע כי ככל שהם יתנגדו לכך, עליהם להגיש כתב הגנה במועדים הקבועים בתקנות.

2.

ביום 14.12.2011 הגישו המבקשים והמשיבים 5-10 לבית משפט קמא "בקשה דחופה לסילוק על הסף" של התובענה מחמת היעדר סמכות מקומית ובכתב התשובה שהגישו התבקש בית המשפט להעביר את התובענה לבית המשפט המחוזי בחיפה. לאחר שקיים דיון בבקשה, דחה אותה בית משפט קמא בהחלטתו מיום 7.2.2012 בציינו כי הסמכות המקומית נקבעת על-פי האמור בתובענה ובמקרה דנן הסעדים שהתבקשו בה נוגעים לחברה ולרכושה. סעדים אלה, כך צוין, התבקשו בעקבות מעשה תרמית שהוביל לפי הנטען לביצוע פעולות בלתי מורשות במניות החברה ובנכסים אחרים שלה. עניינם של סעדים אלה באיסור על עריכת פעולות או עסקאות במקרקעי החברה, השבת רישום מניות החברה כפי שהיה עובר לשינויו וכן מחיקת הערות האזהרה שנרשמו לגבי המקרקעין בדלית אל-כרמל. סעדים אלה, כך נקבע, אינם נוגעים אך ורק למקרקעין אלה, אף על-פי שהעניין היחיד שנותר במחלוקת בין הצדדים לאחר פסק-הדין החלקי מתייחס אליהם. בית המשפט הוסיף וציין כי מקום מושבה של החברה על-פי מרשם החברות הוא בפתח-תקווה וכי חלק מנכסיה ובהם המקרקעין בראשון-לציון (שגם בעניינם התעורר חשש לביצוע עסקאות באופן בלתי מורשה) מצויים במחוז מרכז. משחלק משמעותי מן הסעדים שהתבקשו בתובענה כפי שהוגשה מצויים בסמכותו של בית המשפט המחוזי מרכז, סבר בית המשפט כי קנויה לו סמכות המקומית לדון בתובענה כולה ועל כן, כאמור, דחה את הבקשה.

3.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בה טוענים המבקשים כי מדובר בתובענה שבמקרקעין, כפי העולה מכותרת התובענה וכן מתגובת התובעים לבקשה לסילוק על הסף ועל כן שגה בית משפט קמא בדחותו את טענותיהם. המבקשים מוסיפים וטוענים כי על-פי תדפיס רשם החברות נכון ליום ביצוע עסקת המכר החברה הייתה רשומה בקריית-אתא (וזהו גם מקום מושבו של הנתבע 1 שהתובענה נגדו נמחקה כאמור) וכי רק לאחר הגשת התובענה שונה רישום כתובתה של החברה לעיר פתח תקווה. לכן, גם אם יש להתייחס לסעדים שנתבקשו כסעדים שאינם במקרקעין יש להעביר את ניהול התיק לבית המשפט במחוז חיפה. עוד טוענים המבקשים כי החלופות הקבועות בתקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ) מבססות אף הן את העברת הדיון בתיק לבית המשפט שבמחוז חיפה נוכח מקום מגורי הנתבעים, נוכח מקום ביצוע העסקה ונוכח מיקומם של המקרקעין. המבקשים מוסיפים וטוענים כי מכל מקום מדובר בתובענה שכולה במקרקעין עליה חלה תקנה 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, כי המקרקעין שבהם מדובר הם המקרקעין בדלית אל כרמל וכי שגה בית משפט קמא בהתייחסו בהקשר זה למקרקעין הנוספים בראשון לציון אשר למבקשים אין כל קשר אליהם. כמו כן טוענים המבקשים כי ככל שנכונה הקביעה לפיה התובענה כוללת מספר סעדים שונים, יש לפצלה מאחר שמדובר בסעדים המצויים בסמכות עניינית של בתי משפט שונים. לבסוף טוענים המבקשים כי העברת הדיון לא תפגע במשיבים או במי מטעמם, שכן התיק עודנו מצוי בשלב מקדמי, טרם הוגש כתב הגנה ולא התקיימה בו כל ישיבה לגופו של עניין. המבקשים אף מדגישים את ההוצאות ואת הקושי הרב שייגרם להם אם תידחה הבקשה ויוחלט להותיר על כנה את ההחלטה לנהל את התיק בבית המשפט במחוז מרכז.

להשלמת התמונה יצוין כי ביום 13.3.2012 הגישו המשיבים 5-10 "הודעה דחופה ובקשה מוסכמת להצטרפות" לבקשה. משיבים אלה טוענים אף הם כי התובענה דנן הינה כולה במקרקעין ועל כן, הסמכות המקומית לדון בה נתונה לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצויים המקרקעין. כמו כן מציינים המשיבים 5-10 כי במסגרת הדיון שנערך בבקשה לקבלת הסעד הזמני הוצהר כי המקרקעין המצויים בראשון לציון אינם רלוונטיים לסכסוך.

4.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. כללי הסמכות המקומית, הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי, הינם כללים מפורטים ומדויקים שמטרתם ייעול פעולתם של בתי המשפט, חלוקת הנטל בין בתי המשפט ושמירה על זכות הגישה של בעלי הדין לערכאות (ראו אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי , 34 (2010) (להלן: גורן )). יחד עם זאת, כבר נפסק כי בשונה מכללי הסמכות העניינית, עקרונות הסמכות המקומית אינם נתפשים ככללים שבליבת סמכות השפיטה (ראו: גורן , 34;

בג"ץ 7067/07 חיים נתנאל בע"מ נ' שר המשפטים , פיסקה 30 (טרם פורסם, 30.8.2007)) ומשכך אין לייחס משמעות מופרזת לשאלת מיקומו של בית המשפט אליו הוגשה תובענה פלונית (ראו: רע"א 188/02 מפעל הפיס נ' כהן ,

פ"ד נז(4) 473, 478 (2003); רע"א 11556/05 קמור רכב בע"מ נ' חימו , פיסקה 5 (לא פורסם, 27.2.2006)).

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים וכן את החלטתו של בית משפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בה. הסמכות המקומית לדון בתובענה נקבעת ככלל על פי כתב-התביעה בעת הגשתו. במקרה דנן כללה התביעה בעת הגשתה סעדים הקשורים בחברה ובנכסיה ונטען כי בוצעו לגביהם מעשי תרמית תוך נקיטת פעולות באופן בלתי מורשה. בין היתר, התבקש בתובענה סעד להשבת מניות החברה על שמם של המשיבים 2-4, ועיון בפרוטוקול הדיון שנערך בבית משפט קמא ביום 7.2.2012, מעלה כי בא-כוח המשיבים 1-4 הציג בפני בית המשפט תמצית מרשם החברות נכון ליום 30.8.2011 (דהיינו טרם הגשת התביעה), לפיה כתובת החברה היא ב"קריית אריה". בנוסף התבקשו בתביעה בעת הגשתה סעדים הנוגעים פרט למקרקעי החברה בדלית אל כרמל גם למקרקעין אחרים של החברה ובהם מקרקעין בראשון לציון המצויים במחוז שיפוט מרכז. בהתחשב במכלול הנתונים שפורטו ובהתחשב בגישה הנוהגת עמנו כיום ולפיה אין לייחס משמעות מופרזת לשאלת הסמכות המקומית, עליה שבה ועמדה לאחרונה השופטת נאור (ראו רע"א 530/12 יעקובוביץ' נגד זיאס , פיסקה 17 (טרם פורסם, 28.3.2012)), צדק בית משפט קמא בקובעו במקרה דנן כי הוא קנה סמכות מקומית לדון בתובענה.

5.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית וממילא מתייתרת גם בקשת ההצטרפות מטעם המשיבים 5-10.

אין צו להוצאות.