רע"א 1932/18 מוגדאם מוסא נמבר נ. ג'ק רושל

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (סגן הנשיא י' שיינמן ) בת"א 22484-04-10 מיום 3.2.2018, בגדרה התקבלה בקשת המשיבים 2-1 (להלן: המשיבים ) לסלק על הסף בקשה שהגיש המבקש (להלן: נמבר ) למתן צו אכיפה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית משפט.

2.

להלן בקיצור נמרץ עיקרי העובדות והטענות הצריכות לשם הכרעה בבקשה. המבקש והמשיבים 6-4 הם אחים, בבעלותם 100% מהון מניותיה של המשיבה 3 – חברת 'נאמ 5 בע"מ' (להלן: חברת נאמ ). ביום 14.4.2010 הגישו המשיבים, אנשי עסקים אזרחי ארה"ב, לבית המשפט המחוזי תובענה כספית נגד נמבר, אֶחָיו, וחברת נאמ. תובענה זו הופנתה להליך גישור, הצדדים הגיעו להבנות ביניהם, וביום 28.6.2012 ניתן בבית המשפט המחוזי תוקף של פסק דין להסכם הגישור. ביום 25.1.2017 הגיש נמבר לבית המשפט המחוזי בקשה למתן צו אכיפה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית משפט (להלן: הפקודה ), בגדרה טען כי במסגרת הסכם הגישור הסכימו הצדדים לסיים את כלל המחלוקות המשפטיות ביניהם, בישראל ובעולם; הן אלה שמנוהלות על-ידי הצדדים עצמם, הן אלה שמנוהלות באמצעות תאגידים שבבעלותם או בשליטתם. אף על-פי כן, ממאן המשיב 1 למחוק הליך משפטי שתלוי ועומד בבית משפט בפלורידה ארה"ב (להלן: ההליך בפלורידה ), אותו הגישה חברת KISS BH18, LLC (להלן: חברת

KISS ) שבבעלות המשיב 1 נגד נמבר ושותפו העסקי.

3.

ביום 22.10.2017 הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי בקשה לסלק על הסף את בקשת הביזיון שהגיש נמבר, וטענו בין היתר כי הליך של ביזיון אינו מתאים לנסיבותיו של העניין דנן, מפני שקיימת מחלוקת בין הצדדים בנוגע לפרשנות הסכם הגישור ותחולתו על ההליך בפלורידה. כמו כן טענו המשיבים, כי ביום 27.4.2012 המחתה חברת KISS

את זכות התביעה בהליך בפלורידה לחברת

Robhana Investments LLC

(להלן: חברת

Robhana ), וזו צורפה להליך כתובעת נוספת לאחר שבית המשפט בפלורידה דחה את בקשתה של KISS

למחוק אותה מן ההליך. לפיכך, ולנוכח העובדה ש חברת Robhana מסרבת למחוק את ההליך בפלורידה, טענו המשיבים כי גם אם תתקבלנה טענותיו של נמבר בנוגע לתחולת הסכם הגישור על ההליך בפלורידה, הרי שיהא זה בלתי אפשרי לאכוף את הסכם הגישור מכוח הפקודה.

4.

בהחלטה מיום 3.2.2018 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המשיבים לסלק על הסף את בקשת הביזיון. בהחלטתו, עמד בית המשפט המחוזי על יחודיותו של הליך האכיפה לפי פקודת ביזיון בית משפט, ועל כך שבהתאם להלכה הפסוקה השימוש בהליך זה "צריך להיות מוגבל רק למקרים מתאימים" ; "אין להיזקק להליכי ביזיון בית-המשפט כאשר קיימת דרך אחרת לביצוע ההוראה השיפוטית" (עמוד 8 להחלטה). לצד זאת, עמד בית המשפט המחוזי על כך שכאשר עסקינן בפסקי דין שניתנו בהסכמת הצדדים, יש להיזקק להליכי הביזיון "במקרים מיוחדים, שבהם הצדדים אינם חלוקים בשאלת פרשנותו של פסק הדין המוסכם או כאשר עמדת אחד הצדדים נגועה בחוסר תום לב, ושבהם ההפרה היא ברורה וחד משמעית" (שם, עמוד 9).

5.

בענייננו, בית המשפט המחוזי קבע כי קיימת מחלוקת בין הצדדים בנוגע לתחולתו של הסכם הגישור על ההליך בפלורידה, וכי על מנת להכריע בשאלה האם הופר ההסכם יש להידרש קודם לכן למספר סוגיות פרשניות. יתרה מכך, בית המשפט המחוזי קבע כי גם אם בסיומו של הליך פרשני זה יקבע שהסכם הגישור אכן חל על ההליך בפלורידה, הרי שעדיין יהיה צורך לבחון האם ההסכם הופר על-ידי המשיבים; זאת, לנוכח צירופה של חברת Robhana להליך בפלורידה, ולנוכח העובדה שבית המשפט בפלורידה לא נעתר לבקשתה של חברת KISS למחוק אותה מן ההליך. דהיינו, "המשמעות האופרטיבית של הבקשה לביזיון היא כי הלכה למעשה בית משפט זה [מחוזי – נ' ס'] יורה לבית המשפט בפלורידה למחוק את KISS מההליך, שעה שבית המשפט בפלורידה כבר סרב לבקשה זו" (שם, עמודים 15-14).

נוכח האמור, ובשים לב לטענתו של נמבר על זיוף הסכם המחאת זכות התביעה מ חברת KISS

לחברת Robhana , קבע בית המשפט המחוזי כי בנדון דידן ישנה מחלוקת כנה ומהותית בין הצדדים, שאינה מבוססת על עמדה חסרת תום לב של מי מהם, או על רצון להתחמק מביצוע פסק דין ברור וחד-משמעי.

6.

בשולי הדברים דחה בית המשפט המחוזי את טענתו של נמבר בנוגע לכך שהתנהלות המשיבים לקתה בחוסר תום לב, ואף קבע כי "דווקא החשש להתנהלות חסרת תום לב עולה ביחס לנמבר, שלא חשף, עוד במסגרת הבקשה לביזיון, עובדות שעשויות להיות משמעותיות לעניין אותה בקשה" (שם, עמוד 13). בהקשר לכך, עמד בית המשפט המחוזי על העובדות שהחסיר נמבר מבקשתו, בכלל זה העובדה שבחודש דצמבר 2012 הגיש לבית המשפט בפלורידה בקשה לאכיפת הסכם הגישור מכוח פסק הדין שניתן בישראל; והעובדה שבחודש פברואר 2015 הגיש בקשה לצירופו של המשיב 1, בעצמו, כצד שלישי בהליך – בקשה זו עודנה תלויה ועומדת בבית המשפט בפלורידה. זאת ועוד, בית המשפט המחוזי דחה את טענתו של נמבר, וקבע כי אין פגם בכך שהמשיבים לא צרפו תצהיר לבקשה לסילוק על הסף, מכיוון שטענותיהם העובדתיות שאוזכרו בבקשה נתמכו בתצהיר שצורף לתשובה שהוגשה לבקשת הביזיון. סיכומו של דבר: בית המשפט המחוזי קבע כי "המחלוקת שנתגלעה בענייננו ראויה להתברר בהליך אזרחי [...] ולא בהליך של ביזיון בית משפט" (שם, עמוד 11), ולפיכך התקבלה הבקשה לסילוק על הסף; ממילא נדחתה בקשת הביזיון.

7.

מכאן הבקשה שלפנַי, בגדרה מבקש נמבר להורות על ביטול החלטת בית המשפט המחוזי, ועל קיומו של דיון בבקשת הביזיון. לטענתו, סילוק על סף של הליך משפטי הוא סעד קיצוני, שיש להורות עליו במקרים נדירים וחריגים בלבד; העניין דנן אינו נמנה על עניינים אלו, מפני שהמחלוקת שבין הצדדים ממוקדת אך בשאלת תחולתו של הסכם הגישור על ההליך בפלורידה. המשיבים פועלים אמנם בחוסר תום לב מובהק כדי להרחיב את יריעת המחלוקת, ברם, הלכה למעשה אין מדובר במחלוקת כנה ואמיתית , מדובר במחלוקת מדומה, שאין סיבה שתהווה עילה לסילוק על הסף של בקשת הביזיון. עוד טוען נמבר, כי גם אם ניצבת לפניו משוכה גבוהה כדי להוכיח שהמשיבים הפרו את הסכם הגישור, אין בכך די כדי לסלק על הסף את בקשת הביזיון מבלי לקיים דיון לגופה בנוכחות הצדדים. זאת ועוד, טוען נמבר, כי שגה בית המשפט המחוזי כשקבע כי המשיבים לא נדרשו לצרף תצהיר לבקשה לסילוק על הסף, וכשקבע כי החסיר עובדות מהותיות בבקשת הביזיון שהגיש.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, ונתתי דעתי על נימוקיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. הליך אכיפת פסק דין מכוח הפקודה הוא הליך יחודי, ניתן להטיל במסגרתו על המפר סנקציות, בכללן מאסר. בשל יחודיות ההליך והתוצאה המעין-פלילית הנובעת ממנו, נקבע לא אחת בפסיקה, כי "אין זה ראוי להיזקק להליך על-פי הפקודה כאשר קיימת בין הצדדים מחלוקת פרשנית בתום לב" (ע"פ 6981/13 יקבי ירושלים אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' אנטיפוד השקעות בע"מ , פסקה 11 (9.12.2013) (להלן: עניין יקבי ירושלים )). כלל מחמיר עוד יותר נקבע בכל הנוגע לאכיפה של פסקי דין שבהם ניתן תוקף להסדר או להסכם שערכו הצדדים. "במקרה של מחלוקת לגיטימית לגבי ביצועו של הסכם אליו הגיעו הצדדים (גם אם ניתן לו תוקף של פסק דין) יש, ככלל, לבררה תחילה בגדר תובענה אזרחית ולא להכריע בה לראשונה בהליך של בזיון בית משפט

(שם; ההדגשה הוספה – נ' ס'; ראו גם: רע"פ 7148/98 עזרא נ' זלזניאק , פ"ד נג(3) 337, 350 (1999)). נראה אפוא כי יש לפנות להליך של אכיפה מכוח הפקודה רק כאשר "מדובר במחלוקת 'מדומה', מעושה, או במחלוקת המבוססת על עמדה מחוסרת תום לב של אחד הצדדים" . כאשר עסקינן במחלוקת של ממש, " גם אם ההכרעה בה אינה מסובכת, ראוי לה להתברר ב'דרך המלך '" (עניין יקבי ירושלים , שם; ההדגשה הוספה – נ' ס').

9.

בענייננו, פירט בית המשפט המחוזי כדבעי את המחלוקות הניטשות בין הצדדים, ואת הסוגיות המשפטיות הטעונות הכרעה בטרם יהיה ניתן לדון בבקשת הביזיון לגופה. גבי דידי, בדין קבע בית המשפט המחוזי כי יריעת המחלוקת רחבה מכפי שטוען נמבר, וכי מדובר במחלוקת 'כנה ומהותית'. הווה אומר, גם אם נניח לרגע בצד את המחלוקת הפרשנית בנוגע לתחולת הסכם הגישור על ההליך בפלורידה, ונקבל את טענתו של נמבר בעניין, הרי שעדיין קיימות בין הצדדים 'מחלוקות של ממש', ונדרשת הכרעה במספר סוגיות משפטיות מהותיות, כגון: הנסיבות שהביאו לצירופה של חברת Robhana להליך בפלורידה וההשלכות שיש לכך על העניין דנן; הנפקות המשפטית שיש ליתן לבקשתה של חברת KISS

למחוק אותה מן ההליך בפלורידה; והמשמעות שיש לייחס לכך שבית המשפט בפלורידה לא נעתר לבקשה זו.

במצב דברים זה, ובשים לב לאופיו 'המעין-הפלילי' של הליך הביזיון, מוטב לברר את המחלוקות שבין הצדדים במסגרתו של הליך אזרחי ולא במסגרת הליך של אכיפה מכוח הפקודה. אדגיש, אינני נוקט עמדה כלשהי בנוגע למחלוקות האמורות לגופן, ולגבי צדקת טענותיהם של מי מן הצדדים.

10.

טענה מרכזית בבקשה דנן נשענת כאמור על ההלכה הפסוקה, לפיה סעד של סילוק על הסף הוא קיצוני ויש להורות עליו במקרים נדירים בלבד. אמנם כן, סילוק על הסף של תובענה הוא סעד קיצוני, מפני שיש בו כדי לחסום מבחינה מהותית את הזכויות המשפטיות של יוזם ההליך, או מפני שיש בו כדי להצהיר על כך שאין בנמצא עילה לבירור המחלוקות. לפיכך, נקבע בפסיקה שבמקרים אלו יש להשתמש בסעד זה במשורה ובמצבים חריגים – על חלק מפסיקה זו נסמך נמבר בבקשתו. אולם, בענייננו-אנו לא בכך עסקינן, ההחלטה לסלק על הסף את בקשת הביזיון אינה חוסמת מבחינה מהותית את זכויותיו של נמבר, ואינה מונעת ממנו לעתור במסגרת הליך אזרחי 'רגיל' לאכיפת הסכם הגישור.

11.

כיוצא בזה, אינני מוצא לנכון לקבל את הטענה כי שגה בית המשפט המחוזי כשקבע שאין פגם בכך שהמשיבים לא צרפו תצהיר לבקשתם, מפני שבהתאם להלכה הפסוקה

"אם העובדות הנדרשות עולות מהבקשה ומהמסמכים המצורפים לה או ממסמכים אחרים אשר בפני בית-המשפט, אין צורך בתצהיר " (ע"א 8160/01 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פאן אל-א סחר בינלאומי פ' א' בע"מ (בפירוק) , פ"ד נז(6) 597, פסקה 6 (2003); ההדגשה הוספה – נ' ס'; ראו גם: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי

1212 (מהדורה שתים עשרה, 2015)). בנסיבות, משהונחה לפני בית המשפט המחוזי הבקשה ומה שצורף לה, רשאי היה להחליט כפי שהחליט, לא נמצא פגם בהחלטתו, ודאי לא כזה המצדיק התערבות במסגרת של בקשת רשות ערעור.

12.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תגובת המשיבים, לא אעשה צו להוצאות.