רע"א 1904/17 אשר ורגס נ. הרב זינקובר יהושע

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ר' יעקובי ) בהפ"ב 11920-06-16 מיום 29.1.2017.

רקע

1.

עניינו של הסכסוך בין הצדדים בזכות השימוש בחצר ביתם המשותף. במטרה לפתור סכסוך זה, פנו הצדדים להליך בוררות ב"בית הוראה הישר והטוב - בית דין צדק ובית הוראה לדיני ממונות וריבית שע"י", שהתנהל לפני מותב תלתא. פסק הבוררות שניתן על ידי הבוררים אושר על ידי בית המשפט המחוזי, ובעקבות זאת נקט המשיב בהליכי הוצאה לפועל נגד המבקש. במסגרת הליך ההוצאה לפועל, העלה המבקש טענת "פרעתי". רשמת לשכת ההוצאה לפועל ( ק' יצחקי ), החליטה כי לצורך דיון בטענה זו, נדרשת הבהרה של פסק הבוררות, לפי סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, (להלן: חוק ההוצאה לפועל )

ביחס לסוגיות כדלקמן:

"1.

השטח המדוייק נשוא הבוררות.

2.

אלו חפצים יש לפנות מהשטח נשוא הבוררות – האם מדובר גם בגדרות ומבנים אשר נבנו על השטח.

3.

הגדרה מדוייקת אודות הגבולות ושטח המגרש נשוא ס' ג'.

4.

האם הקבוע בס' ג' שולל את האפשרות למעבר שכנים בשטח האמור לרבות החייב ואחרים."

אשר על כן פנתה הרשמת בבקשת הבהרה לבית המשפט המחוזי אשר אישר את פסק הבוררות.

2.

בית המשפט המחוזי קבע כי אין ביכולתו להבהיר את פסק הבוררות, ועל כן הורה לצדדים לפנות למותב הבוררים שנתן את פסק הבוררות בבקשה מתאימה. הבוררים קיימו דיון בנוכחות הצדדים בסוגיות הטעונות הכרעה, אך הדיון הסתיים ללא החלטה אופרטיבית. בהמשך לאמור, מינו הבוררים מודד מטעמם לצורך עריכת תשריט על מנת שיסייע להם להכריע בסוגיות שבמחלוקת. על בסיס תשריט זה, ניתנה הבהרה מצדם של הבוררים ביחס לסוגיות הנ"ל (להלן:

החלטת

ההבהרה ).

3.

המבקש עתר לבית המשפט המחוזי בבקשה לבטל את ההבהרה. המבקש טען כי פעולות הבוררים במסגרת החלטת ההבהרה היוו למעשה הכרעה חדשה בסוגיות שלא נדונו בהליך המקורי, ועל כן החלטת ההבהרה ניתנה בחוסר סמכות. עוד טען המבקש כי החלטת ההבהרה פגומה, גם מחמת כך שלא ניתנה לו הזדמנות להעלות הסתייגויות עובר לנתינתה. בית המשפט המחוזי דחה את טענות המבקש, בקבעו כי הבוררים היו מוסמכים לפעול כפי שפעלו כדי לאפשר את ביצועו של פסק הבוררות. עם זאת, נקבע כי נפל פגם בכך שההבהרה ניתנה בלי שהתאפשר לצדדים להתייחס לתשריט שהוכן על-ידי המודד. על כן קבע בית המשפט כי אין לבטל את ההבהרה, אך יש להחזיר את ההליך לבוררים פעם נוספת, על מנת שיאפשרו לבעלי הדין להתייחס לתשריט. נקבע כי לאחר מכן תינתן הבהרה חדשה "זהה לקודמתה או שונה ממנה".

4.

במסגרת הבקשה שלפנַי, טוען המבקש כי הבהרת פסק הבוררות ניתנה בהיעדר סמכות, וכי ממילא לא היה מקום לאשר את פעולות הבוררים שבוצעו בהקשר זה. לטענת המבקש, לאחר שאושר פסק בוררות על ידי בית המשפט המחוזי, אין לבורר ואף לא לבית המשפט המחוזי, סמכות להבהירו או לתקנו באופן שכולל עריכת דיון מחדש בסוגיות שלא הוכרעו, בחינת שאלות שבעובדה, מינוי מודד, ועוד. עוד נטען, כי העובדה שהבוררים מינו מודד מטעמם והסתמכו על ממצאיו בהבהרתם ללא מתן אפשרות לצדדים להתייחסות לכך, מהווה פגם נוסף בהליך המצדיק את ביטול ההבהרה באופן מלא.

5.

מנגד, המשיב טוען כי לא מתעוררות במקרה דנן שאלות עקרוניות ולא מתקיימים שיקולי צדק או עיוות דין המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה. כמו כן, נטען כי החלטת ההבהרה היא בגדר תיקון או השלמה "טכנית" לפסק הבוררות, ועל כן היא ניתנה בסמכות. עוד נטען כי הבוררים היו מוסמכים לקבל החלטה למינוי מודד בהיעדר הצדדים אף ללא מתן אפשרות לחוקרו, שכן חוות דעתו היא אינה בגדר "חוות דעת מומחה".

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בבקשה ובתגובה לה, על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, בהתאם לתקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

7.

כידוע, המשמעות של הבהרת פסק דין על פי סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, היא מתן הסבר ופירוש לפסק הדין ככל הנדרש לשם ביצועו במסגרת הליכי הוצאה לפועל. בקשת הבהרה מסוג זה אינה מסמיכה את בית המשפט להוסיף על פסק דינו או לתקנו אלא להבהירו בלבד: "גבולות הגזרה של בקשת ההבהרה מכוח סעיף 12 - ברורים הם: בית המשפט מוסמך לפרש את פסק הדין, הא ותו לא. אין לאפשר תיקון ושינוי, 'בדלת האחורית' של פסק הדין" ( ע"א 7774/11 עמותת ז.פ. נ' לוי רמות עבודות עפר, כבישים ופיתוח בע"מ , פסקה 4 והאסמכתאות שם (27.01.2013) ; וכן ראו: רע"א 9085/00 שטרית נ' אחים שרבט חברה לבניין בע"מ פ"ד נז(5) 462, 475 (2003)). המסלול הקבוע בסעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, אינו מאפשר להשיב לבית המשפט דיון בסוגיה שכלל לא נדונה לשם הכרעה מחודשת. זאת, גם אם השבת הסוגיה תהא לכאורה יעילה וצודקת. במקרים אלו, ייתכן שיתעורר צורך לנקוט הליך חדש בסוגיות שטרם הוכרעו, וזאת אף אם משמעות הדבר היא שלא ניתן יהיה לממש את פסק הדין המקורי בהוצאה לפועל. יצוין כי מסקנה זו יפה ביחס להליכים אזרחיים רגילים, ובתוך כך גם ביחס להליכי בוררות (רע"א 4448/16 ארלנגר נ' היכל שלמה המרכז למורשת היהדות בירושלים , פסקה 10 והאסמכתאות שם (26.12.2016)).

8.

במקרה שלפנַי, הליך ההבהרה שננקט פתח צוהר לדיון במחלוקות שטרם הוכרעו בעניין ההגדרה המדוייקת של השטח מושא הבוררות, החפצים שיש לפנות משטח זה, ואפשרותם של שכנים, ובהם המבקש, לעבור בשטח. סוגיות אלה לא הוכרעו במסגרת פסק הבוררות המקורי, ולשם הכרעה בהן נדרש לקיים דיון בנוכחות הצדדים, להסתייע במודד ולערוך תשריט. הנה כי כן, מדובר בדיון עובדתי ומשפטי שהיקפו חורג בהרבה מ"הבהרה" של פסק הבוררות המקורי. ההבהרה שניתנה על ידי הבוררים למעשה מתקנת את הפסק ומוסיפה עליו והיא אינה בגדר פרשנות בלבד. הואיל וההבהרה היא למעשה תיקון מהותי, הרי שדה-פקטו מדובר בהליך משפטי חדש – שלא ניתן לקיימו במסגרת הליך מכוח סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל. משכך הם פני הדברים, הדין עם המבקש בטענתו כי פעולות הבוררים בוצעו בחוסר סמכות.

9.

נוכח האמור לעיל, סבורני כי נפל פגם מהותי בהליך שננקט לפני הבוררים וכן לפני בית המשפט המחוזי, בהתאם לסעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל. פגם זה מצדיק את התערבותו של בית משפט זה.

10.

יוער, כי במסגרת הבקשה נטען כי כלל לא היה מקום מלכתחילה להעביר את בקשת ההבהרה לידי הבוררים. לנוכח התוצאה אליה הגעתי רואה אני מקום להתייחס לטענה זו בקצרה בלבד. סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, אכן אינו מספק מענה ברור לשאלה האם העברה של סוגיה להבהרה מצדו של בית המשפט שנתן את פסק הדין, יכול שתינתן על-ידי גורם שאינו בית המשפט – ובענייננו, על-ידי מותב הבוררים. כשלעצמי, אינני שולל אפשרות שבית המשפט הדן בענייני בוררות יוכל "להעביר" בקשת הבהרה המופנית אליו מכוח סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, להבהרה על-ידי הבורר. לכאורה, מסקנה זו מתבקשת בהליכי בוררות, בהם לעיתים קרובות אישור פסק הבוררות ניתן בלי שבית המשפט נכנס לעובי הקורה וללא שהוא מכיר את המחלוקת באופן טוב מספיק על מנת שיתאפשר לו להבהיר את פסק הבוררות. על כל פנים, בנסיבות העניין איני רואה צורך להביע עמדה נחרצת בנדון. בענייננו, המבקש לא התנגד – בזמן אמת – "להעברת" הליך ההבהרה לפתחם של הבוררים, וסבורני כי לא ראוי לאפשר לו לטעון זאת כעת. כאמור, הדין עם המבקש בטענתו כי הבוררים חרגו מסמכות ההבהרה ש"הועברה" אליהם, ודומני שדי בקביעה זו לצורך ההליך.

11.

אשר על כן, אני מקבל את טענות המבקש באופן שתבוטל החלטת הרשמת מיום 20.1.2016 בתיק 511675-08-15, החלטתו של רשם בית המשפט המחוזי בירושלים (הרשם א' רון ) מיום 1.2.2016; וההחלטה בדבר הבהרת פסק הבוררות מיום 18.4.2016. כאמור לעיל, אפשר ותוצאת ההליך שלפנַי תוביל לכך שלא ניתן יהיה לממש את פסק הבוררות המקורי שאושר בהליך ההוצאה לפועל; והדרך היחידה שבה יוכל המשיב לקבל סעד אופרטיבי נגד המבקש תהא לנקוט הליך מחדש בסוגיות שעל הפרק. בלי לטעת מסמרות, יצוין כי על פניו, תניית הבוררות שאיפשרה את העברת הסכסוך המקורי להכרעה בבוררות, תמשיך לחול ביחס לסוגיות הנ"ל שלא נדונו ולא הוכרעו, אלא אם הצדדים הסכימו באופן מפורש אחרת במסגרת תניית הבוררות. על כל פנים, מובן כי ככל שתתעוררנה מחלוקות בהקשר זה, הדרך פתוחה לפני הצדדים להעלות טענות בנדון, בדרך המקובלת, וככל שהדין מאפשר זאת.

12.

המשיב יישא בהוצאות משפט המבקש בסך 5,000 ש"ח.