רע"א 7985/08 NOVARTIS PHARMA SERVICES INC נ. פרומדיקו בע"מ

א.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט אורנשטיין) מיום 6.7.08 במספר בקשות שהוגשו בתיק א' 2200/06. הצדדים, ובפרט המבקשת, האריכו לטעון והדברים יובאו בקיצור המחויב.

רקע

ב.

בשנת 1996 חתמו המבקשת (להלן נוברטיס ) והמשיבה (להלן פרומדיקו ) על הסכם, לפיו תפיץ האחרונה בישראל תרופות שמייצרת נוברטיס (להלן הסכם ההפצה ). בין היתר נקבע בהסכם, כי סכסוכים בין הצדדים יתבררו במסגרת בוררות לפני לשכת המסחר הבין לאומית

( International Chamber of Commerce

(The . בשנת 2005 הודיעה נוברטיס, כי היא מבקשת לסיים את ההתקשרות, ובהמשך הגישה תביעת בוררות בגין סכומים שכנטען חייבת לה פרומדיקו. ביום 21.9.06 הגישה פרומדיקו תביעה כספית נגד נוברטיס בבית המשפט המחוזי בתל אביב - הנסמכת על זכויות (מוניטין) שכנטען רכשה פרומדיקו ללא קשר להסכם ההפצה (להלן תביעת פרומדיקו ). נוברטיס ביקשה לעכב את ההליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968 (בש"א 24300/06) - ובקשתה נדחתה על ידי הרשם השופט אורנשטיין. בין היתר התייחס הרשם בהנמקתו לעובדה שנוברטיס משכה את התצהיר שנלוה לבקשה. בפסק דין מיום 19.11.07 ביטל בית משפט זה את ההחלטה, אך ורק מן הטעם שהשופט אורנשטיין לא היה מוסמך לדון בבקשה בכובעו כרשם (רע"א 8216/07 Novartis Pharma Services Inc

נ' פרומדיקו בע"מ (לא פורסם); להלן ההליך הקודם ). בעקבות פסק דין זה הוחזר התיק לבית המשפט המחוזי - וסגן הנשיא זפט החליט (ביום 2.12.07), שהבקשה תועבר לשופט אורנשטיין שיטפל בה במעמדו כשופט.

ג.

עוד בטרם הכריע בית משפט זה בהליך הקודם הגישה פרומדיקו בקשה לתיקון כתב התביעה - וביקשה להוסיף עילות תביעה נוספות (להלן העילות הנוספות ), המיוסדות על שימוש שהמשיכה לעשות נוברטיס בשמה ובסימניה של פרומדיקו לאחר הפסקת הסכם ההפצה. הבקשה התקבלה, וביום 7.6.07 הוגש כתב תביעה מתוקן. בהמשך - ובטרם ניתנה ההחלטה נשוא ההליך שלפנינו - הגישה נוברטיס שלוש בקשות (נוספות) על בקשתה המקורית: (1) בקשה להגשת התצהיר שנמשך במסגרת ההליך הראשון בפני הרשם אורנשטיין; (2) בקשה לעכב גם את ההליכים בעילות הנוספות; (3) בקשה חלופית לעיכוב בירור התביעה בטענת "הליך תלוי ועומד" - הוא הליך הבוררות. סופו של דבר, עמדו בפני השופט אורנשטיין ארבע בקשות של נוברטיס, הבקשה המקורית לעיכוב הליכים ושלושת הבקשות הנזכרות.

ההחלטה נשוא הבקשות

ד.

ביום 6.7.08 קיבל השופט אורנשטיין את הבקשה לעיכוב הליכים ביחס לעילות הנוספות, ודחה את שלוש הבקשות האחרות. עיקרי ההחלטה (המחזיקה חמישה עשר עמודים) יובאו בתמצית בלבד (להלן ההחלטה השניה ). ראשית נקבע, כי פסק דינו של בית משפט זה בהליך הקודם ניתן מסיבה פרוצדורלית - ולא התכוון להעניק לנוברטיס "מקצה שיפורים", ומסיבה זו נדחתה הבקשה להגשת התצהיר מחדש. שנית , משנדחתה הבקשה להגשת התצהיר, נקבע כי אין סיבה לשנות מההחלטה בהליך הראשון בפני הרשם (בה נקבע, שעילת התביעה הכספית אינה נסמכת על הסכם ההפצה ואינה כפופה לתניית הבוררות) - ונדחתה גם הבקשה לעיכוב הליכי התביעה לפי סעיף 5 לחוק הבוררות. שלישית , נדחתה בקשת נוברטיס לעיכוב הליכים בשל הליך תלוי ועומד - הן מהטעם, שהקביעה שהתביעה אינה נובעת מהסכם ההפצה, מלמדת שאין המדובר באותו עניין, והן בשל עיתוי הגשת הבקשה.

ה.

רביעית , בית המשפט קיבל את עמדת נוברטיס, לפיה העילות הנוספות קשורות קשר הדוק להסכם ההפצה - ולפיכך חלה עליהן תניית הבוררות. עניין אחרון זה אינו רלבנטי להליך שלפנינו, ואין צורך בסקירת נימוקיו של בית המשפט קמא.

ו.

מלכתחילה ביקשו שני הצדדים להשיג על ההחלטה השניה. פרומדיקו טענה בעיקר, כי לא היה מקום לעכב את הדיון בעילות הנוספות (רע"א 8076/08 פרומדיקו בע"מ נ'

Novartis Pharma Services Inc (לא פורסם)), וביקשה כי אלה יתבררו במקביל לתביעתה בעילת המוניטין. ביום 11.12.08 ביקשה פרומדיקו למחוק את בקשתה, וכך נעשה בהחלטת הרשמת לוין מיום 14.12.08. קרי, נכון לעכשיו הדיון בעילות הנוספות מתקיים, יחד עם תביעתה המקורית של נוברטיס, בפני מוסד הבוררות. השאלה מצטמצמת איפוא למשאלתה של נוברטיס כי גם התביעה העיקרית של פרומדיקו

בעניין זכויות המוניטין תעוכב עד להכרעה בהליך הבוררות - והיא היא הליך שלפנינו.

בקשת נוברטיס - טענות

ז.

ראשית , נטען כי פסק דינו של בית משפט זה בהליך הקודם חייב את בית המשפט המחוזי לדון מחדש בבקשה לעיכוב הליכים - ולפיכך שגה בית המשפט המחוזי בהחלטותיו שלא לאפשר דיון בעילות המקוריות ובכך שלא אפשר את הגשת התצהיר שנמשך בעבר ובגינו נדחתה הבקשה. כך, בין היתר , בהסתמך על לשון פסק הדין בהליך הקודם, על פסיקה קודמת (בין היתר ה"פ (תל אביב) 697/90 טמפו תעשיות בירה בע"מ נ' מנהל מס קניה (לא פורסם); א' (תל אביב) Merck & Co. Inc נ' אוניפארם בע"מ (לא פורסם) החלטה מיום 5.1.03) ועל הקביעה בהליך הראשון - לפיה ביטול החלטת הרשם מייתר את בקשת נוברטיס. הוזכר, שכלפי החלטת השופט אורנשטיין שלא לאפשר דיון מחדש בעילות הקודמות (מיום 22.5.08) הוגשה בקשת רשות ערעור (רע"א 5162/08) - ובה כתב השופט גרוניס "אם בסופו של יום לא תצלח דרכה של המבקשת היא תוכל לתקוף את החלטותיו של בית המשפט, לרבות ההחלטות מיום 22.5.08". עוד נטען, כי מאז ההחלטה הקודמת הגישה נוברטיס כתב הגנה בו העלתה את סוגיית הבוררות - דבר המייתר את הצורך בתצהיר (כך לפי בש"א (תל אביב) 7837/07 ברן תעשיות (91) בע"מ נ' א. ארנסון בע"מ (לא פורסם)), והמהוה שינוי אשר מצדיק בכל מקרה דיון מחודש. נטען, כי מתן פסק הדין ללא מתן אפשרות להגיש תצהירים ולחקור את מצהירי פרומדיקו עולה כדי מתן פסק דין ללא מתן זכות לצדדים להישמע - ודינו להיבטל.

ח.

שנית נטען, כי גם מבלי האמור היה מקום לאפשר את הגשת התצהיר - בודאי שעה שמדובר בהטרחת נתבע זר לקיים הליכים מקבילים בישראל ובחו"ל בסכומי עתק. עוד נטען, כי בנסיבות כלל לא היה צורך בתצהיר - שכן אין מדובר בשאלות עובדתיות, ושגם התצהיר שהוגש ונמשך ניתן מטעמי זהירות, ועסק בנושאים צדדיים שאינם במחלוקת. נטען, כי אף אם לא היה מקום לאפשר לנוברטיס להגיש את התצהיר - לא היתה סיבה למנוע ממנה לחקור את המצהיר מטעם פרומדיקו, חקירה שהיתה מבססת את טענות נוברטיס. עוד נטען, וספק אם טוב שנטען (ראו ע"א 189/03 אוניפארם בע"מ' נ' Merck & Co. Inc (לא פורסם)), כי לא היה מקום להחזרת התיק לשופט אורנשטיין שכבר הביע דעה לגביו.

ט.

שלישית נטען, כי לגופו של עניין כפופה תביעת פרומדיקו להסכם ההפצה על תניית הבוררות שבו; טענת פרומדיקו נסמכת על הסכם בין מפיצה קודמת של נוברטיס (להלן יעקובסון ) לחברה בשם Cure (לטענת פרומדיקו מדובר בחברת "אחות") - הסכם שפרומדיקו אינה צד לו. אך לעומת טענה זו, נאמר, עומדים סעיפים מפורשים בהסכם ההפצה הקובעים שבסיומו לא יהיו לפרומדיקו זכויות במוניטין (סעיף 22.3), שההסכם ממצה את זכויות הצדדים זה כלפי זה (סעיף 26) ושהוא בא במקום כל הסכם קודם (סעיף 31) - ועל כולנה, סעיף בוררות רחב ביותר (סעיף 24). זאת, בנוסף להנחה המקובלת, שניסוח הסכם ממצה את כל הזכויות הקודמות לו (בין היתר ע"א 138/56 דוידזון נ' בוני חיפה בע"מ , פ"ד יא(2) 1479).

י.

רביעית , נטען כי לנוסח סעיף הבוררות תחולה רחבה ( "All disputes arising in connection with the agreement" ) - נוסח שפורש בפסיקה הזרה כבעל תחולה רחבה ביותר, ושגם לנוסח מקביל לו בעברית ניתנה פרשנות מרחיבה (רע"א 772/94 דנאל יזום ופיקוח (1990) בע"מ נ' אבנית פרופרטיס (אינטרנשיונל) בע"מ (לא פורסם)). זאת, מעבר לגישה העקרונית התומכת במתן פרשנות מרחיבה להסכמי בוררות (ע"א 823/87 דניה סיקוס חברה לבנייה נ' ס.ע. רינגל בע"מ , פ"ד מב(4) 605; רע"א 853/91 בקל נ' אגודה שיתופית נהלל , פ"ד מח(1) 775). עוד נטען, כי על תניית הבוררות שבהסכם ההפצה חלה אמנת ניו-יורק - ולפיכך חל סעיף 6 לחוק הבוררות, המעניק שיקול דעת מצומצם אף יותר לבית המשפט (רע"א

1407/94 SHIPPING CO. S.A . נ' . SUISSE) S.A ) , פ"ד מח(5) 122; רע"א 4716/04 hotels.com נ' זוז תיירות בע"מ (לא פורסם)).

י"א.

חמישית , נטען כי תביעת פרומדיקו מבוססת על פרשנות שגויה שהיתה לזכויות שהיו בידי יעקובסון - ולמעשה רכשה "מוניטין פרסונליים" (את שמה הטוב של יעקובסון כמפיצה) ולא מוניטין בתרופות שהפיצה. נטען, כי מפיץ אינו רוכש זכויות במוניטין המוצר עצמו (ע"א 442/85 משה זוהר ושות' נ' מעבדות טרבנול (ישראל) בע"מ , פ"ד מד(3) 661). הוטעם עוד, כי יעקובסון הפיצה מוצרים של יצרנים אחרים, ושאין זה סביר שנוברטיס לא היתה צד לעסקה (בשווי 10 מליון דולר) שעניינה זכויות קנייניות במוצריה שלה.

י"ב.

שישית נטען להליך תלוי ועומד – קרי, כיון שלעת הזאת סירבו הבוררים לעכב את הליך הבוררות (החלטה מיום 15.5.08), תוצאת החלטת בית המשפט קמא היא ניהול שני הליכים במקביל באותו עניין. נטען, כי לפי לוח הזמנים (נספח כ"ב לבקשה) עתיד הליך הבוררות להסתיים בחודש אפריל 2009 - והוא עשוי ליצור מעשה בית דין ביחס להליכים כאן. הוזכר, כי לפי הפסיקה ראוי לעכב הליכים בישראל עד להכרעת הבוררים בחו"ל בשאלת תחולת סעיף הבוררות (בש"א (תל אביב) 2792/08 LINAK A/S נ' אלצר בע"מ (לא פורסם)). עוד נטען, כי לא היה שיהוי בהגשת הבקשה בטענת הליך תלוי ועומד - ושבכל מקרה, טענה זו התגבשה סופית רק לאחר החלטת הבוררים הנזכרת.

תגובת פרומדיקו

י"ג.

ביום 31.12.08 הוגשה תגובת פרומדיקו לבקשה. היקף התגובה הוגבל (לאחר בקשת הרחבה מוסכמת) לחמישה עשר עמודים. עיקרי הטענות בלבד יובאו בקיצור - שכן בסופו של יום תומכת פרומדיקו יתדותיה בהחלטת בית המשפט קמא. אשר להחלטה שלא לאפשר את הגשת התצהיר, נטען כי ההליך הקודם לא התכוון לאפשר מקצה שיפורים, כי משיכת התצהיר היתה סיכון מחושב ומושכל מצד נוברטיס שאינו מצדיק מקצה נוסף, כי ההחלטה הראשונה בוטלה ללא קשר לשאלת התצהיר (אלא מהסיבה הטכנית שהיא נחתמה על ידי השופט בכובעו כרשם), כי החלטת בית משפט זה בהליך הקודם לא הורתה על שמיעה מחדש, כי נוברטיס היא שבחרה שלא לאפשר לחקור את המצהיר מטעמה ואין היא יכולה להישמע בטענה של זכות הצדדים להישמע ולבסוף - כי לשיטת נוברטיס התצהיר כולו הוא "מעבר לצורך", וכי גם עתה אין היא מפרטת את הגורם המצהיר או את תוכן הצהרתו והשלכותיה.

ט"ו.

אשר לטענה, כי היה על בית המשפט להיעתר למבוקש בהתבסס על כתב התביעה גם ללא התצהיר, נטען כי נוברטיס כופרת בחלקים משמעותיים מכתב התביעה ואין היא יכולה לבחור חלקים בודדים ולדרוש מבית המשפט להסתמך עליהם בלבד, וכי בקשה לעיכוב הליכים חייבת להיות מלווה בהוכחה לנכונות המבקש לעשות את כל הדרוש לקיומה (ע"א 286/83 קמר נ' רובינסון-ליפסקי , פ"ד לז(4) 245) דבר שבנסיבות מחייב תצהיר. עוד הוזכר, כי התערבות ערכאת ערעור בשאלת עיכוב הליכים בערכאה הראשונה מצומצמת (בין היתר, רע"א 254/88 קבוץ קדרים נ' מורד , פ"ד מב(3) 74; רע"א 1986/01

המועצה המקומית בנימינה נ' דיקמן (לא פורסם)).

ט"ז.

אשר לטענות, כי פרשנות הסכם ההפצה מלמדת שסעיף הבוררות חל גם על תביעת המוניטין, נטען כי פרשנות נוברטיס שגויה ומניחה כי מדובר בתביעה חוזית הקשורה להסכם – שעה שמדובר בתביעה קניינית בגין זכויות מוניטין. הסכם ההפצה מתייחס אך לשאלת ההפצה, והוא אינו מתייחס כלל ועיקר לזכויות קניין - ממילא לא ניתן לומר שתביעה בגין זכויות כאלה כפופה לתניית הבוררות שבו. עוד נטען, כי פרשנות נוברטיס לביטוי "entire agreement" שגויה - שכן הוא מתייחס לכל דבר הקשור להסכם , ולא לזכויות המוניטין שנרכשו בנפרד. הוזכר, כי גם נוברטיס הודתה בקיומן של זכויות מחוץ להסכם, ולמצער כי יש מספר אפשרויות להכריע ביניהן. נטען, כי קיומן של שתי מערכות יחסים בין הצדדים מוכחת, בין היתר, מהעובדה שהסכם ההפצה המקורי איפשר ביטול כמעט מיידי, וברי כי פרומדיקו לא השקיעה 10,000,000 דולר ברכישת זכויות במוניטין שניתן לבטלן מיידית ללא פיצוי.

י"ז

נטען, כי אכן מקובל לפרש סעיפי בוררות בהרחבה (בעיקר למפרע), אך שבמקרה שלפנינו מדובר בכפיית בוררות בעניין שהצדדים כלל לא התכוונו אליו. עוד נטען, כי אין להיעתר לטענת "הליך תלוי ועומד" - שכן מדובר בסתירה לוגית. אם הוחלט שתביעת פרומדיקו לא נמסרה לבוררות אין זה הגיוני לעכב את הדיון בה כדי שתידון ותוכרע בפני הבוררים. נטען, כי הדוקטרינה של הליך תלוי ועומד מתייחסת אך להליך מקביל המתברר בפני ערכאה מוסמכת, מה שאין כן במקרה שלפנינו. עוד הוזכר, כי הבוררים אינם הגורם המוסמך לקביעת היקף הסמכות שנמסרה להם, ושאין מתקיימים הרציונלים שביסוד הדוקטרינה (ובפרט ההכבדה על בתי המשפט).

י"ח.

ולבסוף, הוזכר כי על הטוען טענת "הליך תלוי ועומד" להראות כי הותרת הדיון בערכאה המקבילה בלבד לא תקפח את בעל דינו, ושמדובר בהליכים המייתרים זה את זה - ולא כך נעשה. כל זאת, מעבר לטיעון בדבר הגשת הבקשה באיחור. אשר להסתמכות על אמנת ניו-יורק (ועל סעיף 6 לחוק הבוררות) - נטען, כי תנאי מוקדם לסעיף 6 הוא שמדובר "בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות", ותנאי מקדמי זה אינו מתקיים ביחס לתביעת פרומדיקו. עוד נטען, כי הרבה מטיעוני נוברטיס מתייחסים למעשה לסיכויי התביעה, וליחסו של המשפט הישראלי להסכמי הפצה - אך אין קשר בין טיעונים אלה, אפילו היו נכונים, להכרעה בשאלה היש לעכב הליכים בגין תניית בוררות.

הכרעה

י"ט.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. ייאמר כבר כאן, ההחלטה ניתנת מיד בסמוך להגשת תגובת פרומדיקו (ומכאן גם הקיצור המתבקש), על מנת שלצדדים תהיה הכרעה חלוטה, ובעקבותיה תמונת מצב, של מערכת ההתדיינות ביניהם - כך שהליך הבוררות ינותב לנתיב הראוי לו, באופן שאכן לא תיווצר התדיינות כפולה ולא יהיו מעשי בית דין בכיוונים שונים ואולי נוגדים. בהקשר זה, אף שניתן היה להרחיב מעט יותר בחלק מהשאלות, סברתי כי יש לבכר ייצוב מהיר של מערכת ההתדיינויות, ועל כן נאמרים דברים בתמצית.

כ.

הסמכות לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות היא סמכות שבשיקול דעת , ואין בהסכמה למסור סכסוך לבוררות כדי לשלול את סמכות בית המשפט (ע"א 105/75 הופר נ' קופת חולים של ההסתדרות , פ"ד כט(2) 509; ע"א 205/87 ס.מ.ל. סוכנות מרכזית נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ , פ"ד מג(4) 680; ס' אוטולנגי, בוררות דין ונוהל (מהדורה רביעית, תשס"ה, כרך א') 283).

כ"א.

לפיכך, "הלכה פסוקה היא שרק במקרים נדירים תתערב ערכאת הערעור בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה בכל הקשור לעיכוב הליכים על פי סעיף 5 לחוק [הבוררות - א"ר]" (רע"א 363/01 נרקיס בניה בע"מ נ' ד.ש.י. אריאל לבנין והשקעות בע"מ (לא פורסם); רע"א 3770/97 קיבוץ שדה יואב נ' איסכור שירותי בניה בע"מ (לא פורסם); רע"א 1986/01 המועצה המקומית בנימינה נ' דיקמן (לא פורסם); ש' לוין, פרוצדורה אזרחית: סדרי דין מיוחדים בבתי המשפט

(תשס"ג) 170; אוטולנגי , 353). התערבות ערכאת הערעור מוגבלת לאותם מקרים בהם החלטת הערכאה הדיונית "לוקה בטעות של ממש" (רע"א 4882/96 נאסר נ' ספרא (לא פורסם); רע"א 11166/07 כהן הברון ניסן נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם)). סבורני, כי אין ניתן לומר שההחלטה נשוא בקשה זו "לוקה בטעות של ממש".

כ"ב.

אודה, שניתן היה לשקול גם לאפשר לנוברטיס להגיש את תצהירה, תוך פסיקת הוצאות, אף שכל בר דעת מבין, כי משיכת תצהיר אומרת דרשני; ועם זאת, ניתן להעדיף מהות גם לאחר משגה פרוצדורלי כזה ואחר, אם קם הצורך בכך, תוך פיצוי כאמור. וככל שההחלטה מיוסדת על הנימוק הטכני של העדר התצהיר סבורני כי אין בכך בסיס איתן דיו. ברם:

"יכול הנתבע לבקש עיכוב הליכים אם יוכיח לא רק שקיים הסכם בוררות בינו לבין התובע, אלא גם שהסכם הבוררות חל על אותו סכסוך

אשר לגביו מוגשת התובענה" (אוטולנגי, 259; ההדגשה הוספה - א"ר).

סבורני כי היסוד העיקרי שעל נוברטיס - כמבקשת עיכוב ההליכים - להוכיח הוא תחולת הסכם הבוררות (שלגביו, ולגבי החובה והנכונות לקיום בוררות כשלעצמה אין כמובן חולק) על תביעת פרומדיקו. מבלי להידרש לשאלת התצהיר, בית המשפט קמא קבע שיסוד זה לא הוכח כדבעי. בית המשפט קמא הפנה לנימוקי החלטתו הקודמת (שבוטלה), בה נאמר בין היתר:

"המשיבה (פרומדיקו - א"ר) אף מפנה בכתב התביעה למספר תקדימים, מהם עולה, לטענתה, הכרה של המבקשת בזכות הפצת המוצרים של מפיצים אחרים והסכמתה לשלם להם עבור זכויות אלה, חרף טענותיה בבקשה שלפני שזכות כאמור לא מוכרת על ידה. אף טענה זו של המבקשת, לא נתמכת בתצהיר ומכאן לכאורה בסיס לעמדת המשיבה בדבר קיום מניעות והשתק של המבקשת לטעון טענה סותרת, ודוק עסקינן בזכויות שאינן מוקנות לפי הסכם ההפצה.

מהאמור לעיל עולה כי לפני בית המשפט ראיה שהמבקשת נהגה להכיר בזכות מפיצים במוצרים, בניגוד לטענתה, ואם הוכרה על ידי זכות כאמור בעבר ביחס למפיצים אחרים, כנטען על ידי המשיבה, זכות שלא קבועה בהסכם ההפצה, לא ניתן לשלול טענת המשיבה בדבר הכרה בזכויות אלו לפי התקשרות חיצונית שאינה לפי הסכם ההפצה וממילא לא חלה על כך תניית הבוררות".

כ"ג.

בהחלטה נשוא הבקשה מוסיף בית המשפט:

"המבקשת לא הביאה שמץ של ראיה לפיה אין בסיס לטענת המשיבה בנוגע לקיומו של הסכם אחר בין הצדדים, עליו משתיתה את תביעתה דכאן, וזאת בין בתצהיר ובין אחרת, ולכן אין מנוס אלא להורות כי אין מקום לעכב את התביעה האמורה וזאת ביחס לעילות שבכתב התביעה המקורי (ראה ע"א 286/83 קמר נ' רובינסון - ליפסקי , פ"ד לז(4), 245; סמדר אוטולנגי "בוררות - דין ונוהל", מהדורה רביעית מיוחדת, תל אביב תשס"ה - 2005 , בעמוד 275-276)".

לקביעות מהות אלה, לפיהן נוברטיס לא הצליחה לבסס את עמדתה כי אין (ולא יכולה להתקיים) מערכת יחסים מחוץ להסכם ההפצה, לא היתה נמצאת תרופה בתצהיר טכני שהוגש "למען הזהירות בלבד", כטענת נוברטיס בסופו של יום, בית המשפט דן בטענות הצדדים לגופן כפי שעלו מכתבי בית הדין - ועל בסיס זה, ולא על רק על העדר תצהיר שהועד עליו כי היה טכני, מבוססת החלטתו.

כ"ד.

אכן, בית המשפט קמא סבר, כי תביעת פרומדיקו מתבססת על מערכת יחסים שאינה כפופה להסכם ההפצה ולתניית הבוררות שבו. הוא אף סבר, שנוברטיס לא עמדה בנטל להפריך קיומה של מערכת יחסים נוספת. בטענות פרומדיקו המובאות מעלה יש כדי לחזק זאת. אמנם, נוברטיס מעלה שורה של טענות לגבי טיב העסקה בין יעקובסון וחברת Cure , לגבי מעמדה של פרומדיקו ביחס להסכם וסוג הזכויות שנמכרו - אך אלא צריכות להתברר במסגרת התביעה, ודומני כי אין בהן כדי להוכיח את תחולתה של תניית הבוררות, או כדי להשפיע על שאלת עיכוב ההליכים. "אין זה מתפקידו של בית המשפט להעריך את תוצאות התביעה עצמה כדי לקבוע אם יש לעכב את ההליכים אם לאו" ( אוטולנגי , 301). אף לא מצאתי, כי היה מקום לעכב את ההליכים בטענת "הליך תלוי ועומד" לאחר שהוכרע שאותו עניין עצמו לא נמסר לבוררות - ואין מניעה לנהל איפוא הליך אחר.

כ"ה.

ולבסוף, נוברטיס הביעה את חששה מפני התדיינות כפולה ומעשה בית דין העלול להיווצר במסגרת הליך הבוררות. כאמור, מסיבה זו ניתנת החלטה זו בסמוך להגשת התגובה. משברור עתה לצדדים כי תביעת פרומדיקו ממשיכה להתברר בישראל, עליהם לוודא כי הליך הבוררות יתנהל בהתאם להכרעה הנוכחית. דומני, כי נותרה לבוררים מלאכתם כדבעי, והשאלות הנובעות מהסכם רכישת המוניטין יתבררו בבית המשפט כאן. ולבסוף,

איני מביע דעה בשאלה הדיונית – שאינה מונחת לפתחנו כעת – באשר לאפשרות לבחינה מחדש של עיכוב ההליכים אם תשתנה התשתית הדיונית (ראו רע"א 340/05 וינרוט נ' עורקבי (לא פורסם); בש"א (תל אביב) 6638/03 וינרוט נ' עורקבי (לא פורסם)). פני הדברים לעת הזאת הם כאמור מעלה, ולא אוכל איפוא להיעתר לבקשה.