רע"א 1962/17 משה מיכאל גולדמן נ. ניסים צפרירי, עו"ד

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 1.2.2017 (ע"א 15371-12-16, ע"א 20495-12-16, השופטים ש' דברת , א' ואגו , ו- ג' לוין ). בית המשפט המחוזי הכריע בערעור ובערעור שכנגד שהוגשו על פסק דינו של בית משפט השלום בבאר שבע מיום 18.10.2016 – קיבל את ערעורו של המשיב 1 (להלן: המשיב ) ודחה את הערעור שכנגד של המבקש (ת"א 19011-10-11, השופט ע' כפכפי ).

2.מקורה של הבקשה שבפני בעסקה של רכישת דירה על-ידי המבקש, תושב חוץ, שבה ייצג אותו המשיב, שהוא עורך דין במקצועו. לאחר שנחתם חוזה המכר התברר שהמשיב לא בדק כנדרש את רישום הזכויות, והתברר שעל הדירה נרשם משכון לטובת צד שלישי, המשיב 6 דכאן (להלן: בעל המשכון ), אשר לא נזכר כלל בהסכם המכר.

3.ביום 15.12.2010 הגיש בעל המשכון בקשה למימוש המשכון, ובהמשך נחתם בינו לבין המבקש הסכם פשרה בו התחייב המבקש לשלם לבעל המשכון סך של 410,000 שקל ממכירת הדירה לצורך סילוק המשכון.

4.במקביל, תבע המבקש את המשיב בגין הנזקים שנגרמו לו, לטענתו.

5.בית משפט השלום קבע כי למעשה הדירה נרכשה על-ידי המבקש עבור אדם אחר, רפאל קורלאשוילי, וכי הוא או בניו (להלן: קורלאשוילי ) היו מי ששילמו את הסכום הנקוב בהסכם הפשרה בתמורה לסילוק המשכון (410,000 שקל) עבור המבקש. למרות זאת, בית משפט השלום קבע כי הדבר אינו מעלה או מוריד, וכי המבקש זכאי לתבוע פיצויים, שכן הוא היה הבעלים של הדירה בזמנים הרלוונטיים לבירור התובענה, ולכן "קנה הוא מעמד כתובע" (סעיף 11 לפסק הדין). בהתאם לכך, הוא פסק למבקש סכום של 420,000 שקל.

6.שני הצדדים הגישו ערעורים על פסק דינו של בית משפט השלום, ובית המשפט המחוזי קיבל כאמור את ערעורו של המשיב ודחה את הערעור שכנגד שהגיש המבקש.

7.בית המשפט המחוזי סבר כי בשים לב לראיות שהוצגו, לא הוכחה התחשבנות או קיזוז בין המבקש לבין קורלאשוילי. על כן, נקבע כי למבקש עצמו לא נגרם כל נזק (שכן, לא הוא זה ששילם את הסכום לסילוק המשכון), ומשכך אין מקום לחייב את המשיב בתשלום פיצויים למבקש.

8.בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענת המבקש, פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוא מוטעה ועלול להוביל לטעויות בפסקי דין נוספים בתביעות דומות. נטען כי תוצאת פסק הדין פוטרת את המשיב הרשלן מאחריות, וכי יש בכך עיוות דין. כן נטען כי בית המשפט המחוזי שגה בקביעתו לפיה הדירה הייתה אמנם רשומה באופן טכני על שמו של המבקש, אך מהותית נוהלה על-ידי קורלאשוילי ונרכשה עבורם.

9.לאחר שבחנתי את הדברים אני סבורה שדין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה. פסיקתו של בית המשפט המחוזי מבוססת על יישום הדין על עובדות המקרה, כפי שאלה הוכחו ביחס למארג ההסכמות שאפפו את העסקה.

10.כידוע, בית משפט זה לא ייעתר לבקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" אלא כאשר הבקשה מעוררת שאלה בעלת חשיבות החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים או מטעמים של עיוות דין (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). בענייננו, אין בפסק דינו של בית המשפט המחוזי היבטים עקרוניים, וממילא אין הצדקה ליתן בו רשות ערעור. עוד יש להוסיף, כי כידוע פסיקות שונות של הערכאות הקודמות אינן מצדיקות, כשלעצמן, הענקת רשות ערעור (רע"א 3989/16 כרמל נ' שפייזר

(4.7.2016); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 215 (מהדורה שלישית, 2012)) .

11.סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות.