רע"א 1986/01 המועצה המקומית בנימינה נ. צבי דיקמן ובניו בע"מ

1.המשיבה הגישה בבית משפט השלום בחדרה תביעה נגד המבקשת בה עתרה לחייב את המבקשת לשלם לה סכומים שהגיעו לה, לטענתה, עבור עבודות התקנת ביוב שביצעה לפי חוזה שנכרת בינה לבין המבקשת (להלן - "החוזה"). בכתב ההגנה שהגישה טענה המבקשת כי יש לעכב את ההליכים בתביעה מכוח סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח1968- (להלן "החוק"), על פי סעיף 2.77 לחוזה (להלן - "סעיף הבוררות") שבו נאמר:

"נתגלעו חילוקי דעות, שלא יושבו בין המזמין [המבקשת - י' ט'] או המהנדס לבין הקבלן [המשיבה - י' ט'], בקשר לחוזה או כתוצאה ממנו --- יועבר הענין ליישוב לידי המנהל [מנהל היחידה לקידום ביצוע פרוייקטים, אשר נתמנה ע"י שר הפנים לפעול לביצוע הפרוייקט הנ"ל מטעם המינהלה הארצית למים וביוב - י' ט'], שיתן את החלטתו בכתב וימסור הודעה על כך למזמין ולקבלן --- אם המנהל ישהה את מתן החלטתו לתקופה של 90 יום לאחר שהתבקש לעשות כן, או אם דעתו של המזמין או של הקבלן לא תהא נוחה מכל החלטה מעין זו של המנהל, אזי ובכל מקרה כזה יוכלו המזמין או הקבלן להגיש --- דרישה שהענין יועבר לבורר שיוסכם עליו בין שני הצדדים, ובהעדר הסכם, בורר שיתמנה לפי בקשתו של כל צד ע"י שר הפנים בממשלת ישראל ---"

בית משפט השלום בחדרה (כבוד השופט ש' מנהיים), בהחלטתו מיום 29.3.99, נעתר לבקשת המבקשת ועיכב את ההליכים. אחרי שחלפו כשישה עשר חודשים ביקשה המשיבה, ביום 14.8.00, לבטל את עיכוב ההליכים בטענה כי המבקשת גרמה ל"סחבת" ו"מנעה את האפשרות לקיום הבוררות". כן טענה כי שר הפנים לא מינה מנהל כהגדרתו בחוזה (להלן - "המנהל") ולפיכך לא ניתן לקיים את הבוררות כמתכונתה בסעיף הבוררות. עם הבקשה לבטל את עיכוב ההליכים הגישה המשיבה גם בקשה לתקן את כתב התביעה בשל "שינוי בעובדות" שחל אחרי הגשת התביעה. בית משפט השלום (כבוד השופט ש' מנהיים), בהחלטתו מיום 26.12.00, קבע כי "לא ניתן לפעול עפ"י הסכם הבוררות כלשונו" וכי "יש בכך נסיבות חדשות המצדיקות ביטול ההחלטה על עיכוב הליכים". בית המשפט הוסיף כי המבקשת "לא טרחה לפעול לאיתורו של בעל התפקיד שמונה בהסכם כבורר - - - [ו]לא טרחה כלל לברר אם תפקיד כזה - - - קיים בכלל" וציין כי מתעוררת השאלה אם המבקשת היתה ועודנה מוכנה לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות. לפיכך ביטל את החלטתו הקודמת לעכב את ההליכים. בהחלטה נוספת, מיום 26.12.00, נעתר לבקשה לתקן את כתב התביעה.

בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ש' ברלינר), בהחלטתו מיום 1.2.01, דחה את בקשת המבקשת להרשות לה לערער על החלטותיו של בית משפט השלום, וקבע כי "הליכי הבוררות לא קודמו" ולפיכך "ראוי שהתיק יישמע לגופו בביהמ"ש ויבוא לידי הכרעה במהרה". המבקשת ביקשה להרשות לה לערער על החלטת בית המשפט המחוזי.

2.טענותיה העיקריות של המבקשת בבקשתה הן כי יש לתלות את האשם לאי קידום הליכי הבוררות במשיבה, שלא נקטה כל פעולה ממשית כדי למנות בורר ולא מיצתה את ההליכים הקבועים בסעיף הבוררות; כי לא על המבקשת - שהיא הנתבעת בתביעה - החובה לפעול למינוי הבורר; כי החלטותיו של בית משפט השלום לבטל את עיכוב ההליכים ולהתיר את תיקון כתב התביעה הן בבחינת מתן "פרס" למשיבה שנמנעה מלקדם את הליכי הבוררות; כי הדיון בתביעה בבית המשפט צפוי להימשך זמן רב; כי אפילו נכונה טענת המשיבה שלא עלה בידיה "לאתר" את המנהל היה עליה לבקש משר הפנים למנות בורר; וכי בית משפט השלום החליט לבטל את עיכוב ההליכים בלי שניתנה לה הזדמנות להשיב לטענת המשיבה שלא ניתן לפעול לפי סעיף הבוררות שהועלתה לראשונה בתגובתה של המשיבה לתשובת המבקשת.

3.דין הבקשה להידחות.

לפי סעיף הבוררות יועברו חילוקי דעות להכרעת בורר רק אם קודם לכן הועבר הענין שבמחלוקת "ליישוב לידי המנהל" ואם השהה המנהל את מתן החלטתו לתקופה של תשעים ימים, או שדעתו של מי מהצדדים לחוזה לא היתה נוחה מהחלטתו. כפי שמתברר פנתה המשיבה אל המבקשת מספר פעמים סמוך אחרי שניתנה ההחלטה לעכב את ההליכים וביקשה למסור לה את פרטיו של המנהל על מנת שתוכל להעביר אליו את הענין. המבקשת לא השיבה לפניות. המשיבה אף פנתה אל משרד הפנים על מנת לברר את פרטיו של המנהל ונענתה כי לא מונה מנהל כהגדרתו בחוזה. יודגש כי בבקשתה להרשות ערעור לא הביאה המבקשת כל ראיה לכך שיש "מנהל" והסתפקה בהכחשה סתמית של טענת המשיבה.

נמצא כי תנאי מוקדם לקיום הבוררות - הליך יישוב המחלוקת על ידי המנהל - אינו יכול להתקיים. לפיכך, צדק בית משפט השלום שהחליט, אחרי שחלפו שנתיים ימים כמעט מיום שעוכבו ההליכים, לבטל את העיכוב ולהורות לחדש את הדיון בתביעה. כך או כך, הלכה פסוקה היא שרק במקרים נדירים תתערב ערכאת הערעור בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה בענין עיכוב הליכים על פי סעיף 5 לחוק (רע"א 363/01 נרקיס בניה בע"מ ואח' נ' ד.ש.י. אריאל לבנין והשקעות בע"מ ואח' (טרם פורסם); ע"א 550/75 מורלי נ' בגון פ"ד ל(2) 309, 327; רע"א 254/88 קיבוץ קדרים נ' מורד ואח' פ"ד מב (3) 74, 75; רע"א 3770/97 קיבוץ שדה יואב נ' איסכור שירותי בניה בע"מ ואח' תקדין-עליון

1997(3) 438; בר"ע (ב"ש) 70/93 שוקטי נ' שיבלים תקדין-מחוזי 1993(2) 1002). אוסיף שלא מצאתי פגם גם בהחלטתו של בית משפט השלום להתיר את תיקון כתב התביעה.

4. הבקשה נדחית.