רע"א 1990/16 פלוני נ. הוועדה הפסיכיאטרית ליד בית החולים שער מנשה

המבקש, אשר מאושפז בבית חולים פסיכיאטרי, הגיש את בקשת רשות הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, בגדרה התקבל ערעור מטעם קרוביו ואפוטרופוסיו של המבקש על החלטת הועדה הפסיכיאטרית, ונפסק שיש להאריך את אשפוזו הכפוי של המבקש. לנוכח נושא הבקשה, ראוי כי עניין זה יוכרע בהקדם, זאת מבלי להביע עמדה לגופה של הבקשה. עם זאת, ישנו סבך דיוני שלא ניתן להתעלם ממנו.

בהליך קמא, על פי הכותרת, ישנם שני צדדים – המבקש, המאושפז בעצמו, רשום כמערער. הצד השני הוא הועדה הפסיכיאטרית. אולם, מעיון בהחלטה עולה כי בפועל המערער אינו המאושפז בעצמו, אלא קרוביו ואפוטרופוסיו. הם אלו שביקשו את המשך האשפוז הכפוי של המבקש. בהליך המונח לפניי עולה כי המבקש הוא המאושפז בעצמו, אשר עותר נגד המשך האשפוז, בו תמכו המשפחה והאפוטרופוס. אלא שבקשתו כאן הוגשה רק כנגד המשיבה בהליך קמא – הועדה הפסיכיאטרית. יוצא כי המערערים בפועל בהליך קמא – המשפחה והאפוטרופוס – אינם צד להליך, על אף כל האמור.

בנסיבות אלו לא ניתן לדון בבקשה מבלי שצד חיוני – הקרובים והאפוטרופוסים של המבקש – הם חלק מההליך. משכך, יש לצרף אותם כצד להליך זה. על באי כוח המבקש בהליך זה להגיש בקשת רשות ערעור מתוקנת בהקדם, ולא יאוחר מיום 14.4.2016. מיותר לציין כי עליהם לדאוג להמצאת המסמכים לכלל הצדדים. היה והעניין מעורר קושי – כך עולה מתרשומת פנימית בתיק – על באי כוח המבקש להגיש בקשה לתחליף המצאה לרשם בית משפט זה. כמובן, מוטב שהחומר יועבר ללא צורך בבקשה כזו. כך או כך, בהעדר הגשת בקשת רשות ערעור מתוקנת, וכן המצאה או בקשה לתחליף המצאה עד ליום 17.4.2016, יש להורות על מחיקת הבקשה בשל חוסר מעש.