רע"א 1927/12 יורם שכטר נ. משה הרפז

בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט א' אברהם) בע"א 3974-11-11 מיום 2.2.12, בו נדחה הערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בקצרין (כב' השופטת ב' סמסון).

1.

בין המבקש למשיבים מתנהל סכסוך רב שנים הנוגע לגבול העובר בין משקיהם החקלאיים הסמוכים למושב אלמגור. במסגרת סכסוך זה הגישו המשיבים תביעה נגד המבקש לבית משפט השלום בקצרין, בה טענו כי המבקש עלה עם כלי עיבוד על חלקתם והסב להם נזקים בשל כך. עוד הם טענו כי במועד אחר עשה המבקש דין לעצמו ועקר 21 עצי מנגו המצויים בתחום המשק שלהם. לאחר ששתלו מחדש עצי מנגו במקום, כך נטען בכתב התביעה, שוב עקר אותם המבקש שלא כדין. המשיב טען כי המשיבים אינם בעלי זכויות במשק וכי השטח מושא המחלוקת מצוי בשטח השייך למשקו ולפיכך עקירת העצים מוצדקת.

2.

בית המשפט קמא קבע שאין להידרש לשאלת הבעלות בשטח, אלא די לנו בכך שהמבקש הודה שהמשיבים 2-1 אוחזים בשטח מזה שנים רבות. בשל החזקה זו המבקש לא רשאי היה לעקור את העצים והיה עליו לפנות לערכאות המוסמכות אם הוא חשב שהמשיבים מסיגים את גבולו. כמו כן נקבע כי המבקש אחראי לנזקים עליהם הצביעו המשיבים אשר צמחו מעליית כלי העיבוד של המבקש על השטח. בשל כך נקבע כי על המבקש לפצות את המשיבים בגין הנזק שגרם לעצי הפרי שלהם, בדרך של אומדנה ועל בסיס חוות דעת מומחה שהגישו המשיבים.

3.

הצדדים הגישו ערעור וערעור שכנגד לבית המשפט המחוזי בנצרת על פסק דינו של בית משפט השלום. עיקר ערעורו של המבקש סב סביב העובדה שבית המשפט קמא לא הכריע בשאלת הבעלות, וכן על קביעותיו העובדתיות של בית המשפט. המשיבים ערערו על גובה הפיצויים וטענו שיש להגדילם. בית המשפט המחוזי דחה את הערעורים, התייחס בפירוט לעדויות ולממצאים העובדתיים בתיק ופסק כי על פי מאזן ההסתברויות, המבקש הוא שגרם לנזקי המשיבים. כמו כן נקבע בפסק הדין כי למבקש לא עמדה זכות לעשיית דין עצמי והריסת עצי המנגו של המשיבים, אשר החזיקו בקרקע. לבסוף, בית המשפט המחוזי דחה באופן פרטני את טענות המבקש ואת טענות המשיבים לגבי הפיצויים בהם חויב המבקש, ומצא כי אין הצדקה שערכאת הערעור תתערב בשיעור הפיצויים שפסק בית משפט השלום.

מכאן הבקשה שלפניי.

4.

המבקש סבור כי נגרם לו עיוות דין אשר מתבטא בקביעות עובדתיות שגויות של בתי המשפט דלמטה. לדידו, המשיבים לא הראו מדוע עומדת להם זכות תביעה נגדו, ומדוע מגיעים להם הפיצויים שהושתו עליו. עוד טוען המבקש כי בית המשפט סטה מההלכות הנוהגות בדיני הנזיקין והמקרקעין, בכך שהעניק למשיבים מסיגי-הגבול פיצויים בגין נזקים עתידיים. לפי טענה זו, בית המשפט פיצה את המשיבים גם בגין נזק עתידי הנובע מכך שהם ייאלצו להמתין עד שעצי המנגו החדשים שיינטעו במקרקעין יניבו פרי. רכיב זה מפצה למעשה את מי שמחזיק במקרקעין שלא כדין בגין נזקים עתידיים שיצמחו לו במקרקעין ולפיכך אינו עולה בקנה אחד עם הוראות החוק והפסיקה. כמו כן, לטענתו, בית המשפט קמא הסתמך על חוות דעת מומחה בלתי-אמינה ופגומה שהגישו המשיבים בעניין הנזק שנגרם להם.

5.

על בקשה זו התבקשה תגובת המשיבים. בתגובתם טוענים המשיבים, בין היתר, שהמבקש משיג על קביעות עובדתיות מובהקות וכי הפיצויים שהושתו עליו נובעים מהנזק הריאלי שהם ספגו כתוצאה מהריסת עצי המנגו. לדבריהם, המבקש עקר עצי פרי מניבים ולפיכך בדין התחשב בית המשפט במסגרת חישוב הנזק והפיצוי בגינו בכך שלעצים החדשים שיינטעו במקום ייקח מספר שנים עד שיניבו פירות.

יצוין כי המבקש ביקש להגיב לתגובת המשיבים. אולם, לאחר שעיינתי בחומר המצוי בתיק, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשתו ונחה דעתי שדי בחומר האמור על מנת לקבל החלטה בבקשה.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובנספחיה, מצאתי כי דינה להידחות. הטענות העובדתיות המועלות בבקשה שלפניי נדונו ונדחו לגופן בידי שתי ערכאות. לדיון בערכאה שלישית יש מקום רק אם מתעוררות בעטייה של הבקשה שאלות בעלות השלכות משפטיות או ציבוריות רחבות, החורגות מעניינם הפרטני של הצדדים להליך (רע"א 123/08 חניון חיפה נ' מצת אור בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). הבקשה שלפניי איננה מגלה כל שאלה כזאת. המבקש מדגיש שיש ליתן בידיו רשות ערעור משום שבית המשפט קמא טעה ביישום הלכות בדיני הנזיקין והמקרקעין והתעלם מטענות רבות שהשמיע בפניו. אולם, כידוע, שגיאה ביישום ההלכה, לא מצדיקה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" ( רע"א 4321/08

עיריית לוד נ' פרבמן , פס' 13 להחלטה ( לא פורסמה , 1.9.08)).

7.

המבקש סבור שעניינו מעורר שאלות משפטיות רחבות היקף כיוון שהן עוסקות בזכות הפיצויים המגיעים למסיגי גבול. איני פוסלת את האפשרות ששאלות משפטיות עשויות היו לעלות מהנדון דנן, אם אכן היה נקבע על ידי הערכאות דלמטה כי מסיגי גבול זכאים לפיצויים עתידיים לכל דבר. אולם בענייננו, בניגוד לטענת המבקש, בתי המשפט לא קבעו כי המשיבים מסיגים את גבולו ונמנעו מלדון בשאלת הבעלות בשטח. משכך, שאלות אלו כלל אינן מתעוררות במקרה שלפנינו.

8.

זאת ועוד. המבקש טוען גם לעיוות דין אשר נבע, בין היתר, מכך שקביעות בתי המשפט מנותקות מהראיות שהוצגו בפניהם, כך לשיטתו. לא מצאתי כי התרחש עיוות דין קיצוני למבקש בענייננו. טענותיו נבחנו פרטנית על ידי שתי ערכאות. המבקש בחר שלא להגיש חוות דעת מומחה מטעמו לעניין הנזק בערכאה הדיונית. על כן, אין לו להלין אלא על עצמו בשל כך שחוות הדעת שהוגשה על ידי המשיבים, ושהתקבלה, על ידי בית המשפט קמא בשינויים מסוימים, היוותה את נקודת המוצא להטלת הפיצויים. משכך, אינני סבורה שיש ליתן למבקש רשות ערעור ב"גלגול שלישי" מהטעם שנגרם לו עיוות דין.

בשל כל האמור הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבים בסך של 3,000 ש"ח.