רע"א 4321/08 עיירית לוד נ. חיים פרבמן

בפניי בקשת רשות ערעור המופנית כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (הרכב כבוד הנשיאה ה' גרסטל וכבוד השופטים א' שטמר ומ' יפרח) מיום 23.3.2008 בע"א 1430-08-07, אשר ניתנה במסגרת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום ברמלה (כבוד השופטת ל' צבר) מיום 22.4.2002 בת.א. 1892/98.

העובדות בקצרה

1.

ביום 20.2.1998 הגישה המבקשת, עיריית לוד (להלן: העירייה ), תביעה בסדר דין מקוצר לסילוק ידו ולפינויו של המשיב מנכס מקרקעין (להלן: הנכס ) אשר בבעלות העירייה ואשר המשיב עשה בו שימוש כנגרייה. ביום 22.4.2002 - לאחר שניתנה רשות להתגונן ולאחר שנשמעו הוכחות - קיבל בית משפט השלום את התביעה והורה למשיב לפנות את הנכס.

2.

המשיב הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. לאחר מספר שנים בהם התנהל הערעור, הגיש המשיב (ביום 6.12.2006) בקשה להגשת ראיות נוספות בערעור וכן בקשה להוספת טענה חדשה.

3.

החלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשה זו ניתנה ביום 23.3.2008. בית המשפט המחוזי התיר למשיב להגיש שתיים מהראיות שהוספתן התבקשה (מכתב פנימי של העירייה מיום 24.7.1978 ואישורים על תשלומי משרד השיכון לדיירים אחרים), וזאת לאחר שקבע כי מסמכים אלה מתייחסים לנקודה העיקרית שבמחלוקת, קרי, מעמדו של המשיב בנכס. עוד נקבע כי ראיות אלה התגלו למשיב לאחר מתן פסק הדין, במסגרת פגישה עם נציג משרד השיכון. בית המשפט המחוזי קבע, כי בהתחשב בכך שהראיות שהגשתן הותרה מחייבות גביית עדויות, קביעת ממצאים עובדתיים ובחינה מחודשת של ממצאים שנקבעו בבית המשפט קמא, יש להחזיר את התיק לבית המשפט קמא, שם תוגשנה הראיות החדשות, תיגבינה עדויות ויינתן פסק דין חדש.

אשר ליתר המסמכים, סבר בית המשפט המחוזי כי גם אם לא היו בידי המשיב עובר למתן פסק הדין בבית משפט השלום, הרי שיכלו להיות בידיו. יחד עם זאת, מאחר שנקבע כי הדיון יוחזר לבית משפט השלום, סבר בית המשפט המחוזי כי ראוי להותיר את ההכרעה בקשר למסמכים האחרים בידיו של זה.

אשר לטענה שהוספתה התבקשה (טענה לפיה המשיב הינו בר-רשות בלתי הדירה בנכס) קבע בית המשפט המחוזי כי "הואיל והטענה מתייחסת לעובדות שהובאו בפני בית משפט קמא, ואין המדובר אלא בהוספת טענה משפטית נראה כי אין מניעה מלטעון אותה במסגרת הערעור". משהוחזר הדיון לבית משפט השלום, נקבע כי שם תישמע גם הטענה הנדונה.

טענות העירייה בתמצית

4.

בבקשת רשות הערעור שבפניי טוענת העירייה, כי החלטתו של בית המשפט המחוזי משמעה פתיחה מחדש של הליכים המתנהלים מזה עשר שנים. עוד נטען, כי אין בראיות שהוספתן התבקשה כדי לשנות באופן מהותי מקביעותיו של בית משפט השלום, ובנסיבות אלה, לטענתה, לא היה מקום לפתוח מחדש את הדיון.

5.

העירייה מוסיפה וטוענת, כי המשיב יכול היה לאתר את הראיות שהוספתן התבקשה, תוך שקידה ראויה, ומשכך, מן הדין היה לדחות את בקשתו להוספת ראיות. כך גם באשר לטענה שהוספתה התבקשה, המשיב לא הראה טעם מספיק לכך שטענה זו לא הועלתה עד כה.

6.

עוד טוענת העירייה, כי החלטתו של בית המשפט המחוזי אפשרה למשיב לקבל את מבוקשו, קרי, פרק זמן נוסף שבמהלכו יוכל להמשיך ולשהות בנכס שלא כדין.

7.

לטענת העירייה, הגשת בקשה להוספת ראיות בשלב כה מאוחר של הדיון, נגועה בחוסר תום לב משווע ודינה היה להידחות מטעם זה בלבד.

8.

העירייה טוענת, כי הוספת ראיות וטענות בשלב הערעור תותר במקרים חריגים ביותר. הוספת הטענה הנוספת מהווה הרחבת חזית מובהקת, ויש בה כדי לפגוע קשות בזכויותיה הדיוניות של העירייה. הלכה למעשה, משמעות הדבר היא כי הצדדים ייאלצו להגיש כתבי טענות מתוקנים ולהתחיל את הדיון מחדש.

9.

עוד טוענת העירייה, כי היה על בית המשפט המחוזי לדחות את הטענה שהוספתה התבקשה לגופה, שכן היא שגויה מיסודה.

10.

לבסוף, טוענת העירייה כי המקרה דנן מצדיק מתן רשות ערעור הן לאור הצורך הציבורי ביעילות דיונית ובקיום הליכי משפט הוגנים וצודקים כלפי כל הצדדים והן בשל האינטרס הציבורי של כלל תושבי הרשות כי זו תצליח לאכוף את החוק. בנוסף, נטען, כי השגיאה החמורה שבהחלטתו של בית המשפט קמא מצדיקה את מתן רשות הערעור. ולבסוף, טוענת העירייה, כי החלטתו של בית המשפט קמא נעדרת כל נימוק, ודי בהפרת חובת ההנמקה כדי להצדיק מתן רשות ערעור.

דיון והכרעה

11.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף בלא קבלת תגובה מצד המשיב.

12.

אכן, הוספתן של ראיות חדשות בערעור תותר במקרים חריגים ביותר, וזאת בהתאם לתנאים הקבועים בתקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. כאשר הראיות הנוספות נוגעות לאירועים שהתרחשו לפני מתן ההחלטה השיפוטית, המבקש את הוספתן נדרש להראות כי הראיות לא הובאו בפני הערכאה הדיונית מסיבות שאינן תלויות בו, ולשכנע כי הוא תם לב. יחד עם זאת, לעתים תותר הגשת ראיות נוספות לערכאת הערעור, גם כאשר מחדלו של בעל דין הוא שהביא לאי הגשת הראיות בשלב הדיוני הנכון, וזאת באותם מקרים בהם ניכר כי לראיות הנוספות תהא חשיבות ניכרת לעניין ההכרעה בפסק הדין [רע"א 4543/07 אביסדריס נ' קצין התגמולים (לא פורסם, 6.12.2007) והאסמכתאות הנזכרות שם].

13.

במקרה דנן, נראה כי בית המשפט המחוזי התייחס בהחלטתו לשיקולים הנדרשים, קרי, המועד בו הגיעו הראיות לידיו של המשיב, מידת הרלבנטיות של הראיות הנוספות לטענות בתיק, וכיו"ב, ושקילתם של כל אלה הביאה את בית המשפט קמא למסקנה כי מן הראוי להתיר את הבאתן של שתי ראיות נוספות, דבר אשר הצדיק את החזרת הדיון לבית משפט השלום. איני רואה מקום להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי. גם אם שגה בית המשפט המחוזי באופן יישום ההלכה על עובדות המקרה הספציפי - ואיני קובע כי כך אכן הדבר - אין בכך כדי להצדיק מתן רשות ערעור [רע"א 4952/07 אבו חוסיין נ' אולם אבו אלאניס בע"מ (לא פורסם, 9.12.2007)].

14.

גם באשר להוספת הטענה החדשה; העירייה לא הצביעה על טעם ממשי להתערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, אשר בחן לעומקן את עובדות המקרה ומצא כי מדובר אך ורק בטענה משפטית חדשה, הנסמכת על עובדות שכבר הוכחו בבית משפט השלום.

15.

משהוחלט על החזרת הדיון לבית משפט השלום, לא מצאתי פגם גם בהחלטה לפיה בית משפט השלום יחליט האם לקבל את הראיות הנוספות שביקש המשיב להוסיף. יחד עם זאת, ישנו טעם לפגם בעובדה כי מדובר בהליך שמתנהל מזה כעשר שנים תמימות. לדעתי, טוב יעשה בית משפט השלום אם יביא שיקול זה במסגרת שיקוליו הן כאשר יכריע בבקשה להוספת ראיות (מעבר לשתי הראיות שצירופן הותר) והן במסגרת ניהול הדיון וקידומו וזאת על מנת להביא את ההליך לסיומו בהקדם האפשרי.

16.

נוכח כל האמור לעיל, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. יצויין, כי החלטתו של בית המשפט המחוזי העדיפה את בירור ההליך לגופו, בהסתמך על ראיות חדשות שהובאו לידיעת המשיב, וזאת על פני סתימת הגולל בפני המשיב. כאשר עסקינן ב"החלטה דיונית המבכרת את המשך בירור ההליך לגופו" אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב [רע"א 1353/06 עקרי נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם, 14.8.2006); רע"א 973/07 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' בן אליעזר (לא פורסם, 14.3.2008)].

17.

בקשת רשות הערעור נדחית, ללא צו להוצאות.