רע"א 9148/16רע"א 9148/16

1.

בין הצדדים לפניי מחלוקת בהתייחס לחוב שנצמח בגין פירעון הלוואה שנטל המבקש בסכום של 780,000 ש"ח, ושלה ערב המשיב 1. ביום 13.3.201 קיבל בית משפט השלום בירושלים (כב' סגנית הנשיא י' ייטב ) באופן חלקי את תביעת המשיב 1 להחזר הסכומים ששלומו על ידו לפירעון ההלוואה ולתשלום סכומים נוספים. נקבע כי המשיב 1 פרע הלוואות בעבור המבקש, זאת לאחר שסייע לו בנטילתן. לעניין זה העדיף בית המשפט את גרסתו של המשיב 1 – שנקבע כי הייתה קוהרנטית ונתמכה בעדויות נוספות ובראיות חיצוניות – על פני עדותו של המבקש, שלגביה נקבע כי היא "לא הייתה אמינה, והיא לא נתמכה בראיות כלשהן". עוד קבע בית המשפט כי המבקש ישלם למשיב 1 סכום של 45,000 ש"ח עבור החזר הוצאות שהוציא בגין נסיעות לקנדה שערך בניסיון לגבות את החוב מהמבקש; וסכום נוסף של 75,000 ש"ח בגין עגמת נפש שסבל המשיב 1. עם זאת קבע בית המשפט כי לא קיימת יריבות בין המשיב 1 לבין המשיב 2 – אביו של המבקש והמשקיע העיקרי בעסקו של המבקש – שכן לא הוכח שזה התחייב לפני המבקש לפרוע את ההלוואות שנטל בנו (המבקש).

ביום 27.10.2016 דחה בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים ר' יעקובי , ע' כהן

ו א' רון ) את עיקר ערעורו של המבקש על יסוד תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, זאת משנקבע כי פסק הדין של בית משפט השלום הוא "מפורט ביותר, מנומק היטב ומעוגן בראיות שהוגשו לבית המשפט קמא. עיקרו של פסק הדין בקביעת ממצאי עובדה ומהימנות". בית המשפט המחוזי מצא לקבל את הערעור בעניין אחד – תשלום סכום של 45,000 ש"ח שבו חויב המבקש בעבור החזר הוצאות המשיב 1 בגין נסיעות לקנדה. נקבע כי סכום זה נפסק בדרך של אומדנה ומבלי שהוצגו לפני בית המשפט ראיות בדבר הוצאות אלו.

2.

מכאן הבקשה שלפניי. לדברי המבקש שגו הערכאות הקודמות כשהעדיפו את גרסת המשיב 1, חרף העובדה שזו לא נתמכה במסמכים רלוונטיים, כמתחייב מהוראת סעיף 2 לחוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, התשנ"ג-1993

(להלן: חוק הסדרת הלוואות ), שלפיו " חוזה הלוואה בין מלווה ללווה טעון מסמך בכתב" . נטען כי המשיב 1 לא הציג הסכם המעיד על נטילת ההלוואות האמורות על ידי המבקש. בהקשר זה טען המבקש כי הוא כלל לא קיבל לידיו את כספי ההלוואות שהמשיב 1 ערב לכאורה לפירעונן. נוסף על כך נטען כי המשיב 1 לא הציג מסמך המעיד על ערבותו להלוואות שנטל לכאורה המבקש. נטען כי בנתון לחסרים ראייתיים אלה לא היה מקום לקבוע כי המשיב 1 פרע עבור המבקש הלוואות בסכום של 780,000 ש"ח.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה מקום שבו מעלה הבקשה שאלה החורגת מעניינם של הצדדים למחלוקת ( רע"א 3989/16 כרמל נ' שפייזר , פסקה 3 (4.7.2016); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). הבקשה דנן אינה באה בגדרי אמת המידה האמורה. אכן, אפשר כי הטענות שמעלה המבקש אשר לתחולתו של החוק להסדרת הלוואות עשויות לעורר, בנסיבות המתאימות, שאלה עקרונית הראויה לבירור. אולם אלו לא נטענו לפני בית משפט השלום, ומשכך אין צורך במתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" כדי לבררן כ"ערכאה ראשונה". יתר טענות המבקש הן "ערעוריות" באופיין והן מופנות לקביעות עובדה ומהימנות של הערכאות הקודמות, שבהן אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב, לא כל שכן ב"גלגול שלישי" ( רע"א 8627/13 בן צור נ' בן ג'ויה , פסקה 6 (16.1.2014)).

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.