פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
1964/06
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשים:
1. יחיא חיריה
2. פריד בידס
3. מגדוליני בידס
4. ג'סאן בידס
5. בידס בידס
6. מהירה בידס
7. יזיד בידס
נ ג ד
המשיבה:
עיריית לוד
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל-אביב בע"א 2669/04 מיום 24.1.06 (השופטים: ע' פוגלמן, סגן
נשיא, י' שנלר וא' שילה)
בשם המבקשים: עו"ד רון
טורקלטאוב
בשם המשיבה: עו"ד אמיר
בירנבאום
החלטה
א.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ע' פוגלמן (אב"ד), השופט י' שנלר והשופט א' שילה) מיום 24.1.2006 בע"א 2669/04, בגדרו נדחה ערעור המבקשים על פסק דין של פינוי, שניתן נגדם בבית משפט השלום ברמלה (השופט ז' ימיני) ביום 4.5.2004 במסגרת ת"א 2604/01.
ב.(1) נשוא בקשה זו הם מקרקעין מוסדרים מראשית שנות השלושים למאה שעברה, הידועים כחלקה 61 בגוש 3967 (להלן הקרקע או המקרקעין). המשיבה רשומה מאז 1933 כבעלת המקרקעין, והיא הגישה תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המבקשים, בה התבקש סילוק ידם. המבקשים הגישו בקשת רשות להתגונן, ובהסכמה ניתנה רשות כאמור.
(2) בבסיס כתב ההגנה של המבקשים עמדה טענת ההתיישנות. נטען, כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנותה, שכן אביהם החזיק בקרקע החל משנת 1938. נוכח האמור, כך לטענת המבקשים, התיישנה התביעה מכוח הוראת סעיף 22 לחוק ההתיישנות, תשי"ח- 1958 (להלן החוק) ולחלופין מכוח סעיף 5(2) לחוק.
(3) ביום 4.5.2004 ניתן פסק דין מנומק בבית משפט השלום, ובו נקבע, שהמבקשים לא הצליחו להוכיח, שאביהם המנוח החזיק בקרקע החל משנת 1938, ועל כן יש לדחות את טענת ההתיישנות לפי סעיף 22 לחוק. כן נקבע, כי יש לדחות אף את טענת ההתיישנות לפי סעיף 5(2) לחוק, שכן כאמור, המבקשים לא הוכיחו את תחילת מועד החזקתם בקרקע. עוד נאמר, כי בהתאם לסעיף 159(ב) לחוק המקרקעין, תשכ"ט- 1969 לא ניתן לטעון טענת התיישנות בתביעות לקיום זכות במקרקעין מוסדרים. כיוון שהתביעה היא לקיום זכות המשיבה להחזיק במקרקעין כבעלים רשומים, גם מטעם זה יש לדחות את טענת ההתיישנות. נוכח האמור הורה בית משפט השלום על סילוק ידם של המבקשים מהקרקע. יצוין כי בין היתר נאמר, שהמבקשים לא הביאו לעדות את המבקשת 1, שבשל גילה המבוגר משל האחרים יש חשיבות מיוחדת לעדותה.
(4) המבקשים עירערו לבית המשפט המחוזי. בפסק דינו מיום 24.1.2006 קבע בית המשפט, כי מקרה כגון דא אינו מסוג המקרים, המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור בממצאי עובדה ומהימנות, שנקבעו בערכאה הדיונית. אשר על כן, דחה בית המשפט המחוזי את הערעור.
(5) מכאן הבקשה הנוכחית.
ג.(1) בבקשה נטען, כי היא מוגשת לבית המשפט אך נוכח העובדה, שנתגלתה למבקשים ראיה חדשה, אשר יש בה לטענתם כדי להכריע את הכף לטובתם. במקביל להגשת הבקשה הוגשה בקשה לצירוף הראיה האמורה.
לדברי המבקשים, הראיה החדשה היא עדותו של קרוב משפחתם, המתגורר בירדן, המוכיחה את טענתם, לפיה החזיק אביהם במקרקעין החל משנת 1938. עדות זו, כך לדברי המבקשים, מאששת את ההתיישנות שנטענה, ומשמיטה את הקרקע מתחת לתביעה. הוטעם, כי הראיה האמורה לא הייתה בידי המבקשים והם לא יכלו לדעת על קיומה עובר למתן פסק הדין בבתי המשפט הקודמים, והיא הגיעה לידיעתם מפגישה אקראית של מכר שלהם עם קרוב המשפחה בירדן בינואר 2006.
לבסוף נטען, כי בנסיבות העניין ישנו טעם של ממש לבחינת ההליך על ידי ערכאה שלישית, וזאת נוכח הראיה החדשה, שלא הונחה בפני הערכאות הקודמות.
(2) תגובת המשיבה התבקשה חרף ספקות. נאמר בהחלטה מיום 14.5.06 שבידי המבקשים להציג את הראיה הנטענת בפני המשיבה עובר לתגובתה, דבר שככל הנראה נעשה. בתשובה נטען, כי הראיה החדשה מתייחסת לעדותו של אדם המעיד מן הזיכרון על מועדים ופרטים, שאירעו בשנת 1943, בהיותו ילד, ושאינה נתמכת במסמך או בראיה חיצונית. עוד נטען, כי העד אינו יכול להצביע על החלקה המדויקת עליה הוא מדבר, וכי נוכח העובדה, שמדובר בקרוב משפחה של המבקשים, קיים חשש, כי עדותו מושפעת מהרצון לשנות את תוצאות פסק הדין. המשיבה טוענת, כי נוכח האמור יש לדחות את הבקשה להוספת ראיות.
באשר לבקשת רשות ערעור: נטען, כי אין הבקשה הנוכחית מעוררת שאלה עקרונית או בעלת חשיבות ציבורית, בעטיה יש ליתן רשות ערעור בגלגול שלישי. לגופם של דברים נטען, כי בידי המבקשים לא עלה להוכיח את טענתם בדבר מועד תפיסת החזקה במקרקעין ואף לא את היסודות האחרים הדרושים להוכחת טענת ההתיישנות, והבקשה דנא מופנית כנגד ממצאי עובדה ומהימנות, בהם אין נוהגת ערכאת ערעור להתערב, קל וחומר כשמדובר בגלגול שלישי.
ד.(1) אכן, מן המפורסמות היא, ובית משפט זה חזר על כך פעמים רבות, כי רשות ערעור בגלגול שלישי לא תישקל, אלא כשיש עמה בעיה משפטית או ציבורית, החורגת ממחלוקת הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ
פ"ד ל"ו(3) 123, 128 (מ"מ הנשיא – כתארו אז – שמגר)). המקרה דנן לא בא בקטגוריות אלה, ובהקשר זה אין להיעתר לבקשה. עם זאת, ייתכנו מקרים חריגים, שבהם יהיה ראוי ליתן רשות ערעור בגלגול שלישי גם בנסיבות, שאינן באות בגדרי הכלל (ראו רע"א 9623/05 מחמוד אבו קוטב נ' אגודת האבות המארוניטים ביפו (טרם פורסם)). התלבטתי, האם יכול מקרה זה לבוא בגדר אותם חריגים, אולם לאחר העיון בבקשה לרשות ערעור ובבקשה להוספת הראיה וכן בתגובות המשיבה לבקשות אלו, אין בידי להיעתר למבוקש.
(2) זה לשונה של תקנה 457(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984:
457.ראיות נוספות בערעור [417 ,415]
(א) בעלי הדין בערעור אינם זכאים להביא ראיות נוספות, בין בכתב ובין בעל פה, לפני בית המשפט שלערעור, ואולם אם בית המשפט שבערכאה קודמת סירב לקבל ראיות שצריך היה לקבלן, או אם בית המשפט שלערעור סבור שכדי לאפשר לו מתן פסק דין, או מכל סיבה חשובה אחרת, דרושה הצגת מסמך או חקירת עד, רשאי בית המשפט שלערעור להתיר הבאת הראיות הנוספות.
החריג בסיפא של התקנה הנזכרת כולל שתי עילות: האחת היא כי הערכאה הראשונה סירבה שלא כדין לקבל ראיה. העילה השנייה מסמיכה את ערכאת הערעור להרשות הבאת ראיה נוספת, מקום שיש צורך בכך "כדי לאפשר לו מתן פסק דין או מכל סיבה חשובה אחרת..." (ח' בן- נון הערעור האזרחי (מה' 2), 448- 449). על העילה השנייה נסמכת הבקשה הנוכחית. ואולם, תנאי הכרחי להתיר הגשת ראיה חדשה בשלב הערעור הוא כי המבקש יראה, שבראיה שצירופה מתבקש, יש רלבנטיות לעניין הנדון, ושהיא עשויה לסייע לו, שאם לא כן אין טעם להתיר את הגשתה (ע"א 1912/93 שחם נ' מנס פ"ד נב(1) 119, 133 (השופט טירקל); י' זוסמן סדרי הדין האזרחי
(מהדורה 7, 1995) 853; ראו גם גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מה' 8) 616.
(3) הראיה, שצירופה מתבקש, עניינה בעדותו של מר סמי בידס, קרוב משפחת המבקשים, יליד 1931 (להלן סמי). לטענת המבקשים, עדותו תוכל לאשש את טענתם, לפיהם אבי המשפחה החזיק בנכס משנת 1938. סמי אינו מתגורר בישראל משנת 1948 ואילך; גם אילו התקבלה עדותו באשר להחזקת הנכס על ידי אבי המבקשים בשנים 1948-1938 (ועמדה למבקשים בבחינת "יגעת ומצאת- תאמין"), דבר שניתן להטיל בו – כך חוששני – ספק נוכח שאלות הקשורות הן בזיכרון האנושי הן בזיהוי הקרקע הספציפית, הנה בנוגע לתקופה המאוחרת לשנת 1948 לא יוכלו המבקשים להסתייע בו. בנסיבות אלו, וכיוון שלצורך הוכחת טענת התיישנות על המבקשים להוכיח את יסוד החזקה הרצופה בנכס (ע"א 2510/98 למד שין בע"מ נ' מאירה חסיד ואח'
פ"ד נג(5) 721 (השופט - כתארו אז - אור); י' גלעד "התיישנות במקרקעין- קווים לרפורמה" משפטים יח (תשמ"ח) 177), אין בעדות כדי ליישב סתירות ותהיות שמנה בית משפט השלום בפסק דינו לגבי תקופות מאוחרות יותר ושאלות מהימנות שהועלו בו. משכך, אין בידי להיעתר לבקשה לצירוף ראיה. נוכח התוצאה, מתייתרת הבקשה למתן רשות ערעור.
ה.לא אוכל אפוא להיעתר לבקשה. בנסיבות, איני עושה צו להוצאות.
ניתנה היום כ"ט בסיון
תשס"ו (25.6.06)
ש ו פ ט