פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
7790/12
לפני:
כבוד השופטת ע' ארבל
המבקשת:
הראל חברה לביטוח
נ ג ד
המשיב:
אחים שליין
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט
המחוזי בתל אביב-יפו מיום 10.09.2012 בתיק
ע"א 2032/09 שניתן על ידי כבוד סגניות הנשיאה
א' קובו, מ' רובינשטיין וע' צ'רניאק
בשם המבקשת:
עו"ד נ' היכל
החלטה
בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטות א' קובו, מ' רובינשטיין וע' צ'רניאק) בע"א 2032/09 מיום 10.9.12.
השתלשלות האירועים
1.
המשיבה הגישה תביעה למבקשת לקבלת תגמולי ביטוח בגין פריצה שהתרחשה לטענתה בבית העסק שבבעלותה, בה נגנבו מכונות וציוד בשווי 709,287 ש"ח. המבקשת שילמה למשיבה סכום של 360,737 ש"ח בלבד. בשל כך, הגישה המשיבה תביעה לבית משפט השלום בתל אביב-יפו במסגרתה היא דרשה מהמבקשת לשלם לה תגמולי ביטוח בגין יתרת נזקי הפריצה. המבקשת הגישה תביעה-שכנגד בה היא טענה כי המשיבה לא הוכיחה את התרחשות מקרה הביטוח, וכי אף אם התקיים אירוע שכזה, הרי שהיא הצליחה להראות שמדובר באירוע שגרמה לו המשיבה במתכוון ועל כן היא אינה זכאית לתגמול בגינו ועל המשיבה להחזיר לה את הסכום שהתקבל מידי המבקשת.
2.
בית משפט השלום קיבל את התביעה שכנגד ודחה את תביעת המשיבה. בפסק הדין נקבע כי על פי מאזן ההסתברויות העולה מהראיות שהוצגו בפניו, המבקשת הראתה כי אירוע הפריצה בוים על ידי המשיבה. משכך, קבע בית המשפט קמא כי המשיבה תחזיר למבקשת את הסכומים שהתקבלו על ידה כתגמולי ביטוח וכן חייבה בהוצאות המבקשת בסך 70,000 ש"ח.
3.
על פסק דין זה הגישה המשיבה ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו . בית המשפט קיבל את התביעה ממספר טעמים: המבקשת הגישה את התביעה-שכנגד בבית המשפט קמא רק כפעולת תגמול על הגשת התביעה המקורית על ידי המשיבה, ולא בגלל שהיא סברה בכנות שהמשיבה אינה זכאית לתגמולי הביטוח; ממועד תשלום זה ועד להגשת התביעה-שכנגד בה נטענה טענת מירמה, לא התגלה למבקשת כל מידע חדש אשר יש בכוחו לשלול את זכאות המשיבה לפיצויים; המבקשת בחרה להיעתר חלקית לתביעת המשיבה לתגמולי ביטוח כאשר היא ידעה שייתכן שהמשיבה "מנפחת" את שווי הציוד שנגנב. כמו כן נקבע כי המשיבה עמדה בנטל להוכחת אירוע הפריצה, ועל מנת לשלול זכאותה לתגמולי הביטוח היה על המבקשת להוכיח את היסוד השלילי – קרי, מירמה מצד המשיבה. אולם, המבקשת לא הציגה ראיות ממשיות להוכחת טענתה למירמה ולכן לא היה מקום לקבל את התביעה-שכנגד שהגישה בבית המשפט קמא. בשל כל האמור החזיר בית המשפט המחוזי את הדיון לבית המשפט קמא על מנת שידון לגופו בטענת שווי הנזק של המשיבה.
מכאן הבקשה שלפניי.
4.
המבקשת סבורה כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שהתערב בקביעות מהימנות ובממצאים עובדתיים שנקבעו בבית המשפט קמא, זאת בניגוד להלכות ולנוהג, ואף קבע ממצאים שגויים רבים. לדידה, משמעות קביעת בית המשפט המחוזי היא שכל פעם שמבטח משלם למבוטח תגמולי ביטוח בגין קרות אירוע ביטוח, שוב לא יוכל המבטח לתבוע את הסכום בחזרה כאשר הוא מגלה את היסוד השלילי בתביעת המבוטח. בכך יוצא מסר לציבור המבוטחים שהחוטא ייצא נשכר אם יצליח להערים על המבטח ולהוציא ממנו תגמולי ביטוח מהר ככל הניתן – מה שימנע לאחר מכן את השבת הסכומים גם אם יתגלו פגמים בתביעה. לבסוף טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט המחוזי גם בכך שלא דן בטענותיה בדבר שווי הנזק שנגרם למשיבה והיחס בינו לבין הסכום שכבר שולם לה על ידי המבקשת.
דיון והכרעה
5.
עיינתי בבקשה ומצאתי כי דינה להידחות. כידוע, כדי שתינתן רשות ערעור למי שכבר הובא עניינו בפני שתי ערכאות, עליו להראות כי מקרהו מקים שאלה משפטית שחשיבותה והשפעתה חורגות מעניינו שלו ( ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). מבלי להיכנס לגוף הטענות , נדמה כי הבקשה במקרה דנן אינה מעלה שאלה כאמור, ועיקר עניינה בחזרה על טענות פרטניות הנוגעות לממצאים עובדתיים הרלוונטיים ליחסים שבין הצדדים בלבד. ניסיון המבקשת לקרוא לתוך פסק הדין של בית המשפט המחוזי מסר רחב-היקף לכלל קהילת המבטחים והמבוטחים אין בו כדי להועיל. שכן, בית המשפט המחוזי קבע כי לאור הראיות הספציפיות שהוצגו בפניו עולה שבמקרה המסוים שלפנינו אכן התרחש אירוע הביטוח, וכי מאזן ההסתברויות, בניגוד למה שנקבע בערכאה הדיונית, אינו נוטה לטובת גרסת המבקשת. בתי המשפט קמא ציטטו את ההלכות המרכזיות בתחום שאלת הנטלים בתביעות מסוג זה, ויישמו אותן כל אחת לפי הבנתה. אם כן, דומה כי המחלוקת בין הערכאות דנן בדבר אופן יישום ההלכות איננה מעוררת שאלה ציבורית רחבה. יתר על כן, אף אילו שגה בית המשפט המחוזי בדרך שבה יישם את ההלכות בנושא, אין בכך כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" ( רע"א 4321/08
עיריית לוד נ' פרבמן , פס' 13 להחלטה ( לא פורסמה , 1.9.08)).
6.
המבקשת טוענת שבית המשפט המחוזי שגה בסטייתו מהנוהג שלא להתערב בממצאים שבעובדה ומהימנות שנקבעו בערכאה הדיונית. אולם, טענות אלו אין להן על מה להסתמך במסגרת בקשה לדיון ב"גלגול שלישי". גם אם שגתה ערכאת הערעור, ואינני קובעת כך, באופן יישום ההלכות שהוזכרו בבקשה המאפשרות לערכאת הערעור להתערב בממצאים העובדתיים, אין בשגיאה זו כדי להצדיק מתן רשות ערעור (רע"א 2272/11 ברכה נ' "בזק" החברה הישראלית לתקשורת בע"מ , פס' 7 להחלטה (לא פורסמה, 4.5.11)).
7.
לבסוף, המבקשת מלינה על כך שבית המשפט המחוזי לא דן במסגרת הערעור בשאלת שווי הנזק והיחס בינו לבין הסכומים שכבר שילמה המבקשת למשיבה. אולם, כזכור, בית משפט השלום נמנע מלקיים דיון בשאלה זו כיוון שהוא דחה את תביעת המשיבה. משהפך בית המשפט המחוזי את פסק הדין של בית משפט השלום והתעורר מחדש הצורך להכריע בעניין שווי הנזק, הורה הוא להחזיר את הדיון לערכאה הדיונית לשם בירור הסוגיה. אשר על כן, אף בטענה זו של המבקשת אין כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".
הבקשה, איפוא, נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיבה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ח באייר התשע"ג (28.4.2013).
ש ו פ ט ת