רע"א 3989/16ציפי כרמל נ. טל שפייזר

1.

המבקשת לפניי הגישה בקשה לביצוע שני שטרות – האחד בסכום של 60,000 ש"ח והשני בסכום של 50,000 ש"ח – נגד המשיבה שהיא בעלת החשבון שממנו נמשכו שני השיקים (להלן: השיקים ) וזאת על רקע חוב שנצמח – לטענת המבקשת – כתוצאה מהלוואה שהעניקה לאבי המשיבה (להלן: ההלוואה

או

הקרן ). בתמצית, טענה המשיבה כי עסקינן בהלוואה חוץ בנקאית החוסה תחת חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, התשנ"ג-1993 (להלן: חוק ההסדרה ), ולפיכך היה על המבקשת לעמוד בתנאי סעיף 8(ב) לחוק ההסדרה לעניין סדרי הדין והראיות. עוד נטען כי ההלוואה נפרעה במלואה; וכי החתימות המופיעות על השיקים אינן של המשיבה, אלא זויפו על ידי הוריה. ביום 24.8.2015 קיבל בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט ע' הדר ) את בקשת המבקשת לביצוע השטרות לאחר שקבע כי ההגנות הקבועות בחוק ההסדרה אינן חלות על ההלוואה, משום שזו ניתנה שלא דרך עיסוקה הרגיל של המבקשת, אלא כמחווה חברית; כי המשיבה מושתקת מלטעון כי השיקים אינם מחייבים אותה, גם אם היא לא זו שחתמה עליהם; וכי טענת אבי המשיבה כי הוא פרע את סכום הקרן לא הוכחה .

ביום 7.4.2016 קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט העמית ג' גינת ) את ערעור המשיבה. נקבע כי חוק ההסדרה חל על עסקת ההלוואה – שכן מדובר בהלוואה בסכום משמעותי של למעלה מ-100,000 ש"ח – ומשכך היה על המבקשת להציג את חוזה ההלוואה לפני בית המשפט כתנאי להגשת הבקשה לביצוע שטרות. עוד צוין כי היעדר מסמך כתוב אינו מאפשר לקבוע נתונים ברורים לגבי עסקת ההלוואה. נקבע כי החייבים העיקריים אף לשיטת המבקשת – הורי המשיבה – לא נתבעו כלל; כי חתימתה של המשיבה על השיקים לא הוכחה; כי הקביעה כי היא מנועה מלכפור בחבותה מכוח השיקים היא בעייתית, שכן המשיבה לא הייתה צד למשא ומתן בין הצדדים; וכי המבקשת לא הביאה ראיות שהיה בידן לבסס את טענותיה.

2.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקשת טוענת כי שגה בית המשפט המחוזי כשהפך את פסק הדין של בית משפט השלום. בפרט טוענת המבקשת כי קביעת בית המשפט המחוזי שלפיה עסקת ההלוואה חוסה תחת חוק ההסדרה וכי מדובר בהלוואה שניתנה בדרך עיסוקה הרגיל של המבקשת, אך בשל העובדה שסכום ההלוואה הוא משמעותי, שגויה ולא הוכחה. המבקשת סומכת ידיה על קביעותיו של בית משפט השלום ומדגישה כי היא חברה אישית קרובה של משפחת המשיבה; כי היא אינה עוסקת במתן הלוואות; וכי ההלוואה ניתנה על רקע החברות האישית בינה לבין משפחת המשיבה כאמור. לפיכך נטען כי לא היה מקום לקבוע שעסקת ההלוואה חוסה תחת חוק ההסדרה, וממילא לא הייתה עליה חובה להציג את חוזה ההלוואה כתנאי להגשת הבקשה לביצוע השטרות.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה במקרים אשר מקימים סוגיה עקרונית החורגת מעניינם הצר של הצדדים לסכסוך (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982); רע"א 1677/15 רביצקי נ' אגוז , פסקה 4 (18.8.2015)). טענות המבקשת בעניין תחולתו של חוק ההסדרה במקרה דנן נדונו ונבחנו באופן מפורט ומנומק על ידי בית המשפט המחוזי, שקבע כי המבקשת לא הוכיחה כי ההלוואה ניתנה שלא בדרך עיסוקה הרגיל. כידוע, אין בעובדה שבית המשפט המחוזי הגיע לתוצאה שונה מזו של בית משפט השלום כדי להצדיק כשלעצמה את קבלת הבקשה דנן ( רע"א 9168/08 לזניק נ' ענבר ליס בע"מ , פסקה 13 (3.2.2009)). טענות המבקשת הן "ערעוריות" באופיין ואינן מעלות שאלה החורגת מעניינם הצר של הצדדים. משכך לא מצאתי להיעתר לבקשה.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.