רע"א 4257/17 שאול אמסטרדמסקי נ. עו"ד אייל אייכל , נאמן

בקשת רשות ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בפש"ר 43574-05-12 מיום 12.5.2017 (כב' השופטת ע' כהן ) בגדרה נדחתה בקשת המבקש לביטול הליך פשיטת הרגל נגדו.

הרקע לבקשה וטענות המבקש

1.המבקש יליד 1946, פנסיונר המתקיים לטענתו מקצבת זקנה, בסך של כ-3,000 ש"ח לחודש. ביום 21.10.2012 ניתן צו כינוס נגדו וביום 9.12.2013 הוא הוכרז פושט רגל. תחילה נפתח ההליך על-ידי בנק דיסקונט בע"מ המחזיק בפסק דין חלוט נגד המבקש בסכום העולה כיום על 2.5 מיליון ש"ח. צו הכינוס לנכסי המבקש ניתן בהעדרו, כמו גם צו הכרזתו פושט רגל. ביום 7.5.2017 התייצב המבקש לראשונה בבית המשפט לדיון בבקשה לביטול הליכי פשיטת הרגל. למרות שהליכי פשיטת הרגל התנהלו בהעדר המבקש, הנאמן אשר מונה לנכסיו ניהל הליך של ביטול הענקה לפי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה ) בנוגע לדירה של המבקש ברחוב צבי הרץ 35 בירושלים, אשר הזכויות בה הועברו מהמבקש לבנו. בתמיכה להתנגדות המבקש לביטול ההענקה, אף הוגש תצהיר של המבקש שנחתם ביום 18.6.2014. ביום 31.12.2015 ניתן פסק הדין בהליך האמור ובו בוטלה ההענקה וערעור שהגיש הבן על פסק הדין נדחה בהסכמה.

2.כאמור, המבקש פנה לבית המשפט המחוזי וביקש את ביטול ההליך אודותיו. לטענתו, היה בית המשפט המחוזי בירושלים נעדר סמכות מקומית לדון בבקשה למתן צו כינוס נגדו, כי הוא לא התגורר בירושלים וכי לא החזיק נכס מקרקעין בירושלים במועד הגשת בקשת צו כינוס הנכסים, נתונים שגם לשיטתו היו מעניקים לבית המשפט המחוזי בירושלים סמכות לדון בעניינו. כמו כן, החלטת בית המשפט מיום 31.12.2015 בדבר ביטול ההענקה הובאה לידיעתו לראשונה רק ביום 7.5.2017, כאשר הגיש את בקשתו לביטול כל ההליך. בית המשפט המחוזי דן בטענות המבקש, דחה אותן וקבע כי היה מוסמך לדון בעניינו מאחר והיה למבקש נכס בירושלים במועד הרלוונטי להליך. כמו כן קבע בית המשפט כי דין הבקשה להידחות גם לאור הזמן הרב שחלף מאז מתן צו הכינוס ומאז שנודע למבקש על דבר מתן צו הכינוס נגדו.

3.בפי המבקש טענות כרימון נגד החלטת בית המשפט המחוזי. העיקרית והרלוונטית שבהן עליה ביסס בית המשפט המחוזי את החלטתו, היא כאמור, כי בית המשפט המחוזי בירושלים נעדר סמכות מקומית לדון בעניינו מכיוון שהוא לא התגורר בירושלים בעת הגשת הבקשה מטעם הנושה למתן צו כינוס נגדו. לפיכך, כל ההליכים אשר ננקטו לאחר מכן בטלים מעיקרם. לטענתו, אין אפשרות להכשיר צו כינוס שניתן שלא כדין בשנת 2012, גם אם לאחר מכן הוא החזיק דירה בירושלים. באשר למועד הגשת בקשתו טען כי כל הליכי פשיטת הרגל, החל מהגשת הבקשה למתן צו כינוס נכסים נגדו, כלה בביטול ההענקה, התקיימו בהעדרו ובלא ידיעתו.

דיון והכרעה

4.סמכותו המקומית של בית המשפט של פשיטת רגל נקבעה בסעיף 172(ב) לפקודה בו נאמר כי "הליכי פשיטת רגל ייפתחו בבית המשפט שבמחוז מגורי החייב או מקום עסקו העיקרי או נכסיו". בדומה , בעניין פירוק חברות, נקבע בתקנה 1 לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז-1987 (להלן: התקנות ) , כי בית המשפט המוסמך לדון בפירוק חברה הוא "בית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו מצוי משרדה הרשום של החברה, או מקום עסקיה העיקרי". הוראות אלה המתייחסות למקום השיפוט הגיאוגרפי של בית המשפט, הן הוראות דיוניות הקובעות כאמור את סמכותו המקומית של בית המשפט המחוזי שהוא בית המשפט המוסמך מבחינה עניינית לדון בהליכי חדלות פירעון (בכפוף לחריג הקבוע בסעיף 173 לפקודה המעניק לשר המשפטים את הסמכות לתת צו המסמיך את בתי משפט השלום לדון בענייני פשיטת רגל).

5.הבחנה זו בין הסמכות העניינית של בית המשפט לעומת סמכותו המקומית של בית המשפט הינה הבחנה בעלת חשיבות לא מבוטלת. בעוד שקיום הליך בהעדר סמכות עניינית עשוי במקרים מסוימים להיחשב כהליך בטל, הרי שקיום הליך בערכאה המוסמכת מבחינה עניינית, אך בהעדר סמכות מקומית, לא יחשב כך. הכלל שנקבע מקדמת דנא הוא, כי יש לנקוט גישה מקלה יותר בשאלות של סמכות מקומית מאשר בשאלות של סמכות עניינית, כאשר נקודת המוצא הינה ש"בניגוד לסמכות העניינית, אין הסמכות המקומית נתפסת כמצויה בלבה של סמכות השפיטה"

(רע"א 188/02 מפעל הפיס נ' כהן , פד נז(4) 473, 477 (2003); וכן ראו בג"ץ 7067/07 חיים נתנאל בע"מ נ' שר המשפטים

(30.8.2007); רע"א 1878/12 חלבי נ' ש.מ.פ. חברה לנאמנות והשקעות בע"מ (2.4.2012)).

6.יתר על כן, אף במקום שבו ניתנה החלטה על-ידי ערכאה מסוימת בהעדר סמכות עניינית, אין פירושו של דבר שבכל מקרה ההחלטה בטלה מעיקרה, שכן לא מן הנמנע שההחלטה לא תבוטל לפי עקרון הבטלות היחסית. במקרה שכזה, ייבחנו בין היתר, מהות ההחלטה ומהותו של הפגם, והתאמתו של הסעד שניתן למכלול הנסיבות על-פי כלל האינטרסים השונים השזורים באותו עניין (רע"א 3640/03

דקל נ' דקל (16.12.2007)).

7.לפיכך, גם אם טענותיו של המבקש במקרה זה בדבר מקום מגוריו ומקום נכסיו בעת פתיחת ההליכים נגדו נכונות, היינו שבזמן הגשת הבקשה לכינוס נכסיו לא גר או לא החזיק בנכסים כלשהם בירושלים, הרי שאין בטענות אלו כדי לקבוע שההליכים שננקטו נגדו בטלים מעיקרם. לוּ מדין זה אפוא, דינה של הבקשה להידחות.

8.למעלה מן הצורך אציין, כי קיימות סיבות נוספות לדחיית הבקשה. בית המשפט המחוזי קבע כממצא שהמבקש אינו מתגורר באזור תל-אביב כפי שטען וכי אין לו כתובת קבועה במקום אחר. כמו כן נקבע כי למבקש היה נכס בירושלים, גם אם לטענתו הנכס לא היה בבעלותו בעת פתיחת ההליכים נגדו. כמו כן נקבע כי עוד בשנת 2014 ידע המבקש על הליך ביטול ההענקה (קשה לראות כיצד ניתן לטעון היום אחרת מקום שבו אף הגיש במסגרת אותו הליך תצהיר התומך בעמדת בנו) וכי ידע בוודאות על מתן צו הכינוס נגדו כבר ביום 11.9.2016 כאשר הגיש בקשה להפחתת התשלום החודשי שהושת עליו. ממצאים אלו הם ממצאי עובדה ומהימנות. הכלל הוא כי אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם, אלא באותם מקרים חריגים בהם נפלה טעות משפטית או כאשר התגלה פגם או פסול מהותי בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית (ראו : ע"א 1256/16 אי.סי.אם יצרני מיזוג אויר בע"מ נ' עוז ניצן ז"ל (17.4.2016); ע"א 2232/12 הפטריארכיה הלטינית בירושלים נ' פארוואג'י (11.5.2014) והאסמכתאות שם), ואין מקרה זה נכנס לגדרם של אותם מקרים חריגים. ממצאי בית המשפט מעלים תמונה לפיה לא זו בלבד שבית המשפט המחוזי בירושלים קנה סמכות לדון בעניינו של המבקש, אלא כי המבקש מנוע מלהעלות טענות נגד סמכותו של בית המשפט נוכח שתיקתו במשך מספר שנים והסכמתו שבית המשפט ידון בעניינו, גם בעניין ביטול הענקת דירתו לבנו וגם בעניין בקשתו להפחתת התשלום החודשי שהושת עליו (והשוו: רע"א 3640/03 בעניין דקל , שם בפסקה 18).

כאמור, הבקשה נדחית ועמה הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.