רע"א 1888/21 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטות מ' נד"ב, ע' כהן ו-ח' קיציס ) בע"א 73802-06-20 מיום 13.1.2021, בגדרו נדחו הערעור והערעור שכנגד, בשאלת האחריות , על פסק דינו של בית משפט השלום בכפר-סבא (כב' השופט א' נבו ) בת"א 11644-01-14 מיום 31.5.2020, זאת מכוח תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ואילו ערעורו של המבקש ביחס ל גובה הנזק שנפסק לו ו שיעור האשם התורם שהושת עליו התקבל באופן חלקי.

2.

בפסק

דינו של בית משפט השלום,

התקבלה

בחלקה

תביעה

שהגיש

המבקש

בגין

נזקים

שנגרמו

לו

בעקבות

שימוש

באקדח

טייזר

בעת

שטופל בבית החולים בהיותו עצור,

ונדחתה

תביעתו

בעילה

של

מעצר

לא

חוקי .

3.

בית המשפט המחוזי קבע במסגרת פסק דינו, כי שימוש המשטרה במכשיר הטייזר על מנת לרסן את המבקש, לפני הפעלת אמצעים אחרים, "לא היה סביר, לא היה מידתי ומנוגד לנהלים שנקבעו על ידי משטרת ישראל". כמו כן, נקבע כי מהעובדות שנקבעו על ידי בית המשפט השלום עולה כי נכותו הצמיתה של המבקש קרובה ל-5%. בהתאם לאמור, הגדיל בית המשפט המחוזי את הפיצוי שנפסק למבקש והעמידו על סך 70,000 ש"ח (חלף סכום של 46,000 ש"ח). מסכום זה הפחית בית המשפט המחוזי אשם תורם בשיעור של 20% (חלף 50% שנקבעו על ידי בית משפט השלום). בסופו של דבר חויבו המשיבים על ידי בית המשפט המחוזי לשלם למבקש סך של 57,000 ש"ח בתוספת שכר טרחת עורך דין והוצאות (חלף סכום של 23,000 ש"ח נטו שנקבע על ידי בית משפט השלום).

על פסק דין זה כאמור הוגשה בקשת רשות הערעור דנן.

4.

דין הבקשה להידחות אף מבלי לקבל תשובה.

חרף טענות המבקש בדבר השלכות הרוחב של הסוגיה מושא הבקשה, הלכה למעשה, הבקשה נטועה כולה בדל"ת אמותיו של המקרה הקונקרטי. כך, פסקי הדין של הערכאות קמא אינם מעוררים שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". כמו כן, לא מצאתי כי מתן רשות הערעור דרוש כדי למנוע עיוות דין. משכך, הבקשה נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

5.

בשולי הדברים אך לא בשולי חשיבותם, אוסיף ואציין כי אין בדחיית הבקשה כדי להפחית כהוא זה מחומרת המעשה שנעשה במבקש בהפעלת מכשיר הטייזר על מנת לרסנו, טרם שהופעלו אמצעיים פחות פוגעניים.