רע"א 1968/22 דני אורדן, עו"ד (רו"ח) נ. יחיאל לוי

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (כב' סגנית הנשיא השופטת א' כהן ) ברע"א 23371-11-21 מיום 20.1.2022, אשר קיבל באופן חלקי בקשת רשות ערעור שהגישו המשיבים על החלטת בית משפט השלום בתל אביב – יפו (כב' השופט י' דלוגין ) בת"א 37466-09-20 מיום 11.8.2021.

רקע

2.

המבקש (להלן גם: עו"ד

אורדן ) ייצג את המשיב 1 (להלן: לוי ) בתביעה שהוגשה נגד האחרון על-ידי אדם אחר (להלן: ברונשטיין ), ואשר התקבלה בחלקה בפסק דינו של בית משפט השלום מיום 2.12.2018 (ת"א 16478-06-16, ולהלן: עניין ברונשטיין ). על פסק דין זה הגיש לוי ערעור לבית המשפט המחוזי באמצעות עורך-דין אחר, שהוא בא-כוחו גם בהליך מושא הבקשה שלפניי (המשיב 2, ולהלן: עו"ד מזרחי ), והערעור נדחה בפסק דין מיום 3.11.2019 (ע"א 55912-05-19).

3.

ביום 15.9.2020 הגיש לוי, באמצעות עו"ד מזרחי, תביעה לבית משפט השלום נגד עו"ד אורדן (להלן: התביעה העיקרית ), שבגדרה נטען כי עו"ד אורדן, אשר ייצג כאמור את לוי בעניין ברונשטיין , פעל במרמה ובניגוד אינטרסים, תוך הסתרת עובדות מהותיות מבית המשפט ומלוי.

4.

ביום 15.12.2020 הגיש עו"ד אורדן כתב הגנה לתביעה העיקרית וכן תביעה שכנגד – הן נגד לוי, הן נגד עו"ד מזרחי (להלן ביחד גם: המשיבים ) – לפיצויים בגין שימוש לרעה בהליכי משפט, ולחלופין, בגין פרסום לשון הרע (להלן: התביעה שכנגד ). עו"ד אורדן טען בתביעתו כי האמור בתביעה העיקרית סותר פסקי דין חלוטים, כך שמדובר בתביעת סרק שהוגשה בזדון במטרה לסחוט ממנו כספים, באופן שעולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט. באשר לפרסום לשון הרע, עו"ד אורדן טען כי התביעה העיקרית כוללת "השמצות מבזות וחסרות שחר" כלפיו; וכי עו"ד מזרחי העלה לפני המותב שדן בערעור בעניין ברונשטיין "דברי בלע והכפשות מבזות" ביחס לעו"ד אורדן.

5.

לוי ועו"ד מזרחי הגישו בקשה לדחיית התביעה שכנגד על הסף, בגדרה נטען, בין היתר, כי לא קמה עילה לפיצויים מכוח טענה לשימוש לרעה בהליכי משפט, וכי אין בדברים שפורסמו בהליך משפטי כדי לגבש עילה לתביעת לשון הרע. בהחלטתו מיום 11.8.2021 קיבל בית משפט השלום את בקשתם באופן חלקי. אשר לעילת לשון הרע, נקבע כי אין לסלק את התביעה שכנגד על הסף בנוגע לטענות הנוגעות לדברים שנאמרו לפני המותב שדן בערעור בעניין ברונשטיין ; אך יש לדחות על הסף את הטענות הנוגעות לתוכן התביעה העיקרית. בית משפט השלום הוסיף כי אין לסלק את התביעה שכנגד על הסף ביחס לעילת השימוש לרעה בהליכי משפט, ועמד על כך שבמקרים חריגים, אדם אשר נתבע לשווא זכאי להגיש תביעה לפיצוי כספי על כך, הן נגד התובע הן נגד בא כוחו.

6.

על החלטה זו הגישו לוי ועו"ד מזרחי בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר התקבלה בחלקה בפסק דינו מיום 20.1.2022. אשר לעילת לשון הרע, נקבע כי דין התביעה שכנגד להידחות על הסף גם ביחס לדברים שנאמרו במהלך הדיון בערעור בעניין ברונשטיין . אשר לעילת השימוש לרעה בהליכי משפט, נקבע כי אמנם אין לדחות את התביעה שכנגד על הסף בכל הנוגע ללוי, אך יש לסלקה על הסף ביחס לעו"ד מזרחי, באשר האחרון כלל אינו צד לתביעה העיקרית, כך שאין לעו"ד אורדן "עילה ויריבות" נגדו.

7.

מכאן הבקשה שלפניי, שממוקדת, בעיקרו של דבר, בהחלטת בית המשפט המחוזי לדחות על הסף את התביעה שכנגד ככל שהיא מכוונת כלפי עו"ד מזרחי בעילה של שימוש לרעה בהליכי משפט.

תמצית טענות הצדדים

8.

לטענת עו"ד אורדן, פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו מתיישב עם תקנה 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן בהתאמה: התקנות ו תקנה 4 ), אשר קובעת במפורש כי האיסור על שימוש לרעה בהליכי משפט חל הן על בעל דין הן על בא כוחו. עו"ד אורדן מדגיש כי הקושי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מתחדד, לנוכח ההלכה שלפיה לא תתקבל בקשת רשות ערעור על החלטה אשר דוחה בקשת סילוק על הסף, אלא במקרים חריגים. עוד נטען כי היה מקום לדחות את בקשת רשות הערעור שהגישו המשיבים בשל אי-צירוף תצהיר לבקשה.

9.

בתשובתם טוענים המשיבים, בעיקרו של דבר, כי יש לדחות את הבקשה, משזו אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית. לגוף הדברים נטען, בין היתר, כי בהתאם לתקנות, שימוש לרעה בהליכי משפט עשוי לגרור סנקציות שונות, אך לא לגבש עילת תביעה; וכי דווקא התביעה שכנגד היא "תביעת השתקה", שהגשתה עולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט.

דיון והכרעה

10.

כידוע, בית משפט זה לא ייעתר לבקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי", אלא במקרים המעוררים שאלה משפטית עקרונית הראויה להתברר במסגרת זו, או על מנת למנוע עיוות דין (ראו, מני רבים, רע"א 9647/17 בהט נ' דגן , פסקה 8 (31.12.2017)). אקדים ואומר כי ענייננו אינו נמנה על המקרים הנ"ל.

11.

אכן, זה לא כבר קבע בית משפט זה, כי דוקטרינת השימוש לרעה בהליכי משפט עשויה לגבש עילה לתביעת פיצויים נגד " בעל דין שעושה מעשה מכוון המהווה שימוש לרעה בהליכי משפט ועל ידי כך גורם נזק או הפסד לבעל דין יריב " (ע"א 8553/19 אלכסנדר אורן בע"מ נ' כהן , פסקה 28

לפסק דינו של השופט א' שטיין (17.11.2020); ההדגשה בקו תחתון הוספה).

למעשה, מהבקשה שלפניי מצטיירת גישה מרחיבה יותר, שלפיה לנוכח תקנה 4, כאשר מוגשת תביעה כאמור נגד בעל דין בשל שימוש לרעה בהליכי משפט, ממילא ניתן להגיש את התביעה גם נגד בא כוחו .

אין בידי לקבל גישה זו.

12.

כך קובעת תקנה 4, אשר מצויה בפרק א' לתקנות, שעניינו "עקרונות יסוד":

שימוש לרעה בהליך השיפוטי

4.לא יעשה בעל דין או בא כוחו שימוש לרעה בהליכי משפט ובכלל זאת פעולה בהליך שמטרתה או תוצאתה לשבשו, להשהותו או להטריד בעל דין, לרבות פעולה בלתי מידתית לאופי הדיון, לעלותו או למורכבותו (הדגשה הוספה).

תקנה 4 מתווה אפוא עיקרון יסוד, שלפיו אסור לבעל דין, או לבא כוחו, לעשות שימוש לרעה בהליכי משפט. כשאר עקרונות היסוד המנויים בתקנות, תקנה 4 "נועד(ה) להוות מור[ת] דרך בכל הנוגע להתנהלות בהליכים אזרחיים כאשר עקרונות היסוד הם כלי פרשני ראשון במעלה לסוגיות דיוניות שונות" (משרד המשפטים דברי ההסבר לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (2021), בעמ' 2). אם כן, בניגוד למשתמע מטענות המבקש, אין מדובר בתקנה אשר מלמדת כשלעצמה ומכוחה על קיומה של עילת תביעה מהותית לפיצויים נגד בא כוח של בעל דין, שהוגשה נגדו תביעה לפיצויים בגין שימוש לרעה בהליכי משפט [בהקשר זה אעיר כי לדידי, בשים לב למאפייני תקנה 4 כעיקרון יסוד, כאמור, יש מקום לסברה כי האיסור הכללי המוטל על בא כוחו של בעל דין לעשות שימוש לרעה בהליכי משפט היה קיים עוד בטרם באה לעולם תקנה זו (ראו והשוו גם יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי – מורה נבוכים 27 (2021))].

13.

למעלה מכך, אף אם נדמה כי בנסיבות מסוימות ניתן להגיש תביעה לפיצויים נגד בא כוח של בעל דין, נוסף על בעל הדין עצמו, בשל שימוש לרעה בהליכי משפט, בין היתר בשים לב לתקנה 4, עיון בכתב התביעה שכנגד מלמד כי המקרה שלפנינו אינו בא בגדר אותן נסיבות.

14.

כאמור לעיל, בתביעה שכנגד נטען כי התביעה העיקרית היא תביעת סרק, בהיותה מנוגדת לפסקי דין חלוטים. לנוכח האמור, נטען כי התביעה העיקרית נועדה להטיל אימה על המבקש במטרה לסחוט ממנו כסף, כשאת עו"ד מזרחי הניעה מטרה שעניינה "גריפת שכ"ט מיחיאל [לוי – י"ו]". בשל כך, נטען כי הגשת התביעה העיקרית עולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט.

15.

אמנם, כאשר עצם קיומו של ההליך המשפטי לא נועד לשרת מטרה לגיטימית שעליה מצהיר בעל הדין, אלא אינטרסים בלתי ראויים שהם זרים להליך, יש בכך, ככלל, משום שימוש לרעה בהליכי משפט (רע"א 8921/20 SKS Holding LLC נ' אורן , פסקאות 29-28 (13.5.2021); רוזן-צבי , בעמ' 41; ראו גם אבישי אדד שימוש לרעה בהליכי משפט – הגנה נזיקית מפני ניצול לרעה של זכות הגישה לערכאות 71-68 (2011)). אולם, בענייננו, בתביעה שכנגד נטען כאמור כי בהגשת התביעה העיקרית פעל עו"ד מזרחי מתוך מטרה שעניינה קבלת שכר טרחה. ברם, כאשר עורך דין פועל להגשת תביעה בשם לקוחו, בין היתר אף מתוך מטרה כאמור, אין מדובר, ככלל, בתכלית בלתי לגיטימית או באינטרס זר, אלא בתכלית מובנת מאליה אשר מובנית בהליך המשפטי. ואכן, קשה להלום כי כל אימת שנתבע סבור כי התביעה שהוגשה נגדו קלושה, ואף "חסרת סיכוי", די יהיה בכך כדי לאפשר לו לתבוע גם את בא כוח התובע בגין שימוש לרעה בהליכי משפט.

16.

לצד זאת, כאמור, אין להוציא מכלל אפשרות כי עשויים להיות מקרים חריגים, שבהם עצם הגשת תביעה תעלה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט גם מצד בא כוח התובע, כאשר עורך הדין עצמו מ וּ נע במובהק מאינטרס בלתי ראוי וזר להליך השיפוטי. כאמור, עיון בכתב התביעה שכנגד מלמד כי אין לראות בענייננו כנכנס בגדר אותם חריגים, ומשכך לא ראיתי להגדירם באופן ממצה בהחלטתי זו.

17.

לסיום אעיר כי אמנם המבקש טען שלא צורף תצהיר לבקשת רשות הערעור שהגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי. ברם, אין בטענה זו כדי לגרוע ממסקנתי הנ"ל, באשר החלק בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הרלוונטי לענייננו, אינו כולל קביעות שבעובדה.

18.

סוף דבר, בשים לכל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

המבקש יישא בהוצאות המשיבים בסך 3,000 ש"ח.