רע"א 6663/12 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ. שלום בוקטוס

בקשות למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים י' ענבר, ח' שבח וש' שוחט) בע"א 20078-08-11 מיום 25.6.12.

1.

בין הצדדים התגלע סכסוך הנוגע להיקף האחריות של הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: החברה ) כלפי שלום בוטוקס – קבלן העוסק בשיפוצים אמנותיים (להלן: שלום ). הצדדים התקשרו במספר הסכמי פוליסת ביטוח חיים, בהם כוסה שלום גם לעניין אובדן כושר עבודה. ברוב הפוליסות צוין בפירוש כי שלום עוסק כקבלן ה"עובד בעצמו", ובגין מאפיין ייחודי זה אף התבקש שלום להגדיל את תשלומי הפרמיה עבור הפוליסות ב-25% אחוז ביחס לפרמיה הרגילה שנגבית בפוליסות מסוג זה.

בחודש מאי בשנת 2001 נפצע שלום בתאונת עבודה ולא יכול היה לעבוד יותר במלאכתו. על רקע זה תבע מהחברה תגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה בהתאם לתנאי הפוליסות. החברה שילמה במשך מספר שנים בהתאם לתביעה, אך פסקה מלעשות כן בשנת 2003, בנימוק ששלום מסוגל לעבוד ולמעשה הוא מנהל בפועל את חברת הקבלנות שבבעלותו. החברה אף גבתה משלום את הפרמיות עבור כל התקופה שבה קיבל פיצויים שלא כדין. בשל כך הגיש שלום תביעה לבית משפט השלום בתל אביב-יפו בה עתר לשלם לו את סכומי הפיצויים שנמנעו ממנו ולהשיב לו את הפרמיות שגבתה ממנו החברה מהמועד בו פסקה לשלם את תשלומי הביטוח. כמו כן ביקש מבית המשפט להצהיר כי הוא זכאי לתשלומים אלו גם בעתיד ולקבל פיצויים בגין עגמת הנפש שנגרמה לו.

2.

בית משפט השלום (כב' השופט א' קסירר) קיבל את התביעה וחייב את החברה לשלם בהתאם לטענותיו של שלום. כמו כן הצהיר בית המשפט כי שלום זכאי להמשך תשלומים בגין אובדן כושר העבודה שלו גם בעתיד, וחייב את החברה בתשלום בגין עגמת הנפש שנגרמה לו. בפסק הדין נקבע גם כי יש לפרש את ההגדרה בפוליסות לפיה שלום הוא "קבלן שיפוצים העובד בעצמו" כהגדרה שמייחדת את עיסוקו של שלום כקבלן העוסק בעבודות אמנותיות ייחודיות. לפיכך, מרגע שנפגע כושרו לעבוד במקצוע מסוים וצר זה של עבודות אמנותיות, נפגע כושר העבודה שלו לחלוטין. על כן, נדחתה טענת החברה לפיה אפשרותו של שלום לעסוק בניהול חברת השיפוצים שבבעלותו צריכה להיחשב כ"עיסוק סביר" אחר המתאים לכישוריו המונע את זכאותו לתגמולי הביטוח.

3.

החברה ערערה על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו . בית המשפט המחוזי (כב' השופטים י' ענבר, ח' שבח וש' שוחט) קיבל חלקית את הערעור, קבע כי החברה לא תצטרך לשלם לשלום בגין עגמת הנפש שנגרמה לו, וביטל את ההצהרה לפיה שלום זכאי גם בעתיד לתגמולי הביטוח. שכן, בהתאם לדינים הקיימים בתחום זה, החברה רשאית לעקוב אחר מידת שיקומו הרפואי של שלום ואם יימצא בעתיד שהושבה לו יכולתו לעסוק במקצוע המיוחד שלו – הרי שממילא לא תידרש יותר לשלם לו בגין אובדן כושר עבודתו. כמו כן קבע בית המשפט המחוזי ששלום לא תמך בראיות את טענותיו בדבר התנהלות חסרת תום לב של החברה, וטוב היה אילו לא היה מעלה אותן. על בסיס האמור, פסק בית המשפט כי שלום אינו זכאי לפיצויים בגין עגמת הנפש שנגרמה לו.

מכאן הבקשות שלפניי.

4.

ברע"א 6663/12 אשר הוגשה על ידי החברה, טוענת היא כי יהא זה מוצדק ליתן לה רשות לערער ב"גלגול שלישי" בשל שלוש נקודות שהועלו בבית המשפט המחוזי ואשר מן הראוי שיזכו לליבון נוסף בבית משפט זה. לטענתה, בית המשפט המחוזי נמנע מלדון בטענותיה בעניין חובת הקטנת הנזק של שלום על ידי מאמצי שיקום. לדידה, סעיפי חוק והלכות שנקבעו בעניין זה מחייבים את שלום לעשות כן באופן מפורש. בנוסף, החברה סבורה כי בית המשפט שגה כשלא הבחין בין הפוליסות שבהן נכתב כי עיסוקו של שלום הוא כקבלן העובד בעצמו, לבין הפוליסה הראשונה שבה לא צוין כן ולא נגבתה תוספת פרמיה. לבסוף, החברה טוענת מספר טענות נגד הפירוש שניתן בפסק הדין לתנאי ה"עיסוק הסביר" וגורסת כי בכך סטה בית המשפט המחוזי ביישום ההלכות שנקבעו לעניין זה בפסיקה.

5.

ברע"א 6831/12 אשר הוגשה על ידי שלום, טוען הוא כי שגה בית המשפט המחוזי עת ביטל כמה מהסעדים שהוענקו לו בבית המשפט קמא. לשיטת שלום, בית המשפט המחוזי התערב בקביעות מהימנות ובממצאים שבעובדה שנקבעו בערכאה הדיונית וזאת ללא בסיס. עיקר בקשתו של שלום מתמקדת בהתנהגות חסרת תום הלב, לטענתו, שהפגינה החברה משך שנים רבות ואשר מקבלת עידוד ואשרור בלתי-ראויים בפסיקת בית המשפט המחוזי. כמו כן טוען שלום כי בשל רגישות הנושא, יהא זה מוצדק ליתן בידו רשות ערעור ב"גלגול שלישי" ולהגמיש את ההלכות המצמצמות קבלת בקשות מסוג זה. יחסי הכוחות הבלתי שוויוניים בין חברות הביטוח והמבוטחים, כך לטענתו, מצדיקים את הידרשות בית המשפט ב"גלגול שלישי" כאשר המבוטח נפגע מהפעלת כוח שרירותית מצד חברת הביטוח.

כיוון שהבקשות עוסקות באותו פסק הדין שניתן בעניינם של הצדדים, החלטתי לדון בהן במאוחד.

6.

לאחר שעיינתי בבקשות, בתגובות ובנספחיהן, מצאתי כי דינן להידחות. הטענות העובדתיות המועלות בבקשות שלפניי נדונו לגופן בידי שתי ערכאות קודמות. לדיון בערכאה שלישית יש מקום רק אם מתעוררות בעטייה של הבקשה שאלות בעלות השלכות משפטיות או ציבוריות רחבות, החורגות מעניינם הפרטני של הצדדים להליך (רע"א 123/08 חניון חיפה נ' מצת אור בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). הבקשות שלפניי אינן מגלות כל שאלה כזאת.

7.

החברה מדגישה שיש ליתן בידיה רשות ערעור משום שבית המשפט המחוזי טעה ביישומן של הלכות מפורשות בדיני הביטוח והתעלם מטענות רבות שהשמיעה בפניו. אולם, כידוע, שגיאה שנופלת בערכאות הקודמות באופן יישום הלכה, ואיני סבורה שכך קרה בענייננו, לא מצדיקה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (רע"א 4321/08 עיריית לוד נ' פרבמן , פס' 13 להחלטה (1.9.08)). סוגיית פרשנות תנאי ה"עיסוק הסביר" בפוליסות אובדן כושר עבודה נדונה בבית משפט זה ונקבעו בה הלכות. אופן יישום הלכות אלו במקרה הקונקרטי שלפניי והטענות השונות שניתן להעלות בעניין זה אינם מצדיקים דיון ב"גלגול שלישי". מדובר במקרה פרטני הנוגע ליחסים הייחודיים שנוצרו בין הצדדים בהם סטתה החברה מהניסוח המקובל בפוליסות שהיא מנפיקה והתייחסה במפורש לסוג העיסוק המסוים של שלום. לכן, דומה כי הקביעות בעניין זה אינן מעלות שאלות משפטיות החורגות מיחסי הצדדים שלפניי (ר' למשל רע"א 2840/10 פולה סלוצקר נ' אליעזר בר-לב פס' י"א להחלטה (10.5.10)).

כך גם לגבי טענת החברה בעניין חובת הקטנת הנזק של שלום. סוגיית חובת הקטנת הנזק אכן נדונה ולובנה בבית משפט זה, וכן מצאה עיגונה בסעיפי חוק – כפי שהראתה החברה בבקשתה. אולם אופן יישום הוראות החוק וההלכות בעניין לגבי המקרה דנן אינו מעלה שאלה משפטית רחבת-היקף. לבסוף, אף איני מוצאת טעם של ממש בטענת החברה לפיה בית המשפט נקלע לכלל טעות כאשר לא אבחן בין סוגי הפוליסות השונות שהנפיקה לשלום. שכן, כידוע, טעות שנפלה בפסק הדין אינה, כשלעצמה, מצדיקה בהכרח מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" ונראה שהמקרה שלפניי איננו מצדיק הענקת רשות זו (רע"א 4356/06 נביל נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ פס' 3 להחלטה (18.6.06)).

8.

באשר לטענותיו של שלום. כאמור, עיקר טענותיו מועלות נגד התנהגותה חסרת תום הלב, לשיטתו, של החברה והמסר היוצא מפסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין זה. אולם בית המשפט המחוזי קבע כי שלום לא הניח בפניו תשתית עובדתית ראויה לטענות אלו וטוב היה אם היה נמנע מלהעלותן. במצב דברים זה איני סבורה שעומדת לו עילה המצדיקה הידרשות לטענותיו העובדתיות בערעור שני. טענותיו הפרטניות ביחס למכתבים השונים שהוחלפו בין הצדדים והתנהלות החברה מולו, אינן מעלות שאלה משפטית רחבה. היחסים החוזיים שבין חברות הביטוח למבוטחים הינם יחסים חוזיים מורכבים בהם לרוב מתקיימים יחסי-כוחות א-סימטריים במסגרתם לחברות הביטוח יתרונות ברורים. על בתי המשפט להידרש לסכסוכים הנוגעים ליחסים אלו בזהירות וברגישות המתבקשת מפערי-כוחות אלו. לצד זאת, לא ניתן לקבל את טענתו של שלום ממנה עולה לכאורה שכל דיון בעניין ביטוחי מצדיק את הידרשות בית המשפט העליון במסגרת "גלגול שלישי" לבחינת אופן יישום הדין על פרטי כל מקרה ומקרה. גם בנושא זה, כמו גם בנושאים רגישים אחרים, יש לבחון את הסוגיה לאור ההלכות המקובלות ולגלות את הרגישות הראויה. משלא העלה שלום בבקשתו שאלות משפטיות המצדיקות ליבון נוסף בבית משפט זה, ומשלא נמצא כי נגרם לו עיוות דין קיצוני במידה הנדרשת למתן רשות ערעור מסוג זה, הרי שאין מקום להידרש פעם נוספת לאותה המסכת העובדתית אשר נדונה כבר בשתי ערכאות.

הבקשות, איפוא, נדחות. משלא התבקשו תגובות הצדדים, אין צו להוצאות.