רע"א 1930/06 איהאב קסואני נ. אליהו חב' לביטוח בע"מ

1.ביום 30.1.2004 ארעה תאונה, בה נפגע המבקש 1 (להלן: המבקש ), בן 12 שנים באותה העת, בהיותו הולך רגל. המבקש נחבל באורח חמור בתאונה, והמומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגי קבע בחוות דעתו כי למבקש נגרם נזק מוחי קשה ביותר ( minimal responsive vegetative state ). המומחה העריך את נכותו הנוירולוגית של המבקש בשיעור של 100% לצמיתות. המבקש הגיש תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים ), ובמסגרתה הגיש בקשה לתשלום תכוף. בית משפט קמא ציין כי עד ליום 30.10.2005, שולמו למבקש, באמצעות הוריו, תשלומים תכופים בסך של למעלה מ - 300,000 ש"ח. בית המשפט פסק למבקש תשלום תכוף נוסף, למשך חצי שנה, בגין ראשי נזק כדלקמן: החזר הוצאות רפואיות ששולמו למבקש בעבר – סך של 6,094 ש"ח, ובנוסף, עבור ההוצאות בעתיד (עד ליום 30.4.2006), סך של 6,000 ש"ח; בגין שכר דירה, נפסק תשלום של 7,500 ש"ח עבור מלוא התקופה. בגין הוצאות נסיעה נפסק תשלום של 4,000 ש"ח עבור מלוא התקופה; עבור פיזיותרפיה וביקורי רופא, נפסק סכום של 4,000 ש"ח בעד התקופה כולה; כמו-כן נפסק סכום חודשי של 7,500 ש"ח, לשם כיסוי הוצאות סיעוד, לרבות רכישת חיתולים.

2.החלטה זו היא נשוא בקשת רשות הערעור שלפני. לאחר עיון בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להדחות. תכליתו של הסדר התשלום התכוף הקבוע בחוק הפיצויים, היא לספק מענה מיידי וזמני, על ידי החשת התשלום לנפגע תאונת הדרכים, וכך, להבטיח כי עוד בטרם מיצוי ההליכים המשפטיים, יקבל הוא לידיו תשלום בגין צרכי הריפוי, הסיעוד והמחייה שלו (לעניין זה ראו רע"א 9275/03 פינטו אברהם נ' יונה יונה , פ"ד נח(2) 295). "ההחלטה בקשר לתשלום התכוף" – כך הובהר בעניין פינטו – "אינה מביאה הכרעה סופית בשאלה אם פלוני זכאי לפיצוי ומה שיעור הפיצוי.... החלטה כאמור מאמצת מצב פתיחה ראשוני ובנויה על ההנחה - שאף היא כמובן תולדה של עיון ושיקול - לפיה יש סבירות לכאורית לטענות המועלות בתובענה, וכי קיים, על כן, הצדק למנוע מחסור וסבל מידיים מן התובע בתקופת הביניים עד שתתברר התביעה עד תומה". הכלל הרגיל הוא כי אין בית משפט שלערעור מתערב בשיקול דעתה של הערכאה המבררת, בכל הנוגע לסעד המיידי והזמני של תשלום תכוף (ראו רע"א 818/05 שמואל שטיינברג נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ תק-על 2005(1), 3869), ובמקרה זה, איני מוצא לנכון לסטות מהכלל.

בית המשפט קמא בחן ושקל בכובד ראש את הטענות שהובאו בפניו ואת החומר שהוצג לו. בית המשפט ציין כי המבקש, מצידו, לא סיפק הוכחות מספקות לכל הסכומים שנכללו בבקשתו, ועל רקע זה, פסק בית המשפט את התשלומים התכופים על פי מיטב שיקול דעתו וניסיונו. במסקנותיו של בית המשפט קמא, לעת הזו, איני מוצא מקום להתערב.

הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, ומשלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.